ז'אן אנרי דינן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ז'אן אנרי דינן

ז'אן אנרי דינן (8 במאי 1828 - 30 באוקטובר 1910; ידוע גם כאנרי דינן או הנרי דוננט) היה איש עסקים ופעיל חברתי שווייצרי.

במהלך נסיעת עסקים ב-1859 היה דינן עד לתוצאות הקרב על סולפרינו (24 ביוני 1859), באיטליה של היום. הוא רשם את זכרונותיו בספר "זכרונות מסולפרינו", שיצא לאור ב-1862 ב-1,600 עותקים שדינן מימן בעצמו. הספר היווה בסיס רעיוני לייסוד הצלב האדום. אמנת ז'נבה של 1864 מבוססת על רעיונות של דינן, וב-1901 הוא זכה בפרס נובל לשלום הראשון יחד עם פרדריק פסי.

דינן נולד בז'נבה, בנם הבכור של ז'אן-ז'אק דינן ואנטואנט דינן-קולאדון. בני משפחתו היו קלוויניסטים אדוקים ובעלי השפעה בקרב תושבי ז'נבה. ב-30 בנובמבר 1852, הוא הקים את סניף ז'נבה של ימק"א ושלוש שנים מאוחר יותר, השתתף בפגישה בפריס בנושא הקמת ימק"א הבינלאומי.

אלגיריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1853 דינן ביקר באלג'יריה, תוניס וסיציליה בשליחות חברה שהתמקדה ב"מושבות סטיף". למרות חוסר הניסיון, הוא סיים את המשימה בהצלחה. בהשראת הנסיעה הוא כתב את ספרו הראשון "אודות השליט בתוניס" שפורסם ב 1858. ב-1856 הוא יסד חברה לפעול במושבות הזרות ואחרי שקבל אדמות ממשלת צרפת באלג'יר הוא הקים חברה לגידול תירס ומסחר בשם "החברה הפיננסית ותעשייתית של מון-ג'ימיליה מילס". עם זאת, זכויות האדמה והמים לא הוגדרו באופן ברור ושלטונות המקומיים לא שתפו פעולה. על כן החליט לערר ישירות לקיסר הצרפתי, נפוליאון השלישי, אשר באותו עת נלחם עם צבאו בלומברדיה. צרפת לחמה לצד ממלכת סרדיניה נגד האוסטרים שכבשו את רוב איטליה של ימינו. המפקדה של נפוליון הייתה ממוקמת בעיירה קטנה בשם סולפרינו. דינן כתב ספר בשבח נפוליאון השלישי בכוונה למסור אותו לקיסר ולפגוש אותו אישית בסולפרינו.

הקרב על סולפרינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דינן הגיע לסולפרינו בערב של 24 ביוני 1859 לאחר קרב שהתרחש בקרבה. הוא נדהם לראות כ-38,000 פצועים, גוססים וגופות מתים נטושים עדיין בשדה הקרב וככל הנראה כמעט ולא היה מאמץ להגיש להם עזרה. דינן ארגן את האוכלוסייה המקומית, בעיקר נשים ונערות, להגשת עזרה לחיילים הפצועים והחולים. היה חסר להם ציוד ודינן עצמו ארגן את רכישת הציוד והקמת בתי חולים שדה. הוא שכנע את האוכלוסייה להגיש עזרה ללא הבחנה באיזו צד לחמו תחת הסיסמה "כולם אחים". הוא גם הצליח לארגן את שחרורם של רופאים אוסטרים שנשבו על ידי הצרפתים.

הצלב האדום[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי שובו לז'נבה ביולי, החליט דינן לכתוב את ספרו Un Souvenir de Solferino (זכרונות מ סולפרינו) שהוציא לאור ב-1862. בספר הוא תיאר את הקרב, עלותו והתוהו ובוהו בעקבותיו. הוא גם פיתח את הרעיון שארגון נטראלי צריך להתקיים לטיפול בחיילים הפצועים. הוא חלק את הספר למנהיגים פוליטיים וצבאיים מובילים באירופה. דינן גם החל במסע באירופה לקידום הרעיונות שלו. הספר שלו התקבל באופן חיובי ונשיא האגודה הג'נבית לרווחה ציבורית, גוסטב מויניה הפך את הספר לנושא המרכזי של מפגש הארגון ב-9 בפברואר 1863. דנו בהמלצותיו של דינן והחליטו על הקמת ועדה בת חמישה חברים לבדוק האפשרות ליישם את ההמלצות וקבעו שדינן יהיה חבר בוועדה. חברי הוועדה האחרים היו מוניה, הגנרל הצבאי השווצרי אנרי דופור והרופאים לואי אפיה ותיאדור מונואר.המפגש הראשון של הוועדה ב-17 בפברואר 1863 עכשיו נחשב ליום הקמת הצלב האדום.

המשך חייו ומותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עסיקו של דינן באלג'יר התדרדרו, בין היתר בשל הקדשת זמנו לקידום רעיונותיו ההומניות. מצבו הכלכלי התדרדר עד מאד וב-17 באוגוסט 1868 נאלץ על ידי בית הדין למסחר בז'נבה להכריז על פשיטת רגל. בהמשך הדרדר דינן לעוני ורק ב-1887 בעודו חי בלונדון, התחיל לקבל תמיכה כספית חודשית מקרובי משפחה רחוקים והתיצב מצבו הכלכלי. ביולי אותה שנה עבר לגור בהיידן שבשווייץ שם חיי שארית חייו. ב-30 באפריל 1892 עבר לגור בבית חולים ובית הבראה בניהול הרופא הרמן אלתר. בנין בית הבראה בהיידן עכשיו משמש כמוזאון אנרי דינן.