ז'אן השני, מלך צרפת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ז'אן השני מלך צרפת
מיניאטורה של קרב פואטייה ב-1356, בו הובס ז'אן "הטוב" ונלקח בשבי

ז'אן השני "הטוב"צרפתית: Jean II le Bon) ‏(16 באפריל 1319 - 8 באפריל 1364), בן לשושלת ולואה, מלך על צרפת מ־1350 עד מותו.

ז'אן היה בנם הבכור של פיליפ השישי, מלך צרפת, ואשתו ז'אן מבורגונדיה. ב־28 ביולי 1332, בהיותו בן 13 בלבד, נישא ז'אן לבון מלוקסמבורג, בתו של יאן העיוור, מלך בוהמיה. היא ילדה לו תשעה ילדים, שהבכור שבהם ירש את כתרו אחרי מותו. בחתונתו קיבל מאביו את דוכסות נורמנדיה ואת רוזנות אנז'ו ומן.

ב-8 בינואר 1354 נרצח שארל דה לה סרד, המפקד העליון של הצבא הצרפתי. שארל השני, מלך נווארה, חתנו של ז'אן השני, מלך צרפת, היה מעורב ברצח זה. בתגובה, תקף ז'אן השני את נווארה. שארל השני, מלך נווארה, שהיו לו תביעות לכתר צרפת, כרת ברית עם אויבה של צרפת, אדוארד, הנסיך השחור (בנו של אדוארד השלישי, מלך אנגליה). ז'אן השני נאלץ לחתום על הסכם מנט (22 בפברואר 1354) שלפיו שארל השני, מלך נווארה ששלט על שטחים נרחבים בנורמנדי, שמפאן וברי, קיבל לרשותו שטחים נוספים.

ב-1355 אדוארד, הנסיך השחור נחת עם צבאו בגסקוניה. היות שלא יכול היה לשלם לחייליו, יצא איתם למסע של שוד וביזה. הם בזזו את הכפרים שלאורך הנהר גארון ואחר כך את הערים קרקסון ונארבון ושבו לעיר בורדו עם השלל. על פי תוכנית המלחמה של אדוארד השלישי, בנו אדוארד, הנסיך השחור נועד לצעוד עם צבאו לעבר עמק הלואר, להתאחד שם עם כוח אנגלי אחר שנחת בברטאן ולתקוף יחד את פריז. אך כאשר הוא הגיע לעמק הלואר התוכנית השתנתה, והצבא שנחת בברטאן הופנה לנורמנדי ולחם שם נגד צבאו של ז'אן השני. אדוארד, הנסיך השחור פנה לעבר פריז וז'אן השני נאלץ לנטוש את המערכה בנורמנדי כדי להגן על פריז. בדרכו לעבר פריז הגיע ז'אן השני לעמק הלואר ואיגף את צבאו של אדוארד, הנסיך השחור שנותק מכוחותיו בבורדו.

ב-19 בספטמבר 1356 אדוארד, הנסיך השחור נערך עם צבאו מדרום לעיר פואטייה במקום שהגישה היחידה אליו הייתה דרך שביל צר המוקף בסבכות שיחים משני צדדיו. אנשיו הסתתרו בין שיחים אלה והוא עצמו ניצב בעמדת תצפית. מספר אנשי צבאו הגיע ל-8,000 איש בלבד לעומת כוח גדול בהרבה שעמד לרשותו של ז'אן השני. לכן, הוא פנה בהצעה להסכם שעל פיו יישבע להימנע מללחום נגד צרפת במשך שבע שנים. ז'אן השני דחה את הצעתו זו, וכך החל קרב פואטייה שהיה אחד הקרבות החשובים של מלחמת מאה השנים. כאשר 3,000 אבירים צרפתים ניסו לעבור דרך השביל הצר, האנגלים פתחו במתקפת חיצים מבין סבכות השיחים. הקשתים האנגלים גרמו לפאניקה בין שורות הצבא הצרפתי ו-16,000 איש נסו על נפשם.

ז'אן השני הורה לאביריו לרדת מעל הסוסים כדי לא לשמש מטרה לחיציהם של הקשתים האנגלים. הוא ואנשיו ובהם פיליפ, בנו הצעיר הותקפו על ידי הפרשים האנגלים. הוא לחם בגבורה ונפצע בראשו אך לבסוף נאלץ להיכנע, נלקח בשבי ללונדון כשהוא רכוב על סוסו וקיבל כמקום מגוריו את ארמון סבוי. כשבוי של האנגלים הוא נהנה מזכויות מלכותיות והותר לו לנהל אורח חיים מלכותי. בהסכם ברטיני שנחתם ב־1360 נקבע כופר נפש בן שלושה מיליון כתרים עבור שחרור המלך מן השבי. כמו כן הוסכם כי לואי, דוכס אנז'ו, בנו של ז'אן השני, יוחזק כבן ערובה בעיר קאלה שהייתה בשלטון האנגלים. ז'אן השני הורשה לשוב לצרפת לשם גיוס הכספים הדרושים. בעת שניסה לגייס את הסכום הדרוש, נמלט בנו לואי מן השבי האנגלי תוך ניצול הזכויות המלכותיות שניתנו לו.

המלך ז'אן השני זעם על הפרת ההסכם המלכותי על ידי בנו, דבר שראה כפגיעה בכבודו. היות שלא עלה בידו לגייס את הסכום הדרוש לשחרורו, חזר ז'אן השני, מלך צרפת לשביו באנגליה בתחילת 1364, ונפטר שם באפריל של אותה שנה. גופתו הוחזרה לצרפת והוא נקבר בנקרופוליס של מלכי צרפת, בבזיליקת סן דני שליד פריז. בנו בכורו שארל ירש את כתרו בשם שארל החמישי.

ילדיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקודם:
פיליפ השישי
מלכי צרפת
1364-1350
הבא:
שארל החמישי