ז'וזפ גוארדיולה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ז'וזפ (פפ) גוארדיולה
Guardiola 2010.jpg
מידע אישי
שם מלא ז'וזפ גוארדיולה אי סאלה
תאריך לידה 18 בינואר 1971
מקום לידה סנטפדור שבספרד
גובה 1.82 מטר
עמדה קשר אחורי
מועדוני נוער
1984 - 1990 ברצלונה אתלטיק
מועדונים כשחקן
1990 - 2001
2001 - 2002
2002 - 2003
2003
2003 - 2005
2006
ברצלונה
ברשה
רומא
ברשה
אל-אהלי
דוראדוס דה סינלואה
263 (6)
11 (2)
4 (0)
13 (1)
36 (7)
10 (1)
נבחרת לאומית כשחקן
1992 - 2001 ספרד 47 (5)
קבוצות כמאמן
2007 - 2008
2008 - 2012
2013 -
ברצלונה אתלטיק
ברצלונה
באיירן מינכן

* מספר ההופעות (השערים) במועדון מתייחס למשחקי הליגה בלבד

ז'וזפ (פפ) גוארדיולה אי סאלהקטלאנית: Josep Guardiola i Sala; נולד ב-18 בינואר 1971 בסנטפדור, פרבר של ברצלונה) הוא כדורגלן עבר ומאמן באיירן מינכן החל מעונת 2013-2014. גוארדיולה נחשב לאחד מהשחקנים המזוהים ביותר עם ברצלונה, שבה החל את הקריירה, והיה שותף לאחת התקופות המוצלחות ביותר שלה, שבזכותה כונתה "קבוצת החלומות". בחלוף השנים הפך לקפטן הקבוצה, ונמנה עם השחקנים המעוטרים ביותר בהיסטוריה שלה, עם 19 תארים. כשחקן, בלט גוארדיולה בקריאת המשחק וביכולת מסירה בדיוק רב.

ב-2001 עזב את ברצלונה על מנת לשחק באיטליה. כעבור שתי עונות בהן שיחק בברשה וברומא, עבר לאל-אהלי בקטאר. ב-2005 עזב את הקבוצה וב-2006 שיחק במשך עונה בודדת במקסיקו, לפני שפרש. לצד קריירת המשחק שלו במועדונים השונים, הופיע גוארדיולה ב-47 משחקים של נבחרת ספרד ובתשעה משחקים של נבחרת קטלוניה.

כשנה לאחר פרישתו, החל לאמן את ברצלונה ב', קבוצת המילואים של ברצלונה, ובתום העונה מונה לתפקיד המאמן של הקבוצה הבוגרת. על אף חוסר ניסיונו באימון כדורגל, הגיע בעונתו הראשונה, 2008/2009, להישג חסר-תקדים, כאשר זכה בטרבל: אליפות הליגה הספרדית, גביע המלך הספרדי וזכייה בליגת האלופות, תוך הצגת טקטיקת כדורגל התקפית ביותר, ושבירת שיאים. הוא היה למאמן הצעיר ביותר בהיסטוריה שזכה בליגת האלופות ובטרבל. ב-2010/2011 זכה פעם נוספת עם קבוצתו בליגת האלופות.

בתאריך 16 בינואר 2013 הודיעה הנהלת באיירן מינכן הגרמנית כי גווארדיולה חתם במועדון באיירן מינכן והוא יתחיל לאמן אותה החל מעונת 2013-2014. גווארדיולה חתם על חוזה לשלוש עונות.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גוארדיולה גדל עם שלושת אחיו בבית עני בעיירה הקטלאנית סנטפדור. כילד, נהג לשחק כדורגל ברחובות עיירתו. הוא החל את קריירת המשחק שלו בחימנסטיק מנרסה, בגיל 9. כעבור 4 שנים, ב-1984, הצטרף ל"לה מאסיה" של ברצלונה, ועם השנים עלה בדרגים. לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר התיכון, החל ללמוד משפטים באוניברסיטת ברצלונה. לימודיו התנגשו עם הכדורגל, ולכן החליט לוותר על הלימודים באוניברסיטה כעבור שנה.‏‏[1] ב-1989 הגיע עם קבוצת הנוער הראשונה של ברצלונה (Juvenil A), אל גמר גביע המלך לנוער, בו הפסידה הקבוצה לריאל בטיס. בתום העונה הבאה הצטרף לקבוצת המילואים של המועדון, ברצלונה ב'.‏‏[2]

קריירת מועדונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת הקריירה - "קבוצת החלומות"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעודו שחקן הרכב בקבוצת המילואים, ערך גוארדיולה את הופעת הבכורה שלו במדי ברצלונה בגיל 19, ב-16 בדצמבר 1990, עם חולצה מספר 10 ותחת המאמן יוהאן קרויף, שנהג לקדם שחקנים צעירים, בניגוד לנהוג בספרד באותה עת. גוארדיולה ערך ארבע הופעות בקבוצה הבוגרת בעונת הבכורה בלה ליגה. ב-10 בפברואר ערך את הופעת הבכורה שלו בגביע אירופה, מול האנזה רוסטוק.

בהמשך הפך גוארדיולה לשחקן קבע ולאחד ממנהיגי הקבוצה, שבזכות הצלחתה כונתה "קבוצת החלומות". תפקידו היה לקשר בין ההגנה להתקפה, תוך הסתמכות על מסירותיו הארוכות. העונה השנייה שלו בבוגרים, עונת 1991/1992, הייתה עונת שיא בעבור גוארדיולה בפרט והקבוצה בכלל. הוא היה שותף, לצד שחקנים כגון רונאלד קומאן, חוסה מריה באקרו, אנדוני זוביזרטה ומיכאל לאודרופ, לזכיית הקבוצה בדאבל: אליפות לה ליגה וגביע אירופה. באותה עונה היה גוארדיולה שותף למספר אירועים קבוצתיים ואישיים נוספים, כגון הקלאסיקו הראשון שלו, הדרבי העירוני מול אספניול, בו בישל ארבעה שערים, ולבסוף זכייתו בפרס בראבו, פרס המוענק לשחקן הצעיר המצטיין של השנה.

בסוף השנה כשלה ברצלונה לזכות בגביע הביניבשתי בעקבות הפסד לסאו פאולו. בהמשך עונת 1992/1993, ב-24 במרץ 1993, הבקיע את שערו הראשון במדי הקבוצה, בבעיטה ממרחק רב במשחק גביע המלך מול ריאל ויאדוליד. הקבוצה זכתה בסיום העונה באליפות שלישית ברציפות.

בעונת 1993/1994 שיחק גוארדיולה בקישור הקבוצה עת ניצחה את יריבתה ריאל מדריד 0-5. בסוף אותה עונה אמנם זכתה הקבוצה באליפות הליגה, אך הובסה בתוצאה 4-0 על ידי מילאן בגמר ליגת האלופות שנערך ביוני 1994. על ההפסד גוארדיולה אמר: "כולנו חשבנו שאנחנו משחקים נגד קבוצה חלשה. חיינו באופוריה והם חבטו בנו. הם היו כל כך גדולים שרק ביקשנו בטירוף שהמשחק ייגמר".‏‏[3]

ההפסד סימן את תום תקופת "קבוצת החלומות". בעקבותיו נערכו בקבוצה מספר שינויים, כגון הבאת שחקנים צעירים מקבוצת המשנה. גוארדיולה קיבל את חולצה מספר 4, שלבש במשחקיו עד סוף קריירת המועדונים שלו. בעונה הבאה, עונת 1994/1995, הבקיע את שערו הראשון בקאמפ נואו, בניצחון ברצלונה 3:4 על אתלטיקו מדריד, שהובילה 3:0 במחצית.

כקפטן ברצלונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חולצה מספר 4 של ברצלונה, החולצה עמה מזוהה גוארדיולה

השנתיים הבאות היו טובות פחות מבחינה קבוצתית - הקבוצה סיימה במקום הרביעי בליגה בעונת 1994/1995 ובמקום השלישי בעונה שאחריה, אך גוארדיולה המשיך לבסס את מעמדו בקבוצה. בשנתיים האלו הופיע ב-55 משחקי ליגה והבקיע שלוש פעמים. ב-1996 החליף בובי רובסון את קרויף. בעונה הבודדת של רובסון כמאמן זכה גוארדיולה, לצד שחקנים כגון רונאלדו, סרג'י ברז'ואן, לואיש פיגו ולואיס אנריקה, בגביע אירופה למחזיקות גביע ובגביע המלך. בעונה זו שיחק במספר שיא של משחקי ליגה לעונה – 38. בתום העונה היה גוארדיולה קרוב להצטרפות לפארמה האיטלקית, שהציעה למועדון סכומי כסף גבוהים עבורו, אך נשיא ברצלונה ז'וזפ לואיס נונייס הציע לו חוזה משופר, שבזכותו נשאר בברצלונה. בחוזה המשופר הועלה סעיף השחרור שלו ל-15 מיליון פזטות, השני בגובהו בספרד באותה העת.

בקיץ 1997 החליף לואיס ואן חאל את רובסון. בשל עזיבת הקפטן הקודם חוסה מריה באקרו, מינה ואן חאל את גוארדיולה להיות קפטן הקבוצה. בעונה זו נפצע באופן חמור במיתר הברך, הושבת לתקופה ארוכה ושיחק בשישה משחקי ליגה בלבד. למרות פציעתו הצליחה ברצלונה לזכות בדאבל נוסף - בתואר אליפות ספרד ובגביע המלך. גוארדיולה חזר למגרשים בדצמבר 1998, ובסיום עונה זו זכה באליפות השישית שלו עם המועדון - מספר שיא של אליפויות לשחקן במועדון, יחד עם אנטוני רמלייטס.

באוגוסט 2000, בזמן אימון של נבחרת ספרד בוולנסיה, נפצע גוארדיולה בקרסולו השמאלי והזדקק לניתוח. הוא חזר למגרשים בדצמבר באותה שנה. באפריל 2001 הודיע במסיבת עיתונאים על רצונו לעזוב את ברצלונה כדי לשחק מחוץ לספרד ולהכיר עולמות חדשים, אף על פי שהוצע לו חוזה משודרג. במהלך העונה ערך בסך הכול 24 הופעות, כבש שער ובישל תשעה נוספים.

סיכום הקריירה בברצלונה

בסך הכול הופיע ב-384 משחקים במדי ברצלונה וכבש עשרה שערים, במשך 11 עונות.

מסגרת הופעות שערים
ליגת העל הספרדית 263 6
גביע המלך הספרדי 35 1
הסופר קאפ הספרדי 14 0
ליגת האלופות וגביע אירופה 43 1
גביע המחזיקות 7 1
גביע אופ"א 14 1
הסופר קאפ האירופי 2 0
הגביע הביניבשתי 1 0

איטליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף עונת 2000/2001 עבר לברשה וחתם על חוזה לשנה אחת. הוא התמנה לתפקיד קפטן הקבוצה באוקטובר 2001, בעקבות פציעתו של רוברטו באג'ו. בהמשך החודש התגלתה רמה גדולה של ננדרולון (סטרואיד אנאבולי) בבדיקת שתן שערך, ולאחר משחק ליגה מול לאציו נכשל בבדיקה פעם נוספת. גוארדיולה הכחיש שהשתמש בסטרואידים, והצביע על אוכל מקולקל כהסבר אפשרי. אף על פי כן, הוא הושעה לארבעה חודשים וחזר לשחק בסוף מרץ 2002. גוארדיולה סייע לקבוצה להישאר בליגה, עם 11 הופעות בליגה בעונה זו. הוא נפצע לפני המחזור האחרון בברכו הימנית, ולכן החמיץ את האפשרות להיקרא לסגל נבחרת ספרד למונדיאל 2002.‏‏[4] ב-2007 נוקה מההאשמות על שימוש בננדרולון, עת קבע בית המשפט בברשה כי לא נעשה שימוש בחומר האסור ושגוארדיולה חף מפשע.‏‏[5]

ביולי 2002 עבר לרומא שאימן פאביו קאפלו. הייתה זו תקופה לא מוצלחת עבור גוארדיולה, בה הופיע רק בארבעה משחקי ליגה, ולאחר חצי שנה בלבד בקבוצה, חזר לברשה. בברשה הוא נטל חלק משמעותי במשחקים, ולמרות קשיים רבים, הצליחה הקבוצה להישאר בליגה הראשונה.

עונותיו האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיץ 2003, בתום עונה בברשה, שב גוארדיולה לעיר ברצלונה. בעת הבחירות לנשיאות מועדון הכדורגל ברצלונה, הוא היה חבר בקבוצה‏[6] של המתמודד לואיס בסט, שייעד למנות את גוארדיולה לתפקיד המנהל הטכני של המועדון, במקרה שייבחר. לבסוף ניצח ז'ואן לאפורטה בבחירות, וגוארדיולה החליט להמשיך לשחק, אך הפעם בקטאר. הוא חתם באל-אהלי, שם שיחק במשך שתי עונות. גוארדיולה התמנה במהרה לתפקיד הקפטן של הקבוצה ובתום עונת 2003/2004 זכה בתואר השחקן המצטיין של העונה בליגה הקטארית, למרות הצלחתם של שחקנים אחרים בעלי שם עולמי, כגון גבריאל באטיסטוטה. בעונה הבאה, עונת 2005/2006, הבקיע גוארדיולה חמישה שערים וסייע לקבוצה לסיים במקום השמיני בליגה.

לאחר שעזב את קטאר באוגוסט 2005, עלתה בתקשורת האפשרות שגוארדיולה ימשיך את הקריירה באנגליה, אך ניסיונות ההידיינות עם מנצ'סטר סיטי‏‏ וויגאן אתלטיק העלו חרס.‏‏[7] בדצמבר באותה שנה חתם על חוזה לחצי שנה בקבוצה המקסיקנית דורדוס דה סינלואה, שאימן חברו הטוב, הספרדי חואן מנואל לייו. בקלאוסורה של 2006 שיחק גוארדיולה בעשרה משחקים והבקיע שער בודד. הקבוצה אמנם סיימה במקום השמיני, אך ירדה לליגת המשנה, כיוון שבמקסיקו המיקום בטבלה בארבע העונות הקודמות הוא שקובע את הקבוצות היורדות. למרות התעניינות מצד באנפילד הארגנטינאית, החליט גוארדיולה לפרוש, בגיל 35.

נבחרת לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גוארדיולה באימון נבחרת ספרד

גוארדיולה ייצג את ספרד לראשונה באולימפיאדת ברצלונה (1992). הוא שותף בכל משחקי הנבחרת האולימפית והבקיע שער בודד, במשחק הפתיחה מול נבחרת קולומביה. בגמר הטורניר ניצחה הנבחרת הספרדית 2-3 את נבחרת פולין וגוארדיולה, יחד עם שאר שחקני הנבחרת, זכה במדליית זהב.

ב-14 באוקטובר 1992 שיחק לראשונה במדי נבחרת ספרד, כשנכנס כמחליף במשחק מול נבחרת צפון אירלנד. במשחק הבא, מול נבחרת לטביה, הבקיע את שערו הראשון במדים הלאומיים. בשנותיו הראשונות לא השתלב היטב בנבחרת, תחת המאמן חבייר קלמנטה. למרות זאת, הוא זומן לסגל הנבחרת במונדיאל 1994 והבקיע שער אחד בשני משחקים בהם שותף, מבין חמישה משחקים של הנבחרת בכל הטורניר.

החלפת גוארדיולה במשחק מול נבחרת קפריסין ב-7 בספטמבר 1994 סימנה את הדחתו מהנבחרת לשנתיים הבאות. גוארדיולה לא נכלל בסגל הנבחרת עד לאחר יורו 1996, בו אִכזבה. תקופתו השנייה במדים הלאומיים נמשכה כשנה, עקב פציעה חמורה שסבל ממנה בסוף שנת 1997. הוא החלים מהפציעה לפני מונדיאל 1998, אך משום שלא היה בכושר גופני מספק, נאלץ להיוותר מחוץ לסגל גם בטורניר זה. שיבתו השנייה הייתה ב-27 במרץ 1999, במשחק כנגד נבחרת אוסטריה, עת חוסה אנטוניו קמצ'ו אימן את הנבחרת.

גוארדיולה פתח בכל משחקי נבחרת ספרד ביורו 2000, שנערך בהולנד ובבלגיה, עד הדחתה ברבע הגמר על ידי נבחרת צרפת. לאחר שעזב את ברצלונה ערך את הופעת הפרידה שלו מהנבחרת, במשחק מול נבחרת מקסיקו ב-14 בנובמבר 2001. גוארדיולה הפגין יכולת טובה לפני מונדיאל 2002, אך הפציעה בברכו כחודש לפני הטורניר מנעה ממנו להשתתף בו.

בסך הכול ערך 47 הופעות והבקיע חמישה שערים בשורות הנבחרת.

בנוסף להופעותיו במדי נבחרת ספרד, היה גוארדיולה קפטן נבחרת קטלוניה. הוא ערך את משחק הבכורה שלו במשחק מול קבוצתו, ברצלונה, ב-24 ביוני 1995. מאז צבר שמונה הופעות נוספות, האחרונה שבהן ב-25 בדצמבר 2005, נגד נבחרת פרגוואי. אחד המשחקים הזכורים של גוארדיולה בנבחרת קטלוניה היה זה מול נבחרת צ'ילה ב-28 בדצמבר 2001, כשחזר לברצלונה מפני שהיה מושעה ממשחק באיטליה בשל חשד לשימוש בסטרואידים.

סגנון משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

גוארדיולה היה קשר מוכשר שניחן בראיית משחק טובה.‏‏[8] תפקידו בברצלונה תואר כ"כדורגלן המארגן" של הקבוצה. גוארדיולה אמנם לא היה מהיר או זריז כשחקנים אחרים, או בעל כושר גופני מהמעלה הראשונה,‏‏[9] אך מבחינה התקפית נודע גוארדיולה בזכות יכולת המסירה המדויקת והמתוזמנת היטב שלו למרחקים ארוכים, שהניבה לאורך השנים מעל ל-160 בישולים לחבריו לקבוצה בברצלונה.‏‏ כמו כן, יכולת הבקעת השערים שלו הסתמכה על בעיטות ארוכות טווח ועוצמתיות. באופן זה הבקיע את מרבית שערי השדה שלו בקריירה. מבחינה הגנתית, הצליח גוארדיולה להקדים, הודות לראיית המשחק שלו, את יריביו ובכך לחטוף מהם את הכדור באופן נקי.

גוארדיולה הטביע את חותמו על חולצה מספר 4, שלבש במשך רוב הקריירה שלו. כשאוהדי ברצלונה מתייחסים ל"מספר 4 קלאסי", הם מתכוונים לשחקן שעמדתו וסגנונו דומים לאלו של גוארדיולה.‏‏[10] נאמר כי שחקנים שגדלו במערכת הנוער של ברצלונה, כדוגמת צ'אבי, אנדרס אינייסטה וססק פברגאס, חונכו לשחק כמו גוארדיולה.‏‏[11]

קריירת אימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

גוארדיולה בקאמפ נואו
גוארדיולה חוגג לאחר ניצחון ברצלונה בגמר ליגת האלופות 2009

בקיץ 2005 החל גוארדיולה ללמוד בקורס מאמנים של התאחדות הכדורגל הספרדית. שנה לאחר פרישתו, ב-21 ביוני 2007, החל לאמן את ברצלונה ב', קבוצת המילואים של ברצלונה (יחד עם עוזרו פרנססק וילאנובה). בהנהגתו, עלתה הקבוצה מן הליגה הרביעית בספרד לליגה השלישית. תחילת העונה הייתה לא קלה לקבוצה, והיא התקשתה מאוד במשחקי החוץ שלה. בחלון ההעברות צירף שחקן חדש לקבוצה, ובכך הצליח גוארדיולה לשנות את מצבה, ולראיה הגיעו שני ניצחונות חוץ רצופים. רצף תוצאות חיוביות הבטיח, ארבעה מחזורים לסיום העונה, את הגעת הקבוצה לפלייאוף המכריע את העלייה לליגה השלישית. בזכות ניצחון במחזור האחרון זכתה הקבוצה באליפות הליגה הרביעית בפעם השנייה בתולדותיה. לאחר מכן ניצחה בפלייאוף ועלתה לליגה השלישית.

פילוסופיית האימון של גוארדיולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתום העונה התמנה להיות מאמן הקבוצה הבוגרת. חמשת השחקנים שהוחתמו בחלון ההעברות של הקיץ היו דני אלבס, סיידו קייטה, אלכסנדר חלב, מרטין קאסרס וג'רארד פיקה. גוארדיולה, בדומה לקודמו פרנק רייקארד, יישם מערך 4-3-3. אך למרות הדמיון במערך הבסיסי של הקבוצה, ההבדל בין שני המאמנים ניכר מאוד. שחקני ההתקפה של הקבוצה הפעילו לחץ על שחקני ההגנה של היריב וניסו פעמים רבות יותר לחטוף את הכדור קרוב לשער היריבה. שחקני הקבוצה החלו להחזיק בכדור משך זמן רב יותר מאשר בעבר, תוך שהם מניעים את הכדור בסבלנות ומתמסרים בעיקר במסירות קצרות וזריזות, בנגיעה בודדת בכדור. טקטיקה זו הסתמכה במידה ניכרת על הכישרון והיכולת הטכנית של השחקנים, למשל אלו של הקשרים צ'אבי ואנדרס אינייסטה. בזכות אסטרטגיה זו, היו לשחקני הקבוצה היריבה פחות הזדמנויות לתקוף מצד אחד, ומצד שני הם נעשו מותשים ומתוסכלים בניסיון לחטוף את הכדור.[12]

גם מחוץ למגרש יישם גוארדיולה כללים שונים. אחד הבולטים שבהם היה ההקפדה הרצינית על משמעת בקרב שחקני הקבוצה, ובראשם הוקפד על ההגעה בזמן לאימונים. שחקנים שאיחרו קיבלו קנס כספי, ללא קשר למעמדם החברתי או המקצועי.[13] בנוסף לכך, התקיימה בקרה רבה סביב הרגלי התזונה של השחקנים. בניגוד לתקופתו של רייקארד, חויבו השחקנים לאכול במועדון ארוחות בוקר וצהריים, שהורכבו ממאכלים מזינים.[13] הבדל בולט נוסף בין שני המאמנים הייתה הגישה לחדר ההלבשה של הקבוצה. גוארדיולה לא התיר לגורמים זרים (כגון אנשי תקשורת), כמו גם לרוב עובדי המועדון, להיכנס אליו, לעומת רייקארד שלא הגביל את הכניסה לחדר ההלבשה.[13]

הזכייה בתארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד סיום הסיבוב הראשון בליגה זכתה הקבוצה להצלחה רבה - היא הגיעה למקום הראשון הן בבית בליגת האלופות והן בליגה הספרדית, עם הפרש של 12 נקודות מהמקום השני וממוצע שערי זכות של שלושה למשחק. הקבוצה השלימה את הסיבוב הראשון המוצלח ביותר בתולדות הליגה, עם 50 נקודות.‏‏[14] גוארדיולה היה למאמן ברצלונה שמגיע ל-25 ניצחונות בכל המסגרות במספר הקטן ביותר של משחקים.‏‏[15]

גוארדיולה הנהיג את ברצלונה בדרכה לזכייה בטרבל ראשון בהיסטוריה של הכדורגל הספרדי - זכייה באליפות ספרד, בגביע המלך ובליגת האלופות באותה עונה. בדרכה לאליפות הבקיעה ברצלונה 105 שערי זכות - שיא של המועדון - והביסה את יריבתה בליגה, ריאל מדריד, באצטדיונה הביתי בתוצאה 2-6. בדרכה לזכייה באליפות אירופה ניצחה את אולימפיק ליון, באיירן מינכן וצ'לסי, ובמשחק הגמר את מנצ'סטר יונייטד. בעקבות הזכייה בליגת האלופות הפך גוארדיולה למאמן הצעיר ביותר שזוכה בתואר זה בפרט ובטרבל בכלל.

בקיץ הבא הוחתמו במועדון, לפי בקשתו של גוארדיולה, השחקנים זלאטן איברהימוביץ', מקסוול ודימיטר צ'יגרינסקי. עונתו השנייה בקבוצה הבוגרת החלה בזכייה בשני תארים: בסופר קאפ הספרדי ובסופר קאפ האירופי, לאחר שהקבוצה גברה על אתלטיק בילבאו ושחטאר דונצק, בהתאמה. בעונה זו לוח המשחקים של הקבוצה היה עמוס במשחקים רבים, שכן הקבוצה השתתפה במספר רב של מפעלים, ולפיכך החל צוות האימון להכין סרגל מאמצים, תוכנית אימונים עונתית וייחודית שבה מידת הקושי באימונים דינאמית ותלויה במיקום בציר הזמן של העונה. על פי התוכנית, עד חודש אוקטובר לא הושם דגש על הכושר הפיזי של השחקנים, והוא היה נמוך יחסית, אך הוא נבנה בהדרגה לקראת שיא ראשון בנובמבר ובדצמבר, בהם נערכו הקלאסיקו ואליפות העולם לקבוצות. בינואר ובפברואר שוב הופחת הדגש שהושם על הכושר הפיזי, ולבסוף הוא עלה לשיא נוסף למשך השלבים המכריעים בליגת האלופות ובליגה הספרדית.[16] בדצמבר זכה גוארדיולה עם הקבוצה באליפות העולם לקבוצות לאחר ניצחון בגמר על אסטודיאנטס. בכך השלימה הקבוצה זכייה בשישה תארים בשנת 2009, הישג שלא השיגה אף קבוצה אירופית עד אז. בינואר 2010 סוכמה עם גוארדיולה הארכת חוזהו בברצלונה לשנה נוספת, עד סוף עונת 2010/2011.

בעונה זו קידם גוארדיולה את שחקני הבית הצעירים פדרו וסרג'יו בוסקטס, שתפסו מקום קבע בהרכב על חשבונם של יאיא טורה ותיירי הנרי הוותיקים יותר. יתר על כן, החל להשתמש במערך 4-4-1-1, כשהוא מציב את ליונל מסי בעמדת החלוץ הנסוג, במקום עמדת הקיצוני ימני ששיחק בה לפני כן, מאחורי איברהמוביץ' כחלוץ המרכזי.[12][17] מעבר זה התגלה כיעיל מאוד עבור הקבוצה בכלל, שזכתה באליפות עם 99 נקודות, מספר הנקודות הגבוה ביותר שצברה קבוצה ספרדית בליגה אי פעם, ועבור מסי בפרט, שהבקיע בעונה זו כמות שיא של שערים בכל המסגרות - 47 בסך הכול.(שיא זה נשבר על ידי ריאל מדריד בעונת 2011/2012 שצברה 100 נקודות). בליגת האלופות, הודחה ברצלונה בחצי הגמר על ידי אינטר מילאנו, ששיחקה בשיטת משחק הגנתית מאוד, בייחוד במשחק הגומלין,[18] בניגוד לשיטה ההתקפית של ברצלונה.[19]

לקראת עונת 2010/2011 עבר סגל השחקנים מספר שינויים נוספים. איברהמוביץ', טורה וצ'יגרינסקי עזבו, ומנגד הצטרפו אל הקבוצה דויד וייה, אדריאנו וחאבייר מסצ'ראנו. בעונה זו שינה שוב גוארדיולה את מערך המשחק של הקבוצה - הוא החזיר את מערך ה-4-3-3, אך השאיר את מסי לשחק במרכז, כחלוץ נסוג, ואת וייה הסיט לצד שמאל, במקום עמדת החלוץ המרכזי אליה התרגל בקבוצותיו הקודמות.[12] ברצלונה צברה נקודות בליגה בקצב דומה לעונה הקודמת, ובסופה זכתה באליפות שלישית ברציפות. אחד מהשיאים בעונה זו היה בניצחון 0-5 בקלאסיקו מול ריאל מדריד.[20] בעונה זו אירע תקדים ייחודי בהיסטוריית ההתמדדויות בין ברצלונה וריאל מדריד - השתיים התמודדו ארבע פעמים בהפרש של 18 ימים - בליגה, בגמר גביע המלך ופעמיים בחצי גמר ליגת האלופות. במשחק הליגה נפרדו הקבוצות בתיקו 1-1, אך בגמר הגביע נוצחה ברצלונה בתוצאה 1-0. לאורך ימים אלו התלונן ז'וזה מוריניו, מאמן ריאל מדריד, על כך שפעמים רבות נעשה שיפוט לא צודק לטובתה של ברצלונה. דבריו גררו תגובה לא שגרתית מצד גוארדיולה, שקילל את מוריניו במהלך מסיבת עיתונאים שהתקיימה לפני המשחקים במסגרת ליגת האלופות.[21] לבסוף הצליחה ברצלונה להעפיל לגמר ליגת האלופות לאחר ניצחון בתוצאה מצטברת של 3-1. בגמר פגשה ברצלונה את מנצ'סטר יונייטד, אלופת אנגליה, ניצחה בתוצאה 3-1 וזכתה בליגת האלופות בפעם השנייה בתוך שלוש שנים.

ב-30 באוגוסט 2013 זכה עם באיירן מינכן בתואר הסופר קאפ האירופי.

ב-25 במרץ 2014 זכה עם באיירן מינכן באליפות הבונדסליגה, אחרי ניצחון 3-1 על הרטה ברלין. זו הייתה האליפות המהירה ביותר בתולדות הבונדסליגה.

מחוץ לכדורגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

גוארדיולה הביע זיקה לאומה הקטלאנית לאורך חייו — הוא התעקש לדבר קטלאנית ולעתים, לאחר שקבוצתו ניצחה, התעטף בדגל קטלוניה. הוא תומך נלהב בשירה לאומית קטלאנית, וב-2003 העניקה לו התאחדות התרבות אומניום (Associació Òmnium Cultural) את פרס "Premi Bages de Cultura", על שום מחויבותו לזהות והתרבות הקטלאנית.‏‏[22] גוארדיולה אף נחשב כמייצג בולט להיותו של מועדון הכדורגל ברצלונה סמל לשאיפה להגדרה לאומית קטלאנית.‏‏[23]

גוארדיולה דגמן במספר הזדמנויות, כאשר הבולטות שבהן היו בעבור מעצב הבגדים הקטלאני אנטוני מירו.‏‏[24]

גוארדיולה נשוי לכריסטינה סרה, ולזוג נולדו שתי בנות, ב-2000 וב-2008, ובן ב-2003.

סטטיסטיקה כשחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

██ הופעות

██ שערים

עונה קבוצה ליגה הופעות שערים
1990/1991 ברצלונה Flag of Spain.svg הליגה הספרדית 4 0
1991/1992 ברצלונה Flag of Spain.svg הליגה הספרדית 26 0
1992/1993 ברצלונה Flag of Spain.svg הליגה הספרדית 28 0
1993/1994 ברצלונה Flag of Spain.svg הליגה הספרדית 34 0
1994/1995 ברצלונה Flag of Spain.svg הליגה הספרדית 24 2
1995/1996 ברצלונה Flag of Spain.svg הליגה הספרדית 31 1
1996/1997 ברצלונה Flag of Spain.svg הליגה הספרדית 38 0
1997/1998 ברצלונה Flag of Spain.svg הליגה הספרדית 6 0
1998/1999 ברצלונה Flag of Spain.svg הליגה הספרדית 22 1
1999/2000 ברצלונה Flag of Spain.svg הליגה הספרדית 25 0
2000/2001 ברצלונה Flag of Spain.svg הליגה הספרדית 24 2
2001/2002 ברשה Flag of Italy.svg סרייה א' 11 2
2002/2003 רומא Flag of Italy.svg סרייה א' 4 0
2002/2003 ברשה Flag of Italy.svg סרייה א' 13 1
2003/2004 אל-אהלי Flag of Qatar.svg הליגה הקטארית 18 2
2004/2005 אל-אהלי Flag of Qatar.svg הליגה הקטארית 18 5
2006 דורדוס דה סינלואה Flag of Mexico.svg הליגה המקסיקנית 10 1

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשחקן
עם ברצלונה
עם נבחרת ספרד
אישיים
כמאמן
עם ברצלונה
עם באיירן מינכן


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 'If something can change, it is ourselves. It's up to us' עיתון טיים
  2. ^ למידע נוסף על תחילת דרכו של גוארדיולה בכדורגל ראו את "Del Fabra al Camp Nou" ב-El Mundo Deportivo (בספרדית)
  3. ^ מה הוא יזכור? באתר Barca Mania‏
  4. ^ Spain's Guardiola out of World Cup באתר Sports Illustrated
  5. ^ Guardiola zes jaar na dato toch onschuldig (בהולנדית)
  6. ^ מועמד לנשיאות המועדון בונה סביבו קבוצה של אנשים, אותם ימנה לתפקידי מפתח בניהול המועדון. הקבוצה פועלת ביחד על מנת להצליח לנצח בבחירות.
  7. ^ ‏Football in Brief, timesonline.co.uk
  8. ^ Mythical Players: JOSEP GUARDIOLA‏ באתר הרשמי של מועדון הכדורגל ברצלונה
  9. ^ ‏כפי שאמר בעצמו בראיון: This Barcelona is no Dream Team 2.0, but it's something exciting באתר Sports Illustrated‏
  10. ^ Josep Guardiola - The Boy from Santpedor spain-football.org‏
  11. ^ Guardiola Back At Barça באתר הרשמי של מועדון הכדורגל ברצלונה‏
  12. ^ 12.0 12.1 12.2 ספורט - ידיעות אחרונות, 10.3.11, עמ' 8-9, "הסודות של הקוסמים", מאת נדב יעקבי
  13. ^ 13.0 13.1 13.2 Las 15 diferencias entre Rijkaard y Guardiola‏, ‏ sport.es, ‏ 26/8/2008
  14. ^ חצי הדרך להיסטוריה: צפו ב-0:5 של בארסה, אתר ספורט 5
  15. ^ Barça’s best ever new coach באתר מועדון הכדורגל ברצלונה‏
  16. ^ El problema principal es la fatiga mental, כתבה ב-sport.es,‏ 22/10/2009
  17. ^ Barcelona 4-0 Stuttgart: Guardiola’s alternative shape proves successful for the second time in four days, אתר Zonalmarking.com,‏ 17/3/10
  18. ^ Touré: "Nos repondremos para la Liga" כתבה ב-sport.es, ‏ 28/4/2010
  19. ^ גוארדיולה עצמו סירב להגיב לגבי ההבדלים בין סגנונות המשחק של הקבוצות. על דבריו לאחר המשחק ניתן לקרוא כאן: Guardiola: “Nos tenemos que levantar, todavía nos queda la Liga”, כתבה באתר sport.es, ‏ 28/4/2010
  20. ^ Pep Guardiola Sets 'El Clasico' Record With Barcelona's 5-0 Demolition Of Real Madrid - Report, מאת Andrew McLean, אתר Goal.com,‏ 30/11/2010
  21. ^ Guardiola a Mourinho: "Él es el puto jefe y el puto amo en esta sala", עיתון המארקה, 26.4.11. ציטוטו המלא הוא: "מוריניו הוא הבוס המזוין, בעל הבית של החדר הזה".
  22. ^ Guardiola rep el Premi Bages de Cultura, באתר raco catala‏
  23. ^ סמל ראשון, נדב יעקבי, 26/07/08, אתר ספורט 5
  24. ^ Antonio Miró apuesta por el ‘traje de la suerte’ SPORT.es‏


זוכי פרס בראבו

1978: קייס  •  1979: בירטלס  •  1980: מילר  •  1981: ווק  •  1982: שאו  •  1983: בוניני  •  1984: ריג'טי  •  1985: בוטרגניו  •  1986: בוטרגניו  •  1987: ואן באסטן  •  1988: אוחנה  •  1989: מלדיני  •  1990: באג'ו  •  1991: פרוסינצ'קי  •  1992: גוארדיולה  •  1993: גיגס  •  1994: פאנוצ'י  •  1995: קלויברט  •  1996: דל פיירו  •  1997: רונאלדו  •  1998: רונאלדו  •  1999: בופון  •  2000: קסיאס  •  2001: הרגריבס  •  2002: מצלדר  •  2003: רוני  •  2004: כ. רונאלדו  •  2005: רובן  •  2006: פברגאס  •  2007: מסי  •  2008: בנזמה  •  2009: בוסקטס  •  2010: מולר  •  2011: הזארד  •  2012: וראטי  •  2013: איסקו

ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg