ז'אן שאפלן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ז'אן שאפלןצרפתית: Jean Chapelain;‏ 4 בדצמבר 1595 - 22 בפברואר 1674), משורר ומבקר ספרות צרפתי.

ז'אן שאפלן

שאפלן נולד בפריז והיה בנו של נוטריון שרצה שבנו יילך בעקבותיו, אך אמו, שהכירה את פייר דה רונסאר, קיוותה שבנה יהפוך למשורר. שאפלן הצעיר למד יוונית, לטינית, איטלקית וספרדית והתמסר ללימוד הספרות. משסיים את חוק לימודיו שימש כמורה לספרדית של אחד מאנשי האצולה הצעירים, מה שסלל את דרכו לשמש כמורה פרטי לשני בניו של אחד ממזכירי המדינה.

חיבורו הראשון היה הקדמה לעלילה המיתולוגית "אדוניס" של המשורר האיטלקי גאמבאטיסטה מורינו. ב- 1619 תרגם לצרפתית את הנובלה "השודד" או "חייו של גוסמאן מאלפראצ'ה" של הסופר הספרדי מתאו אלמן, תרגום שהביא לפרסומו בקרב החוגים הספרותיים של פריז. הוא פרסם גם ארבעה מזמורי תהילה שאחד מהם היה שיר הלל לקרדינל רישלייה.

ב-1632 ניהל שיחה עם רישלייה בדבר הצורך באחידות ספרותית של זמן, מקום ופעולה. רישלייה שהתרשם מדבריו, זיכה אותו בקצבה שנתית של אלף כתרים, ומינה אותו לחבר האקדמיה הצרפתית שנוסדה ב-1635. שאפלן הגה את רעיון "מילון האקדמיה הצרפתית" שהפך לחשוב במפעליה של אקדמיה זו. על פי הזמנת רישלייה הוא כתב את חיבורו "השגותיה של האקדמיה הצרפתית על המחזה לה סיד" (1638).

ב-1656 פרסם את 12 שירי העלילה הראשונים של הפואמה "העלמה ששחררה את צרפת", שאותה כתב במשך עשרים שנה. שש מהדורות של פואמה זו הופיעו במרוצת 18 חודש. אך ביקורתו הנוקבת של ניקולה בואלו על יצירה זו גרמה לירידת קרנו של שאפלן כמשורר. המוניטין שלו כמבקר ספרות נשאר בעינו, וב-1663 ז'אן-בטיסט קולבר העסיק אותו בעריכת מחקר על מחברים בני זמנו, מחקר ששימש למטרת מתן קצבאות למחברים על ידי המלך לואי הארבעה עשר.