ז'אן טירול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ז'אן טירול, 2007

ז'אן טירול (צרפתית: Jean Tirole; נולד ב-9 באוגוסט 1953) הוא כלכלן צרפתי, פרופסור באוניברסיטת טולוז ומכהן בה כיו"ר מועצת המנהלים של הקרן על שם ז'אן-ז'אק לפונט (Fondation Jean-Jacques Laffont-TSE). טירול הוא מהחוקרים הבולטים בתחום הארגון התעשייתי, תורת המשחקים, בנקאות, כלכלה התנהגותית וכלכלת מידע, מחברם של ספרי לימוד פופולריים ומעל 160 מאמרים אקדמיים. טירול הוא מהכלכלנים המצוטטים והמשפיעים ביותר בעולם.‏‏‏‏‏[1]

טירול הוא חתן פרס נובל לכלכלה לשנת 2014.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טירול נולד בטרואה שבצרפת. ב-1976 סיים לימודי הנדסה באקול פוליטכניק, וב-1978 קיבל תואר נוסף בהנדסה מאקול נסיונל דה פונטס. במקביל סיים תארים מתקדמים (Diplôme d'Etude Approfondie ו-Docteur de 3ème Cycle) במתמטיקה של תורת ההחלטות באוניברסיטת פארי דופן. ב-1981 סיים את לימודי הדוקטורט בכלכלה במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) בהנחייתו של אריק מסקין. טירול חזר לצרפת ועבד עד 1984 כחוקר באקול נסיונל דה פונטס. בשנים 1984 עד 1992 עבד ב-MIT, זכה למלגת סלואן ולמלגת גוגנהיים וקודם לפרופסור מן המניין. ב-1992, במהלך שנת שבתון שבה עבד על ספרו, קיבל הצעה מעמיתו לכתיבה, ז'אן ז'אק לפונט, להפוך את אוניברסיטת טולוז לאוניברסיטה ברמה בינלאומית בתחום הכלכלה. השניים ייסדו את המכון לארגון תעשייתי, ובית הספר לכלכלה והמכון נכנסו ברבות הימים לרשימת המוסדות המובילים בעולם בתחומם.‏[2] בשנים 1994 עד 1996 כיהן פרופסור באקול פוליטכניק. נכון ל-2010 מכהן כפרופסור באוניברסיטת טולוז, ומאז מותו של לפונט ב-2004 עומד טירול בראש המכון לארגון תעשייתי וקרן ז'אן-ז'אק לפונט בבית הספר לכלכלה של האוניברסיטה.

משנת 1995 חבר טירול במועצה של בית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה. בשנים 1996 עד 2006 ומאז 2008 מכהן טירול במועצת היועצים הכלכליים לראש ממשלת צרפת.

טירול ביקר מספר פעמים בישראל כאורח כבוד והרצה באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטה העברית בירושלים.

עבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקריו הבולטים של טירול עוסקים בתחומים הקשורים בהתנהגות הפירמה, כגון ממשל תאגידי, תמריצים ותורת החוזים, רגולציה, עבודתו משלבת תאוריות מתורת המשחקים עם כלכלת מידע, יישומם במודלים של התנהגות ארגונים פרטיים וציבוריים והתנהלותם בשווקים.

ספרו פורץ הדרך מ-1988, The Theory of Industrial Organization, הפך לבסיס ללימוד תאוריית הארגון התעשייתי, בספר נסקרו נושאים כגון כלכלת קוד פתוח, פול פטנטים והסכמים שבשתיקה בין חברות. באותה שנה ניסח עם אריק מסקין את עקרון שיווי משקל משוכלל מרקובי (Markov perfect equilibrium), סט כללים לפתרון סוגיות בתורת המשחקים ובארגון תעשייתי.

במאמרו המצוטט ביותר, "Formal and real authority in organizations", שפורסם ב-1997 במגזין לכלכלה פוליטית בהוצאת אוניברסיטת שיקגו (Journal of Political Economy), הציג יחד עם עמיתו פיליפ אגיון מהקולג' האוניברסיטאי של לונדון, תאוריה בדבר הקצאת סמכויות פורמליות וסמכויות אמיתיות בפירמה שנועדו לסייע בפתרון בעיית המנהל-סוכן. על פי תאוריה זו האצלת סמכויות פורמליות לנציגים כפופים בפירמה מגדילה את מעורבותו החיובית של הנציג בפרויקטים, אך פוגעת ביכולת השליטה של המנהל, עקב כך יעדיפו המנהלים להקצות סמכויות פורמליות לצורך פעילויות או החלטות במקרים בהם הן נחשבות שוליות עבור המנהל, חשובות עבור הנציג או במקרים שלמנהל אין יכולות מקצועיות מספקות. שימור הסמכויות אצל המנהל עלול להביא לנתק במידע המועבר אליו. טירול ואגיון זיהו גורמים המגדילים את הסמכויות האמיתיות, בהן מוטת שליטה רחבה, המייקרת עבור המנהל את העלות השולית בפיקוח צמוד על הנציגים, מספר הנציגים, היסטוריה של התערבות מדודה מצד המנהל ודחיפות ביצוע המשימה.

במאמר מפורסם אחר, "Financial Intermediation, Loanable Funds, and the Real Sector" שפורסם באותה שנה יחד עם עמיתו בנט הולסטרום, הציגו השניים מודל המציג את הפגיעה בחברות לאור שינויים בשוק כגון מחנק אשראי (Credit crunch) או שינויים מוניטריים.

מחקרים אחרים שלו עוסקים במשברים פיננסים ובהתנפצות בועות כלכליות.

ב-2003 הציע שצרפת תאמץ חקיקה לפיה חברות יאלצו לשלם "מסי אבטלה" כשהן מפטרות עובדים, בדומה לעקרון התשלום החל על חברות מזהמות סביבתית.

הרחיב את מחקרו גם לתחום המשלב בין פסיכולוגיה לכלכלה. במאמרים שפרסם עם עמיתו רולנד בנאבו מאוניברסיטת פרינסטון ניתחו השניים כיצד השפעת תמריצים על רקע התנהגות פרו חברתית, וכיצד רגשות כמו כבוד, גאווה ותחושת בשם המשאלה (Wishful thinking), יוצרים עיוותים אנדוגניים בחלוקות יעילות, הנוגדים למשל את חוק קואס, ובכך עלולים לפגוע ביכולת להגיע להסכמים או ליישם רפורמות כלכליות.

פרסים והוקרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Inside and Outside Liquidity, MIT Press, January 2011.
  • Balancing the Banks: Global Lessons from the Financial Crisis, Princeton University Press, 2010.
  • The Theory of Corporate Finance, Princeton University Press, January 2006.
  • Financial Crises, Liquidity and the International Monetary System, Princeton University Press, 2002.
  • Competition in Telecommunications, series “Munich Lectures in Economics”, MIT Press, 1999.
  • The Prudential Regulation of Banks, MIT Press, 1994.
  • A Theory of Incentives in Procurement and Regulation, MIT Press, 1993.
  • Game Theory, MIT Press, 1991.
  • The Theory of Industrial Organization, MIT Press, 1988.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]