ז'וזה מוריניו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ז'וזה מוריניו
Mourinho CSKA Moscow 05042010 2.jpg
מידע אישי
שם מלא ז'וזה מריו דוש סנטוש פליקס מוריניו
תאריך לידה 26 בינואר 1963
מקום לידה סטובל שבפורטוגל
גובה 1.74 מטר
עמדה קשר
מועדונים כשחקן
1980 - 1982
1982 - 1983
1983 - 1985
1985 - 1987
ריו אבה
בלננשש
ססימברה
קומרסיו אי אינדוסטריה
16 (2)
16 (2)
35 (1)
27 (8)
קבוצות כמאמן
1993 - 1994
1996 - 2000
2000
2001 - 2002
2002 - 2004
2004 - 2007
2008 - 2010
2010 - 2013
2013 -
פורטו (עוזר מאמן)
ברצלונה (עוזר מאמן)
בנפיקה ליסבון
לייריה
פורטו
צ'לסי
אינטר מילאנו
ריאל מדריד
צ'לסי

* מספר ההופעות (השערים) במועדון מתייחס למשחקי הליגה בלבד

ז'וזה מריו דוש סנטוש פליקס מוריניו (פורטוגזית: José Mário dos Santos Félix Mourinho; נולד ב-26 בינואר 1963) הוא מאמן כדורגל פורטוגזי ומאמנה של קבוצת הכדורגל צ'לסי מהפרמייר ליג .

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוריניו נולד בעיר סטובל, דרומית לליסבון, בירת פורטוגל. אביו היה השוער הפורטוגזי פליקס מוריניו. בנערותו שיחק מספר משחקים במועדונים קטנים בפורטוגל, אך לא בלט. מחוץ למגרש, לעומת זאת, הראה יכולות מרשימות מגיל צעיר, כשהכין דיווחי משחק לאביו.

מוריניו שימש במשך עשור בשנות ה-90 כעוזר מאמן במספר קבוצות, בין היתר היה עוזרו של לואיס ואן חאל בברצלונה בשנים 1997-2000. בשנת 2000 החל מוריניו, ששימש כעוזר מאמן במועדון הפאר הפורטוגלי בנפיקה ליסבון, את קריירת האימון המקצוענית שלו. הוא החליף את המאמן הראשי בקבוצה, הגרמני יופ היינקס, שהתפטר. לאחר תשעה משחקים, בהם הפסידה הקבוצה פעמיים, דרש מוריניו את הארכת חוזהו לעונה הבאה. בעקבות זאת החליט יו"ר הקבוצה לפטרו, חרף ניצחון 3-0 על ספורטינג ליסבון בדרבי.

בעונת 2001/2002 אימן מוריניו את הקבוצה הפורטוגלית לייריה. באמצע העונה, בעת שלייריה דורגה במקום החמישי בליגה, חתם מוריניו בפורטו.

פורטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

את עונת 2001/2002 סיימה פורטו במקום השלישי (מוריניו הצטרף אליה בינואר 2002), אך לאחר עונה זו יצר מוריניו את אחת הקבוצות החזקות ביותר בהיסטוריה של הכדורגל הפורטוגזי. בעונת 2002/2003, עונתו המלאה הראשונה בקבוצה, זכה באליפות עם 27 ניצחונות, 5 תוצאות תיקו ו-2 הפסדים בלבד, בהפרש של 11 נקודות מבנפיקה, המועדון ממנו פוטר שנתיים קודם לכן. כמו כן, זכה באותה עונה בגביע הפורטוגזי ובגביע אופ"א, מה שהפך לטרבל מרשים.

ההישג מהעונה הקודמת נראה קשה לשבירה, אך בעונה שלאחר מכן זכה עם פורטו באליפות קלה, ה-20 במספר בהיסטוריה של המועדון, עם יתרון 8 נקודות על המקום השני, כשקבוצתו מפסידה לראשונה באותה עונה רק חמישה שבועות לפני סיום הליגה. בגמר הגביע הפסידה פורטו לבנפיקה, אולם שבועיים מאוחר יותר, זכה מוריניו בליגת האלופות לאחר ניצחון על 3-0 על מונאקו, כשלכל אורך הטורניר הפסיד רק פעם אחת, לריאל מדריד בשלב הראשון.

צ'לסי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הזכייה בליגת האלופות, פורטו החלה במגעים רשמיים עם צ'לסי של רומן אברמוביץ', מוריניו עבר לצ'לסי ביוני 2004 והפך לאחד המאמנים עם השכר הגבוה ביותר בעולם.

בחודשיים הראשונים של העונה ספג ביקורות על סגנון משחקו ההגנתי, אך בהמשך החלה צ'לסי לשחק בצורה התקפית יותר ועד דצמבר הגיעו לראש הליגה האנגלית ולשלב הנוקאאוט של ליגת האלופות. ב-27 בפברואר 2005 הוביל את צ'לסי לזכייה בגביע הליגה לאחר ניצחון על ליברפול 3-2 בהארכה. במרץ, הוביל את צ'לסי לניצחון דרמטי על ברצלונה לאחר הפסד 2-1 במשחק הראשון, צ'לסי הבקיעה 3 שערים ב-15 הדקות הראשונות של המשחק השני בדרך לניצחון כללי 5-4.

ב-31 במרץ קיבל מוריניו עונש השעיה משני משחקים בינלאומיים וקנס, לאחר שהקניט את השופט אנדרס פריסק לאחר ההפסד בליגת האלופות לברצלונה. מוריניו אמר שאחד האנשים מצוותו ראה את פרנק רייקארד, מאמן ברצלונה, מדבר עם פריסק בהפסקה, וטען שזה מה שהשפיע על החלטותיו.

ב-30 באפריל 2005 הבטיחו מוריניו וצ'לסי את הזכייה באליפות, 50 שנה לאחר האליפות הקודמת של המועדון, עם ניצחון 2-0 על בולטון וונדררס באצטדיון ריבוק. למרות זאת, מוריניו נכשל בליגת האלופות כשצ'לסי הודחה מהתחרות בשלב חצי הגמר לאחר ההפסד לליברפול רק שלושה ימים לאחר הזכייה באליפות.

ב-2 ביוני 2005 הוא נקנס ב-200,000 לירות שטרלינג על חלקו בפגישה עם מגן ארסנל אשלי קול בינואר 2005. בשנת 2005 נבחר כמאמן השנה של ה-BBC.

ב-29 באפריל 2006 ניצחה צ'לסי את מנצ'סטר יונייטד 3-0 וזכתה באליפות השנייה ברציפות בהדרכת מוריניו.

על אף שתי אליפויות רצופות, בעונת 2006/2007 החלה צ'לסי בהדרכת מוריניו לגמגם, בין השאר בשל פציעתו של השוער פטר צ'ך. מוריניו אמנם השאיר את צ'לסי בתמונת האליפות עד למחזורים האחרונים אך לבסוף הפסיד אליפות שלישית ברצף למנצ'סטר יונייטד, ושוב הודח מליגת האלופות. אף על פי כן, צ'לסי זכתה בגביע האנגלי כשניצחה 1-0 את מנצ'סטר יונייטד, ומנעה ממנה דאבל.

אולם, יחסיו של מוריניו עם בעלי הקבוצה, רומן אברמוביץ' היו מעורערים, ופתיחת עונה בינונית בשנה לאחר מכן רק דרדרה את מעמדו בקבוצה. ב-20 בספטמבר 2007, בהחלטה משותפת עם מנהלי הקבוצה, סיים מוריניו את דרכו בצ'לסי כשאברהם גרנט ממונה כמחליפו. מוריניו, או "The Special One" ("המיוחד") כפי שקרא לעצמו כשחתם בקבוצה, היה יקיר האוהדים שלא הסכימו בתחילה לקבל את עזיבתו.

אינטר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2 ביוני 2008 חתם מוריניו באינטר. בעונתו הראשונה זכה עם הקבוצה באליפות, הגיע לשמינית גמר ליגת האלופות וחצי גמר הגביע האיטלקי. בסוף אותה עונה חוזהו הוארך עד 2012. בשנת 2010 זכה בליגה באליפות ובגביע האיטלקי ובכך השלים דאבל. באותה השנה הדיח מוריניו את צ'לסי, קבוצתו לשעבר, בשלב שמינית גמר ליגת האלופות ובחצי הגמר, נגד ברצלונה, הפייבוריטית לזכייה, ניצח 3-1 בסן סירו. בקאמפ-נואו שיחק בשיטה הגנתית מיוחדת, בעיקר לאחר שנותר עם 10 שחקנים, וקיבל הרבה ביקורות על שיטת המשחק, חיוביות ושליליות. במשחק עצמו הפסיד 1-0 והעפיל לגמר. באותו גמר זכה להניף את הגביע כשניצח 2-0 את באיירן מינכן, וקבע טרבל היסטורי ראשון לאינטר ובכלל לקבוצה איטלקית. בזכייה זאת הפך לשלישי בהיסטוריית הכדורגל שזכה בליגת האלופות (או גביע אירופה לאלופות) בשני מועדונים שונים.

ריאל מדריד[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 2010 חתם לארבע עונות בריאל מדריד בהן ירוויח כעשרה מיליון אירו בעונה. ב-31 במאי 2010 הוצג רשמית מוריניו כמאמן ריאל מדריד. ב-29 בנובמבר 2010 ברצלונה אירחה את ריאל מדריד למשחק ליגה בקאמפ נואו, בו הנחילה לקבוצתו של מוריניו תבוסה 5-0. ב-2 באפריל 2011, כמאמן ריאל, חווה מוריניו הפסד ביתי 1-0 לספורטינג חיחון ששבר עבורו רצף של 150 משחקי בית ללא הפסד. רצף זה נמשך מאז 23 בפברואר 2002, כאשר מוריניו עדיין אימן את פורטו.

בינואר 2011 זכה בתואר מאמן השנה בעולם לשנת 2010. באפריל 2011 הוביל את ריאל מדריד לזכייה בגביע המלך הספרדי, לאחר ניצחון בגמר על ברצלונה, בשער של כריסטיאנו רונאלדו בדקה ה-103. הייתה זו זכייתה הראשונה של ריאל מדריד בתואר לאחר הפסקה בת 18 שנים. במאי 2012 זכה עם ריאל מדריד באליפות ספרד, שלושה מחזורים לפני תום העונה, לאחר ניצחון על אתלטיק בילבאו - הישג שהפך את ז'וזה מוריניו למאמן השלישי בהיסטוריה שמצליח להוביל ארבע קבוצות מארבע מדינות שונות לזכייה באליפויות במדינותיהן, ולראשון שזוכה באליפויות בשלוש הליגות הבכירות באירופה (אנגליה, ספרד ואיטליה).

ב-28 בפברואר 2013 החליטה מועצת העיר סטובל לקרוא את אחד מרחובות העיר על שמו של מוריניו, כהוקרה על הישגיו ותרומתו לענף הכדורגל‏[1].

בעונת 2012/2013 לא הצליח מורינו להוביל את ריאל מדריד לזכייה בתארים. בחצי גמר ליגת האלופות הודחה הקבוצה על ידי בורוסיה דורטמונד, בגמר גביע המלך נוצחה על ידי יריבתה העירונית, אתלטיקו מדריד, ואת האליפות הפסידה לברצלונה. כמו כן, הסתכסך מוריניו חלק משחקני הקבוצה ובראשם הקפטן ושוער הקבוצה ונבחרת ספרד איקר קסיאס ובספרד הועברה על התנהלותו ביקורת רבה. לקראת תום העונה הודיע נשיא הקבוצה פלורנטינו פרס כי, בתיאום עם המאמן, הוחלט שהוא יעזוב את הקבוצה.

קדנציה שנייה בצ'לסי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 2013 מונה למאמן צ'לסי בפעם השנייה.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]