ז'אן גאבן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ז'אן גאבן, תמונה מהסרט "הביזה", 1954
דיוקנו של ז'אן גאבן על בול של גרמניה משנת 2001

ז'אן גאבןצרפתית: Jean Gabin,‏ 17 במאי 1904 - 15 בנובמבר 1976) היה שחקן קולנוע צרפתי , אחד מהכוכבים האגדיים של הקולנוע הצרפתי במאה ה-20, אשר שיחק ב-94 סרטים.

ילדותו ונעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד ב-1904 בפריז כז'אן-אלקסיס מונקורז'ה (Jean-Alexis Moncorgé) כבן לאמני הקברט פרדינאן מונקורז'ה והלן פטי. גדל בכפר Mériel מריאל במחוז סן-אֵה-אואז, מצפון לפריז. עבד בהתחלה כפועל, לאחר מכן מגיל 19 השתלב בעולם הבידור כחלק מלהקת פולי ברז'ר. עד לשרות הצבאי המשיך לשחק תפקידים משניים בתיאטראות.

תחילת דרכו כשחקן וזמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי השחרור מהצבא חזר לעולם הבידור תחת שם הבמה "ז'אן גאבן". שיחק וזימר במופעי מיוזיק הול ואופרטות תוך כדי חיכוי סגנונן של מוריס שבלייה שהיה אז באופנה. היה לפרק זמן חבר בלהקה שסיירה בדרום אמריקה ובחזרתו לצרפת התקבל למולן רוז'. עם הזמן עורר תשומת לבם של המפיקים ושולב בתפקידים חשובים יותר, כולל בשני סרטים אילמים בשנת 1928.

התחלת הקריירה כשחקן קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

כעבור שנתיים עבר לשחק בסרטים עם פס-קול כשהראשון ,בהפקת האחים פאטה, היה Chacun Sa Chance (לכל אחד המזל שלו). שיחק עדיין תפקידי משנה במשך ארבע שנים בכתריסר סרטים בבימוים של מוריס וז'ק טורנר. בפרסומו האמיתי זכה על ידי המשחק בסרט "מרי שאפדלן" משנת 1934 בבימויו של ז'וליין דיביבייה. ב1936 שיחק כגיבור רומנטי בסרט אחר - דרמת מלחמה - של דיביבייה, "לה בנדרה", מה שהעלה אותו ככוכב על מפת הקולנוע הצרפתי. להכרה בינלאומית גורפת זכה ז'אן גאבן הודות למשחקו בסרט המצליח "פפה לה מוקו" ("Pépé le Moko ")‏ (1937). כיכב בהמשך בכמה מיצירות הגדולות של ז'אן רנואר - "האשליה הגדולה" (La Grande Illusion), סרט אנטי-מלחמתי, וב "מפלצת האנושית" לפי הרומן של אמיל זולא יחד עם השחקנית סימון סימון. כמו כן הופיע באחד מהסרטים המוערכים של מרסל קרנה - Le Quai Des Brumes ("נמל הצללים").

בימי מלחמת העולם השנייה: שחקן וגיבור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-1930 דחה ז'אן גאבן הצעות להשתתף בהפקות של ההוליווד מעבר לאוקיינוס. אבל אחרי כיבוש צרפת על ידי גרמניה הנאצית הצטרף לז'אן רנואר וז'וליין דיביבייה שנמלטו לארצות הברית. אחרי גירושיו השניים ב1939 בהוליווד ניהל גאבן רומן סוער עם מרלן דיטריך.

אופי בלתי ממושמע, סיכן את החוזה שלו עם אולפני RKO בגלל התעקשותו לצרף את מרלן דיטריך לליהוק סרט מסוים בניגוד לדעת המפיקים. לבסוף פוטר ופרויקט הסרט אורכב. בשלב מסוים השחקן התגייס לכוחות צרפת החופשית של שארל דה גול והצטיין בקרבות נגד כוחות הציר בצפון אפריקה. בגלל גבורתו זכה אף במדליה הצבאית וב צלב המלחמה. אחרי הפלישה לנורמנדי, גאבן נמנה עם חברי היחידה הצרפתית שנכנסה לפריז המשתחררת.

אחרי המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1946 מרסל קרנה בחר בו כדי לככב בסרטו "Les Portes de la Nuit " (שערי הלילה) אבל בגלל בעיות בהתנהגות פוטר גם הפעם. לאחר שמצא מפיק ובמאי בשביל הפקה שבה יוכל לשחק כמבוקשו יחד עם מרלן דיטריך, הסרט, שנקרא "מרטן רומניאק" לא קטף הצלחה והיחסים בין שני הכוכבים עלו על שרטון. אחרי עוד כישלון קופות ב1947 , ניסה גאבן ללא הצלחה רבה לחזור על במת התיארטון. עם זאת, שיחק תפקיד ראשי בסרט של רנה קלמאן, Au-Delà Des Grilles (מאחורי הסורגים) (1949) שזכה בפרס אוסקר על הסרט הזר הטוב ביותר.

באה עוד סדרה של כשלונות והקריירה שלו נראתה גמורה לתמיד. אולם בשנת 1954 חזר לכותרות עם מותחן הפשע של ז'אק בקר Touchez pas au grisbi (הביזה). משחקו זכה לשבחי המבקרים והסרט הייתה להצלחה עולמית.

עם ז'אן רנואר שיתף פעולה גם בסרט "פרנץ' קנקן" French Cancan יחד עם מריה פליקס ופרנסואז ארנול. במשך מעל עשרים שנה ז'אן גאבן שיחק במעל שלושים סרטים, הרבה מהם מוצלחים מבחינה מקצועית ומסחרית, כולל כאלה שהופקו על ידי חברת גאפר פילמס Gafer films ( שהייתה עסק משותף שלו ושל פרננדל). בין השחקנים שהופיעו יחד איתו אחרי המלחמה יש לציין את בריז'יט בארדו ("En cas de malheur"), אלן דלון ("Le Clan des Siciliens" "החוב הסיציליאני" 1969, ו "Deux hommes dans la ville "-"שני גברים בעיר") , ז'אן פול בלמונדו ("Un singe en hiver" - "קוף בחורף") ולואי דה פינס ("Le Tatoué") ("המקועקע")

גאבן נפטר מלויקמיה ב-15 בנובמבר 1976 בבית החולים האמריקאי בפאריס, בפרבר ניי-סיר-סן. לפי רצונו, גופתו נשרפה ובאכס צבאי אפרו פוזר בים מתוך אנייה של חיל הים.

נשותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גאבי באסה Gaby Basset ‏1925-1930)
סוזן מרגריט ז'אן מושן Suzanne Marguerite Jeanne Mauchain ‏ (1933-1939)
דומיניק פורנייה Dominique Fournier ‏ (1949-1976)

פרסים ואותות כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחר מסרטיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1930: Ohé! les valises
  • 1930: On demande un dompteur or Les lions מחפשים מאלף או "האריות"
  • 1930: Mephisto - מפיסטו (מאת אנרי דבן וז'ורז' ונטר)
  • 1930: Chacun sa chance לכל אחד המזל שלו (במאי: האנס שטיינהוף}
  • 1933: Du haut en bas מלמעלה עד למטה
  • 1934: Maria Chapdelaine מריה שאפדלן (במאי:ז'וליין דוביבייה)
  • 1934: Zouzou זוּזּו* 1935: Golgotha גלגלתא (במאי:ז'וליין דוביבייה)
  • 1935: La Bandera (במאי:ז'וליין דוביבייה)
  • 1936: Les Bas-fonds בשפל (במאי:ז'אן רנואר)
  • 1936: La belle équipe צוות לעיניין או חמשה חברים (במאי:ז'וליין דוביבייה)
  • 1937: Pépé le Moko פפה לה מוקו (במאי:ז'וליין דוביבייה)
  • 1937: La Grande illusion האשליה הגדולה (במאי:ז'אן רנואר)
  • 1937: Le Messager השליח
  • 1937: Lady Killer - Gueule d'amour
  • 1938: Le Récif de corail שונית האלמוגים
  • 1938: Port of Shadows - Le quai des brumes נמל הצללם, או רציף הצללים
  • 1938: La Bête humaine החיה שבאדם (במאי:ז'אן רנואר)
  • 1939: Le Jour se lève ׁ(במאי:מרסל קרנה) היום עולה
  • 1941: Remorques ספינת גרר Stormy Waters
  • 1942: Moontide ירח של גאות ושפל (סרט של ארצ'י מאיו ופריץ לנג
  • 1946: מרטן רומניאק Martin Roumagnac(החדר למעלה) The Room Upstairs
  • 1949: Au-delà des grilles מאחורי הסורגים או חומות מאלאפאגה (בימוי:רנה קלמאן)
  • 1951: È più facile che un camello

- His Last Twelve Hoursׁ(בימוי: לואיג'י זאמפה)

  • 1952: La Vérité sur Bébé Donge האמת על בבה דונז'
  • 1952: Le Plaisir העונג (בימוי:מקס אופולס)
  • 1952: La Minute de vérité
  • 1954: Touchez pas au grisbi (Don't Touch the Loot)
  • 1954: Razzia sur la chnouf (Razzia in Paris)
  • 1955: French Cancan
  • 1956: Des gens sans importance
  • 1956: La Traversee de Paris|Four Bags Full
  • 1956: Voici le temps des assassins
  • 1956: La Traversée de Paris
  • 1958: Les Misérables (1958 film)|Les Misérables
  • 1959: Archimède le clochard (The Magnificent Tramp) - זכה בפרס דוב הזהב לשחקן הטוב ביותר‏[1]
  • 1960: Le Président (film de 1960)|Le Président
  • 1961: Le cave se rebiffe (The Counterfeiters of Paris)
  • 1962: Un singe en hiver
  • 1962: Le Gentleman d'Epsom
  • 1963: Mélodie en sous-sol
  • 1963: Maigret
  • 1964: Monsieur
  • 1964: L'Âge ingrat
  • 1965: Le Tonnerre de Dieu
  • 1965: Du rififi à Paname
  • 1966: Le Jardinier d'Argenteuil
  • 1967: Le Soleil des voyous
  • 1968: Le Pacha
  • 1968: Le tatoué
  • 1969: Sous le signe du taureau
  • 1969: Le Clan des Siciliens
  • 1970: La Horse
  • 1971: Le Chat -זכה בפרס דוב הכסף עבור השחקן הטוב ביותר.‏[2]
  • 1971: Le Drapeau noir flotte sur la marmite
  • 1972: Le Tueur
  • 1973: L'Affaire Dominici
  • 1973: Deux hommes dans la ville
  • 1974: Verdict - Leguen
  • 1976: Échos de plateau
  • 1976: L'Année sainte - Max Lambert

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בעיר הולדתו, מריאל, הוקם מוזיאון לזכרו.
  • בין 1981-2006 כתב העת "לה מונד דו סינמה" העניק לזכרו של גאבן,את ה"פרס ז'אן גאבן" לשחקן הפרנקופוני המבטיח. החל משנת 2007 הפרס בוטל והוחלף בפרס ע"ש פטריק דוואר, בעקבות סכסוך בין בתו של גאבן, פלרונס מונקורז'ה-גאבן ובין מקימי הפרס, הזוג מואנו.
  • בשנת 2008 נחנך ככר גאבן ברובע ה18 של פאריס , בנוכחות שני ילדיו - פלורנס ומתיאס.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Berlinale 1959: Prize Winners. berlinale.de. אוחזר ב־2010-01-05.
  2. ^ Berlinale 1971: Prize Winners. berlinale.de. אוחזר ב־2010-03-14.