ז'ואקן די בלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ז'ואקן די בלה

ז'ואקן די בלה (צרפתית: Joachim du Bellay‏; 1522 - 1 בינואר 1560), משורר צרפתי.

די בלה נולד למשפחת אצולה עתיקה, בטירת לה טורמולייה קרוב לעיירה לירה שבחבל אנז'ו (בצפון מערב צרפת). הוא נתייתם מהוריו בעודו ילד וגדל תחת השגחתו של אחיו שהזניח אותו. את ימי נעוריו בילה באחוזה הכפרית של המשפחה בחיק הטבע, על גדות הנהר לואר. די בלה קיווה לקריירה צבאית בזכות בן דודו שהיה מושל פיימונטה (כיום בצפון איטליה). אולם בן דוד זה נפטר ב-1541, ודי בלה הצעיר פנה לקריירה דתית בחסות בן דודו הקרדינל ז'אן די בלה. כדי להיות מוכן לעמוד לשירות הקרדינל, החל ז'ואקן די בלה ללמוד משפטים באוניברסיטה של העיר פואטייה ב-1545. שם למד לטינית בעזרת ז'אק פלטייה די מאן, שפרסם את התרגום הראשון לצרפתית של היצירה "אמנות הפיוט" של הורטיוס, ועודד את די בלה להתמסר לכתיבת שירה בלשון הצרפתית בסגנון שירת העת העתיקה של יוון ורומא.

בסוף 1547 פגש ז'ואקן די בלה את פייר דה רונסאר באכסניה על גדות הנהר לואר. הם התיידדו וגילו עד מהרה כי יש להם עניין משותף בכתיבת שירה בשפה הצרפתית. די בלה עבר להתגורר בפריז כדי ללמוד יחד עם דה רונסאר בקולז' קוקרה, בהנהלת ז'אן דורה שהיה מרצה לספרות העת העתיקה של יוון ורומא. די בלה ודה רונסאר הקימו בעיר לה מאן את קבוצת שבעת המשוררים, שהציבה לעצמה כמטרה להגן על הלשון הצרפתית מפני השתלטותה של השפה הלטינית. ב-1549 פרסם די בלה את החיבור "סנגוריה על השפה הצרפתית" ואת "אוליב", שהיה קובץ שירי אהבה בלשון הצרפתית. בסוף אותה שנה חלה די בלה בשחפת, ומאז החל לאבד את כושר שמיעתו, אך המשיך לכתוב שירה.

מ-1553 עד 1557 שהה ז'ואקן די בלה ברומא, שם שימש כמזכירו של הקרדינל ז'אן די בלה. הוא התרשם מהריסות רומא העתיקה, וכאשר חזר לצרפת פרסם את "קדמוניות רומא" (1558). באותה שנה פרסם את "געגועים", שירים שבהם הביע את געגועיו לצרפת בתקופת שהותו ברומא. בקיץ 1559 הפך די בלה חרש לחלוטין, ונזקק לכתיבה כדי להבין מה שנאמר לו.

הוא נפל למשכב ונפטר בלילה של 1 בינואר 1560, בעת שעסק בכתיבת חרוזים. ב-1568 יצא לאור קובץ שהכיל את כל שיריו.