ז'אניו קואדרוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ז'אניו דה סילבה קואדרוס

ז'אניו דה סילבה קואדרוס (פורטוגזית: Jânio da Silva Quadros ‏; 25 בינואר 1917 - 16 בפברואר 1992) היה מדינאי ברזילאי ששימש כנשיא ברזיל בתקופת "הרפובליקה השנייה" בשנת 1961, ופרש מתפקידו לאחר ששימש בו במשך כשמונה חודשים.

קואדרוס נולד בעיר קמפו גראנדה במדינת מאטו גרוסו דו סול. בטרם פנה לפוליטיקה לימד את השפה הפורטוגזית באוניברסיטת סאו פאולו, וכן שימש כמרצה למשפט פלילי באוניברסיטת מקנזי בסאו פאולו.

את הקריירה המטאורית שלו ניתן לייחס לשימוש הנרחב שעשה ברטוריקה פופוליסטית ובהתנהגותו המוחצנת. בין 1948 ל-1950 היה חבר מועצת העיר סאו פאולו ולאחר מכן, בין 1951 ל-1953 היה חבר במועצת המחוקקים של סאו פאולו. הוא היה לראש עיריית סאו פאולו בשנת 1953, ולמושל מדינת סאו פאולו בשנת 1955. בשנת 1958 החל במסע הבחירות שלו מטעם מפלגת האיחוד הלאומי הדמוקרטי, מפלגת ימין מתונה, שהתנגדה למדיניותו של ז'טוליו ורגאס, הדמות המעצבת בפוליטיקה הברזילאית של אמצע המאה ה-20, אשר הנשיא ז'וסלינו קוביצ'ק נראה כממשיכו.

את מסע הבחירות שלו ניהל קואדרוס באופן בו הטיל את הדופי בבעיות המדינה ובמיוחד באינפלציה ובשחיתות על קודמו בתפקיד, ז'וסלינו קוביצ'ק. ססמת הבחירות שלו הייתה כי הוא "המטאטא אשר יטאטא את השחיתות". בשנת 1960 נבחר ברוב מרשים לכהונת נשיא ברזיל. עם זאת, החוקה הברזילאית שהייתה בתוקף באותו הזמן איפשרה בחירות נפרדות לסגן הנשיא, ולסגנו (ויורשו המיועד במקרה של פרישה) של קאדרוס נבחר איש השמאל, ז'ואו גולאר, איש מפלגת העבודה הברזילאית.

קאדרוס הושבע לנשיאות ב-31 בינואר 1961, והיה הנשיא הברזילאי הראשון שהושבע בבירה הפדרלית החדשה, ברזיליה. כנשיא, גילה קואדרוס מוזרויות. הוא אסר על ההימורים, ואסר על הנשים ללבוש ביקיני. הוא ניסה לנהל מדיניות חוץ עצמאית, למורת רוחה של ארצות הברית. ברזיל בהנהגתו חידשה את היחסים עם ברית המועצות ועם קובה. קואדרוס העניק את "אות צלב הדרום" לארנסטו צ'ה גווארה.

מבחינה כלכלית נקט קואדרוס בצעדים בלתי פופולריים, כהקפאת המשכורות והגבלת האשראי, ובה בעת ניהל מגעים עם נציג תנועה מהפכנית בצפון, "ליגת האיכרים" לקראת רפורמת קרקעות אפשרית.

ב-25 באוגוסט 1961 התפטר מתפקיד הנשיא, בתקווה כי העם יקרא לו לשוב לנשיאות ויעניק לו סמכויות רבות יותר. צעד זה תוכנן בקפידה. קואדרוס הניח, ככל הנראה, כי הקונגרס יעדיף לקרוא לו לשוב, ולהעניק לו סמכויות נוספות, במקום למנות את סגנו, החשוד כאיש השמאל הקיצוני. קואדרוס המתין עד שיצא גולאר לביקור ממלכתי בסין ואז הודיע על התפטרותו, מתוך הנחה שסגנו לא יצליח לתמרן את עצמו לכס הנשיאות מסין הרחוקה. את ההתפטרות הסביר לעם בפעולתם של "כוחות נוראים". הימור זה נכשל. הקונגרס הלאומי של ברזיל קיבל את התפטרותו של קואדרוס בחפץ לב. מינה את סגנו, ז'ואו גולאר לנשיא במקומו. בשנה שלאחר התפטרותו ניסה קאדרוס לשוב ולהיבחר למשרת מושל סאו פאולו, אך נכשל.

התפטרותו של קואדרוס הביאה למשבר פוליטי חריף, שכן הצבא ואנשי הימין חשדו בגולאר כי הוא קומוניסט, וניסו למנוע את עלייתו לכס הנשיאות. המדינה נכנסה למשבר פוליטי חריף שהגיע לשיא בשנת 1964 כאשר השתלטה כת צבאית על השלטון בברזיל, והחלה דיקטטורה בת עשרים ואחת שנים. בתחילה לא אישר הצבא לקאדרוס להשתתף בחיים הפוליטיים (כשם ששלל את זכויותיהם הפוליטיות של הנשיאים לשעבר ז'וסלינו קוביצ'ק וז'ואו גולאר), אך בשנות ה-80 שב קואדרוס לפעילות. הוא הצטרף למפלגת העבודה הברזילאית, והיה מועמד למשרת מושל סאו פאולו ב-1982 אך הפסיד. הוא שב ונבחר לראשות עירית סאו פאולו בשנת 1985, לאחר שהביס בבחירות את המועמד החזק פרננדו אנריקה קרדוזו, שנבחר לאחר שנים לנשיאות. קואדרוס שימש כראש העיר עד שנת 1988. בשנת 1989 הביע עניין לשוב ולרוץ לנשיאות, אך צירוף נסיבות שכלל את מות אשתו, בריאותו הלקויה, ועלייתו של פרננדו קולור דה מלו, שמדיניותו נראתה דומה לזו של קואדרוס, הניא אותו מכוונה זו. הוא מת בסאו פאולו בשנת 1992.

לאחר פרישתו מכס הנשיאות פרסם קואדרוס מספר ספרים העוסקים בשפה הפורטוגזית (לרבות מילון פורטוגזי), ובהיסטוריה של ברזיל, כמו גם ספר בשם "חמישה עשר סיפורים" שפורסם בשנת 1983.