ז'אן-מארי לקלייר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ז'אן-מארי לקלייר

ז'אן-מארי לקלייר, הידוע בכינוי "הבכור" (בצרפתית: Jean-Marie Leclair;‏ 10 במאי 1697 - 22 באוקטובר 1764), היה כנר ומלחין מתקופת הבארוק. הוא נחשב למייסד אסכולת הכינור הצרפתית. גם אחיו, ז'אן-מארי לקלייר הצעיר (1703 - 1777), פייר לקלייר (1709 - 1784) וז'אן-בנואה לקלייר (1714 - אחרי 1759) היו גם הם מוזיקאים.

לקלייר נולד בליון, אבל יצא ללמוד ריקוד וכינור בטורינו. ב-1716 נשא לאישה את מארי-רוז קסטאני, רקדנית, שמתה ב-1728. לקלייר חזר לפריז ב-1723, שם ניגן בקונסרט ספיריטואל, סדרת המוזיקה העיקרית הפתוחה-למחצה לציבור. יצירותיו כוללות מספר קבצים של סונאטות לכינור ובאסו קונטינואו וכמה סונאטות לחליל.

ב-1730 נישא לקלייר בפעם השנייה. אשתו החדשה הייתה לואיז רוסה, שעסקה בחריטה והכינה לדפוס את כל יצירותיו, מאופוס 2 ואילך. לקלייר, שלואי החמישה-עשר מינה אותו בשנת 1733 לממונה על המוזיקה בחצרו, פרש ממשרתו בשנת 1737 אחרי סכסוך עם גידו בשאלת השליטה במוזיקה המלכותית.

הנסיכה מאורנז', צ'מבליסטית מעולה, תלמידתו לשעבר של הנדל, שכרה את שירותיו של לקלייר ומשנת 1738 עד 1743 עבד שלושה חודשים בשנה בחצרה. בשאר חודשי השנה עבד בהאג כמאסטרו די קאפלה פרטי. בשנת 1743 חזר לפריז. האופרה היחידה שלו, "סקילה וגלוקוס", בוצעה לראשונה ב-1746 והושבה לחיים בימינו. מ-1740 עד למותו בפריז עבד בשירות הדוכס מגראמון.

לקלייר עשה לו שם ככנר וכמלחין. הוא הסתמך בהצלחה על כל הסגנונות ששלטו בארצות אירופה השונות. סוויטות, סונאטות וקונצ'רטי רבים שרדו עד ימינו, יחד עם האופרה שלו, ואילו מספר יצירות ווקאליות, בלטים ויצירות אחרות לבמה אבדו.

יחד עם ז'אן-ז'וזף דה מונדונוויל וז'אק אובר, הביא לקלייר את מאפייני הווירטואוזיות הכנרית של איטליה אל תפריט המוזיקה הצרפתית של תקופתו.

רצח[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1758, אחרי כישלון נישואיו השניים, רכש לקלייר בית קטן בשכונה פריזאית מסוכנת, שם נמצא דקור למוות ב-1764. אף כי הרצח נשאר בחזקת תעלומה, קיימת אפשרות, שאשתו לשעבר עמדה מאחוריו, מתוך מניע של רווח כספי, אך החשד המוצק ביותר הוטל על אחיינו, גיום-פרנסואה ויאל.

בין אם האחראי לרצח היה קרוב משפחה או מוזיקאי אחר, שקינא בכשרונו, העובדה היא שב-23 באוקטובר 1764 נמצא ז'אן-מארי לקלייר מת מדקירה בגבו.