ז'אן טירול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ז'אן טירול, 2007

ז'אן טירול (צרפתית: Jean Tirole; נולד ב-9 באוגוסט 1953) הוא כלכלן צרפתי, פרופסור באוניברסיטת טולוז ומכהן בה כיו"ר מועצת המנהלים של הקרן על שם ז'אן-ז'אק לפונט (Fondation Jean-Jacques Laffont-TSE). טירול הוא מהחוקרים הבולטים בתחום הארגון התעשייתי, תורת המשחקים וכלכלת אינפורמציה, מחברם של ספרי לימוד פופולאריים ומעל 140 מאמרים אקדמאיים. טירול הוא מהכלכלנים המצוטטים והמשפיעים ביותר בעולם.‏‏‏‏‏[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טירול נולד בצרפת, ב-1976 סיים את לימודי ההנדסה באקול פוליטכניק וב-1978 קיבל תואר נוסף בהנדסה מאקול נסיונל דה פונטס. במקביל סיים תארים מתקדמים (Diplôme d'Etude Approfondie ו-Docteur de 3ème Cycle) במתמטיקה של תורת ההחלטות באוניברסיטה פארי דופן. ב-1981 סיים את לימודי הדוקטורט בכלכלה במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, תחת הנחייתו של אריק מסקין. טירול חזר לצרפת ועבד עד 1984 כחוקר באקול נסיונל דה פונטס. בשנים 1984 עד 1992 עבד ב-MIT, זכה למלגת סלואן ולמלגת גוגנהיים וקודם לפרופסור מן המניין. ב-1992 במהלך שנת שבתון בה עבד על ספרו, קיבל הצעה מעמיתו לכתיבה, ז'אן ז'אק לפונט, להפוך את אוניברסיטת טולוז, לאוניברסיטה ברמה בינלאומית בתחום הכלכלה. השניים ייסדו את המכון לארגון תעשייתי, בית הספר לכלכלה והמכון נכנסו ברבות הימים לרשימת המוסדות המובילים בעולם בתחומם‏[2]. בשנים 1994 עד 1996 כיהן פרופסור באקול פוליטכניק. נכון ל-2010 מכהן כפרופסור באוניברסיטת טולוז, מאז מותו של לפונט ב-2004, עומד טירול בראש המכון לארגון תעשייתי וקרן ז'אן-ז'אק לפונט בבית הספר לכלכלה של האוניברסיטה.

משנת 1995 חבר טירול במועצה של בית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה, בשנים 1996 עד 2006 ומאז 2008 מכהן טירול במועצת היועצים הכלכלים לראש ממשלת צרפת.

טירול ביקר מספר פעמים בישראל כאורח כבוד להרצאות באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטה העברית בירושלים.

עבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקריו הבולטים של טירול עוסקים בתחומים הקשורים בהתנהגות הפירמה, כגון ממשל תאגידי, תמריצים ותורת החוזים, רגולציה, עבודתו משלבת תאוריות מתורת המשחקים עם כלכלת אינפורמציה, יישומם במודלים של התנהגות ארגונים פרטיים וציבוריים והתנהלותם בשווקים.

ספרו פורץ הדרך מ-1988, The Theory of Industrial Organization, הפך לבסיס ללימוד תאוריית הארגון התעשייתי, בספר נסקרו נושאים כגון כלכלת קוד פתוח, פול פטנטים והסכמים שבשתיקה בין חברות. באותה שנה ניסח עם מסקין את עקרון שיווי משקל משוכלל מרקובי (Markov perfect equilibrium), סט כללים לפתרון סוגיות בתורת המשחקים ובארגון תעשייתי.

במאמרו המצוטט ביותר, "Formal and real authority in organizations", שפורסם ב-1997, הציג יחד עם עמיתו פיליפ אגיון מקולג' אוניברסיטת לונדון, תאוריה בדבר הקצאת סמכויות פורמליות וסמכויות אמיתיות בפירמה שנועדו לסייע בפתרון בעיית המנהל-סוכן. על פי תאוריה זו האצלת סמכויות פורמליות לנציגים כפופים בפירמה מגדילה את מעורבותו החיובית של הנציג בפרויקטים, אך פוגעת ביכולת השליטה של המנהל, עקב כך יעדיפו המנהלים להקצות סמכויות פורמליות לצורך פעילויות או החלטות במקרים בהם הן נחשבות שוליות עבור המנהל, חשובות עבור הנציג או במקרים שלמנהל אין יכולות מקצועיות מספקות. שימור הסמכויות אצל המנהל עלולה להביא לנתק במידע המועבר אליו. טירול ואגיון זיהו גורמים המגדילים את הסמכויות האמיתיות, בהן מוטת שליטה רחבה, המייקרת עבור המנהל את העלות השולית בפיקוח צמוד על הנציגים, מספר הנציגים, היסטוריה של התערבות מדודה מצד המנהל ודחיפות ביצוע המשימה.

במאמר מפורסם אחר, "Financial Intermediation, Loanable Funds, and the Real Sector" שפורסם באותה שנה יחד עם עמיתו בנט הולסטרום, הציגו השניים מודל המציג את הפגיעה בחברות לאור שינויים בשוק כגון מחנק אשראי (Credit crunch) או שינויים מוניטריים.

מחקרים אחרים שלו עוסקים במשברים פיננסים ובהתנפצות בועות כלכליות.

ב-2003 הציע כי צרפת תאמץ חקיקה לפיה חברות יאלצו לשלם "מיסי אבטלה" כשהם מפטרים עובדים, בדומה לעקרון התשלום החל על חברות מזהמות סביבתית.

בשנים האחרונות הרחיב את מחקרו גם לתחום המשלב בין פסיכולוגיה לכלכלה, כך למשל במאמרים שפרסם עם עמיתו רולנד בנאבו מאוניברסיטת פרינסטון המנתחים השפעת תמריצים על רקע התנהגות פרו חברתית, וכיצד רגשות כמו כבוד, גאווה ותחושת בשם המשאלה (Wishful thinking), יוצרים עיוותים אנדוגניים בחלוקות יעילות, הנוגדים למשל את חוק קואס, ובכך עלולים לפגוע ביכולת להגיע להסכמים או ליישם רפורמות כלכליות.

פרסים והוקרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Inside and Outside Liquidity, MIT Press, January 2011.
  • Balancing the Banks: Global Lessons from the Financial Crisis, Princeton University Press, 2010.
  • The Theory of Corporate Finance, Princeton University Press, January 2006.
  • Financial Crises, Liquidity and the International Monetary System, Princeton University Press, 2002.
  • Competition in Telecommunications, series “Munich Lectures in Economics”, MIT Press, 1999.
  • The Prudential Regulation of Banks, MIT Press, 1994.
  • A Theory of Incentives in Procurement and Regulation, MIT Press, 1993.
  • Game Theory, MIT Press, 1991.
  • The Theory of Industrial Organization, MIT Press, 1988.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]