ז'אן ז'ירודו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ז'ירודו בשנת 1927

ז'אן ז'ירודוצרפתית: Jean Giraudoux;‏ 29 באוקטובר 1882 - 31 בינואר 1944), סופר, מחזאי ודיפלומט צרפתי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא נולד בכפר ביאק שבחבל לימוזן בצרפת לאב שהיה מועסק במשרד התחבורה הצרפתי. ב-1893 החל ללמוד בבית ספר תיכון בעיר שאטורו שבחבל סאנטר (כיום בית הספר התיכון ז'ירודו).ב- 1900 קיבל תעודת בגרות, ושירת בצבא הצרפתי עד 1903. באותה שנה התקבל לאקול נורמל סופרייר בפריז והתמחה בתרבות הגרמנית. במשך 1904 למד בסורבון בפריז וב- 1905 התקבל לאוניברסיטת מינכן. ב- 1906 קיבל תואר ראשון בגרמנית, אך משלא עלה בידו לקבל משרת הוראה בגרמניה נסע לארצות הברית בספטמבר 1907 ולימד באוניברסיטת הרווארד עד מרץ 1908. עם שובו לצרפת למד בקורס הכנה לכניסה לשירות הדיפלומטי הצרפתי. ב-1910 נכנס לשירות הדיפלומטי ושירת בקונסטנטינופול, במוסקבה ובווינה.

ב- 1914 גויס לחיל הרגלים הצרפתי ושירת כסגן משנה. הקרב הראשון על המארן הביא לפציעתו, ואחרי שנפצע שנית בקרב גליפולי ב-1915, קיבל את אות לגיון הכבוד הצרפתי. ב- 1916 השתתף במשימה דיפלומטית וצבאית בליסבון, וב- 1917 נשלח לארצות הברית ושהה שם עד אוגוסט של אותה שנה. אחרי מלחמת העולם הראשונה שירת בצבא הצרפתי בגרמניה. ב-1919 השתחרר מן הצבא ושירת במשרד החוץ הצרפתי בפריז.

ב- 1927 התמנה לחבר הוועדה לבחינת נזקי מלחמה שנגרמו לטורקיה במלחמת העולם הראשונה, ונשאר בטורקיה שבע שנים. ב- 1932 התמנה על ידי אדוארד אריו ראש ממשלת צרפת, לנציג צרפת בוועידת לוזאן שבה לקחו חלק גם בריטניה, גרמניה ואיטליה, ושבה הוחלט לבטל זמנית את הפיצויים שהוטלו על גרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה. ב- 29 ביולי 1939 התמנה למפקח כללי על האינפורמציה, כצעד נגד התעמולה של גרמניה הנאצית. באותה שנה פרסם מאמרים פוליטיים שבהם הציע חקיקה נגד הגירה בלתי חוקית לצרפת (בדומה לחוקי ארצות הברית) וכתב: "המדובר במדיניות הגירה שמטרתה איננה ליצור טיפוס של אדם פרימיטיבי, אלא לקלוט אנשים שיסייעו ליצירת אדם מוסרי ותרבותי." ביוני 1940 עבר ז'אן ז'ירודו עם ממשלת צרפת מפריז לבורדו ואחר כך שירת בממשלת וישי כשר האינפורמציה.

ז'אן ז'ירודו מת בינואר 1944 ונקבר בבית הקברות פאסי בפריז. נסיבות מותו לוטות בערפל. בהתאם לגרסה הרשמית הוא מת כתוצאה מהרעלת מזון, אך על פי גרסה אחרת הוא מת כתוצאה מדלקת הלבלב.ימים מספר אחרי מותו נפוצו שמועות כי הורעל על ידי הגסטאפו. הסופר לואי אראגון כתב בעיתון "סה-סואר" מיום 30 בספטמבר 1944: "מדוע? לא רק מפני שז'ירודו סימל את הלאומיות הצרפתית יותר מכל סופר אחר, אלא משום שעסק בפעילות מחתרתית נגד הנאצים." ב- 2004 ז'אק בודי פרסם ביוגרפיה של ז'ירודו שבה הוא חוקר, בין היתר, את נסיבות מותו.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1909 פרסם את ספרו הראשון "אנשי הפרובינציה" שמשך את תשומת לבו של אנדרה ז'יד. ב-1913 הופיע ספרו "בית ספר לאדישים". הוא זכה לפרסום לראשונה כסופר כאשר כתב סדרת רומנים פיוטיים ובהם "אלפנור" (1919), "סוזאן והאוקיינוס השקט" (1921) ו "זיגפריד מלימוזן" (1922) - רומן שזיכה אותו בפרס בלזאק. תפקידו בטורקיה, שם שירת שבע שנים, הותיר לו זמן פנוי למכביר והוא כתב את מחזותיו הראשונים ובהם "זיגפריד" (1928) (שהיה עיבוד לתיאטרון של הרומן "זיגפריד מלימוזן"), "אמפיטריאון 38" (1929) ו"אינטרמצו" (1933). ב- 1934 כתב את המחזה "מלחמת טרויה לא תפרוץ" - מחזה פסימי, אם כי לא משולל הומור. במחזה זה מדובר בעיקר בציניות של הפוליטיקאים ובהיסטוריה כפי שהיא מוצגת בפני העם על ידי המנהיגים, בניגוד למה שקורה במציאות.

ז'אן ז'ירודו כתב 17 רומנים ונובלות, ו-15 מחזות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]