ז'וזף דארנן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דארנן (במרכז), יולי 1944

ז'וזף דארנןצרפתית: Joseph Darnand;‏ 9 במרץ 1897 - 10 באוקטובר 1945) מראשי המשטר בצרפת של וישי. משתף פעולה שנשבע אמונים לאדולף היטלר.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ז'וזף דארנן נולד בשנת 1897. בצעירותו לחם במלחמת העולם הראשונה וקיבל מספר ציונים לשבח. לאחר המלחמה השתייך למספר ארגונים פוליטיים של הימין הקיצוני בצרפת. בשנת 1936 הצטרף ל"מפלגה העממית הצרפתית (Parti Populaire Francaise) הפשיסטית.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1939 התנדב דארנן לצבא, שירת בקו מאז'ינו ונשבה בידי הגרמנים ביוני 1940. דארנן הצליח להימלט מן השבי והתיישב בעיר ניס (ניצה).

בצרפת של וישי היה דארנן לבכיר ב"ארגון ותיקי המלחמה הצרפתי" ולמנהל לשכת הגיוס של "לגיון המתנדבים הצרפתי נגד הבולשביזם" (L.V.F). במרוצת הזמן נראה ה-L.V.F בעיניו כמתון מדי והוא יסד את "לגיון שרות הסדר" (S.O.L), שנטל חלק בפעולות נגד מתנגדי המרשל אנרי פיליפ פטן, שעמד בראש צרפת של וישי, ונגד תנועת ההתנגדות הצרפתית (ה"רזיסטאנס"). הלגיון נקט בדרכי אלימות ושימוש בעינויים.

בנובמבר 1942, בעקבות פלישת בעלות הברית לצפון אפריקה, ביצע היטלר את "מבצע אטילה". חלקה הדרומי של צרפת, שהיה עד אז "בלתי כבוש" ובראשותה של ממשלת בובות בהנהגת המרשל פטן, נכבש על ידי חיילים גרמנים. הממשלה נותרה כפי שהייתה, בראשותם של פטן ולאוואל, אך המסכה הוסרה. מראית העין של עצמאות צרפתית, שצרפת של וישי עמלה להשיג, התנפצה, ונותרה מציאות של כיבוש ושיתוף פעולה עם הכובש, ללא כחל ושרק (כאשר חלק מהצרפתים מתנגדים לכובש במסגרת תנועת ההתנגדות הצרפתית, וחלקם נלחמים באופן פעיל כנגד הגרמנים במסגרת צרפת החופשית בהנהגת שארל דה גול).

בראשית שנת 1943 הפך ה-S.O.L רשמית להיות "המיליציה הצרפתית" (Milice Francaise), שהייתה המשטרה החשאית של שלטונות וישי. בראש המיליציה עמד רשמית פייר לאוואל, אך דארנן היה מפקדה בפועל. המיליציה לחמה בתנועת ההתנגדות הצרפתית ונטלה חלק בריכוז יהודי צרפת לשם משלוחם להשמדה. בין יתר פשעיה אחראית המליציה לרצח שר הפנים היהודי של צרפת, ז'ורז' מנדל, ב-7 ביולי 1944, לאחר שזה הוסגר לידיה ממחנה הריכוז בוכנוואלד בו הוחזק.

באוקטובר 1943 נשבע דארנן שבועת אמונים לאדולף היטלר והוענקה לו דרגת שטרומבנפירר (רב סרן) בוואפן אס אס. לאחר מכן נתמנה לראש המשטרה ושר הפנים של ממשלת וישי לאחר שקודמו בתפקיד, רנה בוסקה, התפטר בלחץ המליציה של דארנן. בשלב זה העביר לדה גול בקשה לצרפו לצבא צרפת החופשית, הצעה שאותה דחה דה גול, מכיוון שדארנן היה מגואל בדמם של לוחמי תנועת הרזיסטאנס.

לאחר הנחיתה בנורמנדי של כוחות בעלות הברית ועם התקדמותם ללב צרפת, נמלט דארנן לגרמניה בספטמבר 1944, והצטרף למרשל פטן ולפייר לאוול, בעיר זיגמרינגן, בה המשיכו לקיים לכאורה את ממשלתם. שרידי המיליציה הצרפתית, שנמלטו לגרמניה, מוזגו עם דיביזיית שרלמאן ונטלו חלק בהגנת הבונקר של היטלר, בימיו האחרונים של הרייך השלישי.

זמן קצר לאחר סיום המלחמה נלכד דארנן על ידי כוחות בעלות הברית, הוחזר לצרפת, והועמד לדין ביחד עם פטן ולאוואל. בניגוד לפטן, שלא דיבר במשפטו ולא הביע כל עמדה, ולאוואל, אשר לימד על עצמו סנגוריה באריכות ובהתגרות, טען דארנן בקצרה כי כל מעשיו היו בהוראת המרשל פטן. הגנה זו לא התקבלה, ודרנאן נידון למוות. דארנן הוצא להורג ב-10 באוקטובר 1945.

דה גול כתב על דרנאן בזיכרונותיו כי "התנהגותו של שבוי המעש הגדול הזה הייתה ההדגמה הטובה ביותר לעוונו של משטר שהרחיק מעל המולדת אנשים שנוצרו לשרתה". דה גול מצא צידוקים להתנהגותו של דרנאן באידאולוגיה ששללה את השחיתות ואת רדיפת התענוגות של הרפובליקה השלישית, וראה את התנהגותו של דרנאן כנובעת מפגם באישיותו, ומרדיפת הרפתקנות, שהצדיקה כל מטרה וכל אמצעי. דעה זו מתעלמת מן העובדה שלא היה מדובר בשיתוף פעולה בלבד, ובבגידה בבני עמו, אלא גם בשותפות לפשעים חמורים ביותר כנגד האנושות, ומתן סיוע פעיל להשמדתם של יהודי צרפת אשר רוכזו במחנה דראנסי ולמעלה ממאה אלף מהם נשלחו להשמדה במזרח.