ז'אק ברל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

‏‏

ז'אק ברל, 1955

ז'אק ברל (צרפתית: Jacques Romain Georges Brel, להאזנה (מידע · עזרה);‏ 8 באפריל 1929 - 9 באוקטובר 1978) התבלט כזמר, פזמונאי ומלחין שאנסון מגדולי הזמר הצרפתי. השפעתו של ברל חצתה את גבולות השפה ורבים משיריו תורגמו לשפות שונות, כולל לעברית. ברל היה גם שחקן קולנוע ובמאי ושר לעתים גם בהולנדית. מוצאו של ברל היה בלגי פלמי.

תוכן עניינים

ביוגרפיה [עריכה]

ברל נולד בסכארבק (Schaarbeek), שכונה ענייה בבריסל, בירת בלגיה, למשפחה בורגנית, בעלת מפעל לייצור קופסאות. בצעירותו היה אורח חייו רגיל לבני חוגו - הוא נישא בגיל צעיר וקיבל תפקיד ניהולי במפעל המשפחתי. כתחביב נהג לשיר בבתי קפה ובברים. אולם ברל פרש מהמפעל המשפחתי בתחילת שנות ה-50 ועבר לפריז.

בפריז הוא כתב מוזיקה והופיע בקברטים ובאולמות העיר. הוא העניק מימד דרמטי לשיריו והתפרסם. בשנת 1956 ערך סיבוב הופעות באירופה והקליט את השיר Quand on n'a que l'amour ("כאשר אין דבר מלבד האהבה") שביצר את מעמדו כאמן חשוב.

בשנת 1973 פרש לפולינזיה הצרפתית, משם שב בשנת 1977 לפריז, אז הקליט את תקליטו האחרון רק כדי לסייע לחברו בעל חברת ההקלטות שנקלע לקשיים כלכליים, התקליט אגב שרוי כולו באווירה של פולינזיה והשיר המרכזי שלו מוקדש לאיי המרקיז.

ברל מת מסיבוכים של סרטן הריאות ב-9 באוקטובר 1978 ונקבר בבית הקברות באלטונה (Altuona), באי "היבה אוא" השייך לקבוצת איי מרקיז שבפולינזיה הצרפתית, במרחק קצר מקברו של הצייר פול גוגן.

יצירתו [עריכה]

על אף שצרפת הייתה הערש הרוחני שלו, תמיד הדגיש את היותו בראש ובראשונה פלמי, הן בראיונות שהעניק והן ברבים משיריו. השיר Marieke, לדוגמה, הוא שיר געגועים לנערה פלמית ולמולדתו פלנדריה, מושר בתערובת של שתי השפות. בשיריו הוא מבטא לעתים קרובות געגועים ואהבה כלפי פלנדריה וכלפי בלגיה, (כמו בשירים Il neige sur Liège, Le plat pays, Bruxelles, Mon père disait ועוד), על נופיה ורוח הצפון הנושבת בה. למרות הזהות הפלמית - בלגית הברורה שלו ברל מתנגד ללאומנות והבדלנות הפלמית, התנגדות זאת באה לידי ביטוי באופן ציני וקומי בשיר ...Les F שבו הוא דורש מהלאומנים הפלמים שהם נאצים בזמן המלחמות וקתולים ביניהן לעולם לא להכריח את ילדיו לנבוח בפלמית.

הוא נודע בעיקר בשירים ובלחנים שכתב וביצע ובאיכותם מלאי ההבעה אך שלח את ידו גם בבימוי ובמשחק. ברל כתב על נושאים שונים ומגוונים: אהבה, חברה ועניינים שברוח. יצירתו איננה מוגבלת לסגנון יחיד והוא שלח את ידו בכתיבה משעשעת כמו גם בכתיבה לירית-סנטימנטלית. חדשנותו של ברל בשימוש במילים ובדימויים חזותיים ורבי משמעות יוצרת רושם עז ויחד עם זאת מאופיין בפשטות. ברל נודע גם במטפורות המפתיעות שלו, כגון בשיר Je suis un soir d'été (אני ערב קיץ) בו הוא מתאר את המראות שנגלים בפני ערב היורד על העיר לייז' - מנקודת מבטו של הערב.

גם בתחום ההלחנה התפרס על שלל סגנונות וכתב לחנים קצביים כמו גם לחנים נוגים, טקסיים וחגיגיים. סימן היכר של רבים משיריו, הוא התחלה נוגה ואיטית, וסיום עוצמתי עד כדי אקסטזה. כך למשל, בשירים: Amsterdam, La valse a mille temps, Le Diable (Ça va), Quand on n'a que l'amour . הלחנים שלו לעתים קרובות עשירים ורבי דמיון, והוא נוקט בהם באמצעים מפתיעים ולא שגרתיים, הלקוחים לעתים מעולם המוזיקה הקלאסית. כך, למשל, השיר "ז'ורס" כתוב מראשיתו ועד סופו על נקודת עוגב הרמונית, ואילו השיר Ces gens-là מבוסס על מוטיב יחיד בן שני אקורדים, המשך של מסורת מוזיקלית ארוכה של כתיבה כזו מאז הבארוק המוקדם.

בין שיריו המפורסמים ביותר נמנים Ne me quitte pas, Amsterdam, Les bonbons ועוד. השיר Ne me quitte pas (אל תעזבי אותי) זכה לאין ספור ביצועים, ביניהם ביצוע קצבי ומזרחי של הזמר הצרפתי ממוצא אלג'יראי, פאודל בשנת 1999.

תרגומים לעברית [עריכה]

בנוסף, לחן שירו Les bonbons שימש את דודו טופז לשיר- מערכון "מכתב מלבנון" בתוכניתו פליטת פה.

אלבומי תרגומים [עריכה]

רפרטואר [עריכה]

דיסקוגרפיה (חלקית) [עריכה]

ברל הוציא בחייו חמישה עשר תקליטי אולפן, תקליטים אחדים בהופעות חיות ומספר תקליטי אוסף. לאחר מותו ממשיכים לצאת אלבומי אוספים שלו בתקליטורים.

אלבומי אולפן [עריכה]

הקלטות מהופעות חיות [עריכה]

אוספים [עריכה]

  • Chansons ou Versions Inédites de Jeunesse (2003)
  • Bonjour Brel - Paul Ide 1975 - songs of J. Brel illustrated by Folon, Carcan, Landuyt, Mara, Rondas et Somville - Letters of André Delvaux, Arthur Gélin. Editions de la Palme, Bruxelles.

פילמוגרפיה [עריכה]

כבמאי קולנוע:

  • Franz (1971)
  • Le Far West (1973)

כשחקן:

  • La Grande Peur de Monsieur Clément (dir Paul Diebens) (1956)
  • Les Risques du Métier (dir André Cayatte) (1967)
  • Mon Oncle Benjamin (dir Edouard Molinaro) (1969)
  • La Bande à Bonnot (dir Philippe Fourastié) (1969)
  • Les Assassins de l'Ordre (dir Marcel Carné) (1971)
  • Mont-Dragon (dir Jean Valère) (1971)
  • Franz (dir Jacques Brel) (1971)
  • L'Aventure, c'est l'Aventure (dir Claude Lelouch) (1972)
  • Le Bar de la Fourche (dir Alain Levent) (1972)
  • Le Far West (dir Jacques Brel) (1973)
  • L'Emmerdeur (dir Edouard Molinaro) (1973)

לקריאה נוספת [עריכה]

קישורים חיצוניים [עריכה]

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: ז'ק ברל
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ז'אק ברל

מקור: http://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ז%27אק_ברל&oldid=13882629