ז'ואאו גולאר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ז'ואאו גולאר

ז'ואאו בלקיור מרקס גוּלארפורטוגזית: João Belchior Marques Goulart‏;1 במרץ 1918 - 6 בדצמבר 1976), מוכר גם בכינוי "ז'אנְגוֹ", היה נשיא ברזיל בין השנים 1961-1964.

גולאר היה בן למשפחת חוואים ברזילאית אמידה. לאחר לימודי משפטים בפורטו אלגרה, נבחר בשנת 1946 לפרלמנט של מדינת ריו גראנדי דו סול במסגרת מפלגת העבודה הברזילאית. לאחר מכן היה שר המשפטים והפנים. למרות היותו מהמעמד העשיר, היה פופולרי בעיני ההמונים והתחבר עם האיגודים המקצועיים. ב-1953, בעת שהשמאל פרש מהממשלה, נתמנה על ידי הנשיא ז'טוליו ורגאס לתפקיד שר העבודה, התעשייה והמסחר, אשר חיפש מועמד מתאים למצוא חן בעיני המעמדות הנמוכים. גולאר ניצל את ההזדמנות והעלה את שכר המינימום במאה אחוזים.

ב-1956, נבחר גולאר לתפקיד סגן הנשיא כאשר ז'וסלינו קוביצ'ק נבחר לנשיא. הוא נבחר שוב לתפקיד סגן הנשיא בשנת 1960 כאשר ז'אניו קואדרוס ממפלגה יריבה נבחר לנשיא. קואדרוס התפטר מתפקידו ב-25 באוגוסט 1961 בהנחה שיתחננו בפניו לחזור לתפקיד וכך יוכל להשיג לעצמו יותר עוצמה. אולם הקונגרס העדיף למנות את גולאר לנשיא במקום קואדרוס, לאחר עשרה ימי משבר.

לא היה פשוט להעניק לגולאר, איש השמאל, את הנשיאות, בגלל התנגדות הצבא. כפשרה, צומצמו סמכויות הנשיא, וחלק מסמכויותיו הועברו לידי הפרלמנט. אולם לאחר שנתיים של חוסר יציבות, הוחזרו הסמכויות הרחבות לנשיא במשאל עם.

שנות שלטונו של גולאר נודעו ברפורמות לאומניות, של הלאמת בתי זיקוק ואדמות שהיו בידי חברות לא ברזילאיות, חיבור למפלגות שמאל ומתח עם הימין השמרני.

ב-31 במרץ 1964 הודח גולאר בהפיכה צבאית, בלתי אלימה, בטענה שהוא מנסה להשליט דיקטטורה קומוניסטית על ברזיל. נטען כנגדו שהוא משמש כבובה של גיסו אשר נמנה עם השמאל הרדיקלי, לאונל בריזולה (Leonel Brizola).

בנוסף, נטען כנגדו שהוא אחראי לאינפלציה הגבוהה ממנה סבלה ברזיל. להפיכה חברו אנשי צבא, בעלי ההון ואנשי קונגרס אשר גולאר קיצץ בסמכויותיהם. בתחילה, נמלט גולאר לריו גראנדי דו סול וניסה משם לארגן התנגדות להפיכה. אולם לאחר שסנטור אאורו דה מורה אנדרדה הכריז על תום נשיאותו, ברח לאורוגוואי.

במונטבידאו, הוא עסק בניהול עסקים חקלאיים וייעץ בנושאי מדיניות חוץ לשליטי ארגנטינה. הוא נפטר בשנת 1976 במרסדס בארגנטינה.