ז'ולייט רקמייה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דיוקן של רקמייה שצייר ז'אק-לואי דויד, המוצג כיום בלובר, על שם ציור זה נקרא הרהיט המוצג בו "ספת רקמייה"
דיוקן של רקמייה שצייר פרנסואה ז'ראר

ז'אן-פרנסואז ז'ולי אדלד ברנאר רקמייהצרפתית: Jeanne-Françoise Julie Adélaïde Bernard Récamier, ידועה גם כז'ולייט רקמייה או מאדאם רקמייה; 4 בדצמבר 1777 - 11 במאי 1849), אשת חברה בולטת בצרפת בראשית המאה ה-19.

נולדה בליון שבצרפת, בתם של ז'אן ברנאר, נוטריון במקצועו, ומארי-ז'ולי מאטון. ב-1793, בהיותה בת 15, נישאה לז'אק רקמייה, בנקאי אמיד בן 42, שהיה מאהבהּ של אמהּ במשך שנים רבות. באותה העת שרר בצרפת שלטון הטרור של רובספייר. ייתכן כי רקמייה היה אביה הביולוגי של ז'ולייט, ונישא לה כדי להבטיח שתירש אותו אם יוצא להורג, דבר שלא קרה.

ב-1800 מונה ז'אק רקמייה לנשיא הבנק המרכזי של צרפת. מעמדו החדש של בעלה פילס את דרכה לצמרת החברה הפריזאית. המגזין Journal des Dames et des Modes דיווח על רעיונותיה בתחום האופנה, והיא אירחה בסלונה את האליטה הפוליטית והספרותית. בין באי ביתה היו קרל הארבעה עשר, מלך שבדיה, ז'אן ויקטור מארי מורו, מאדאם דה סטאל ובנז'מין קונסטן.

ב-1803 אסר נפוליאון בונפרטה על מאדאם רקמייה לארח בביתה, בטענה שהמקום משמש לכינוסים של יריביו הפוליטיים. בתחילה חזרה רקמייה לעיר הולדתה ליון, ואחר כך עברה לרומא ולנפולי, בה התיידדה עם יואכים מוראט, ורעייתו קרולין בונפרט, שהיו מעורבים בתוכניות להדיח את נפוליאון ולהשיב לכס השלטון את המלכים לבית בורבון. בסופו של דבר פתחה מחדש את הסלון שלה בקופה שבשווייץ, שם שהתה חברתה מאדאם דה סטאל.

ב-1805 ספג ז'אק רקמייה הפסדים כלכליים קשים. ז'ולייט תכננה להתגרש ממנו ולהינשא לנסיך אוגוסטוס פרדיננד מפרוסיה, אך אף שרקמייה הסכים, הדבר לא יצא לפועל.

לאחר הפלת שלטונו של נפוליאון, וחזרתו של לואי השמונה עשר, שבה רקמייה לפריז, וב-1817 פתחה מחדש את הסלון. בין אורחי הסלון הקבועים בתקופה זו היו פרנסואה רנה דה שאטובריאן, פייר-סימון בלאנש וז'אן-ז'אק אמפר.

בערוב ימיה איבדה מאדאם רקמייה חלק ניכר מהונה, היא סבלה ממחלות שונות וראייתה נחלשה. אף על פי כן, לא איבדה את השפעתה ומעמדה בחברה הגבוהה בפריז. ב-1849 נפטרה רוקמייה ממחלת הכולרה, ונקברה בבית הקברות של מונמארטר.

שמה של רקמייה נקשר ברהיט דמוי ספה עליו היא שרועה בציורו המפורסם של ז'אק-לואי דויד. הרהיט קרוי "ספת רקמייה" והוא למעשה כעין מיטה קצרה עם משענת בצדה האחד. קרוי גם "ספת הסבה".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]