ז'אק אופנבך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ז'אק אופנבך

ז'אק אופנבך (Jacques Offenbach; ‏20 ביוני 1819 - 4 באוקטובר 1880) היה מלחין וצ'לן יהודי-גרמני, נודע בעיקר כמלחין אופרטות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ז'אק אופנבך, או בשמו היהודי: יעקב אברשט, נולד בעיר קלן לאביו יצחק שהיה חזן. ז'אק היה ילד שביעי מתוך עשרה שנולדו במשפחה. אביו הצטיין בקול ערב והצליח בתפקידו כחזן. כחובב מוזיקה נלהב שאף שחיבתו זו תעבור גם לבנו ודאג שהנער ילמד לנגן בכינור. אך הלה גילה עניין רב יותר בטכניקת הנגינה בצ'לו. ב-1833 נסע לפריז (בהשראתה כתב את "חיי פריז") ללמוד צ'לו וקומפוזיציה בקונסרבטואר. בתקופת לימודיו עבד כמורה למוזיקה וניגן בצ'לו. בהמשך הצטרף לתזמורת האופרה קומיק, ב-1844 התנצר ונשא אישה ובשנת 1847 היה למנצח התזמורת של ה"תיאטר פראנסה".

אופנבך למד להכיר בנעוריו את החיים העליזים בחבל הריין ולאחר מכן את ההומור הצרפתי, ובחיבוריו המוזיקליים ידע למזג את שני האלמנטים לאחדות שלימה. בתקופת עבודתו כצ'לן ניתנה לו ההזדמנות לספוג מוזיקה רצינית וקלה גם יחד, והוא החל לתת ביטוי ליצירתיות שלו גם בחיבורים מוזיקליים קטנים. בהדרגה החל הקומפוזיטור אופנבאך לדחוק את רגלי אופנבאך הצ'לן. דרכו של אופנבך מן התזמורת אל הבמה באופרה הקומית לא הייתה קלה, עד שבשנת 1845 הביא לביצוע פומבי של המערכון המוזיקלי של "לז אלקוב" וההצלחה האירה לו פנים. עד שנת 1855 פעל אופנבך כמנצח וכאילוסטרטור מוזיקלי ליצירות עד אשר באה לידו שעת הכושר להשגת מטרתו הנכספת.

בשדרות אליזה בפריז עמד תיאטרון קטן ועזוב שכונה על ידי תושבי פריז "בונבוניאר". אופנבך עשה מאמצים והצליח להשיגו על אף שההכנסה היומית שלו לא עלתה על 1200 פרנקים. ביולי 1855 פתח אותו לקהל בתוכנית "נא להיכנס, רבותי", וההצלחה הייתה גדולה. החברה הפריזאית החלה לבקר בתיאטרון הזעיר, ושמו של אופנבך הגיע חיש מהר לארמון ובית המלוכה הזמינו להשמיע מיצירותיו. בינתיים בא החורף וכיון שהאולם לא צויד במתקני הסקה, נאלץ אופנבך לעבור ל"תיאטרון קומט". המוניטין של אופנבך השתפרו והלכו מהצגה להצגה.

משהגיע לפסגה עשה צעד פזיז ולקח לידו את הנהלת התיאטרון "גייטה" (עליזות), הכניס שינויים רבים בבנין, ובזבז הון תועפות על הצגת פאר של "אורפיאוס". פשיטת הרגל לא בוששה לבוא. כספו שנותר לא הספיק אפילו למשכורות העובדים. בנאום פרידה שנשא לפני האמנים, אמר: "תקבלו את המגיע לכם עד הפרוטה האחרונה". הוא קיים את הבטחתו זו במלואה. במות אירופה המשיכו להתחרות על יצירותיו והוא קיבל בהם שכר סופרים בלבד.

ב-1879 זכה להצלחה האחרונה של "בתו של הטאמבור מז'ור", וזאת הייתה הקומפוזיציה ה-100 שחיבר לבמה.

מהידועות שבין האופרטות שלו:

  • "אורפיאוס בשאול" (משם לקוח ריקוד הקאן-קאן הידוע שלו),
  • "הלנה היפה",
  • "חיי פריז",
  • "הנסיכה הגדולה מגרולשטיין"
  • "חתולו של הלינגשטיין",
  • "כחול הזקן"
  • "סיפורי הופמן" - אופרה זו נחשבת ליצירתו החשובה ביותר. משם לקוחה ה"ברקרולה" המפורסמת. האופרה מבוססת על סיפוריו של הסופר א.ת.א. הופמן שהיה גם מוזיקאי בזכות עצמו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]