ז'ורז' אוריק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ז'ורז' אוריק, 1940

ז'ורז' אוֹריק (צרפתית: Georges Auric;‏ 15 בפברואר 1899, לודב, הרו, לנגדוק-רוסיון, צרפת - 23 ביולי 1983) היה מלחין צרפתי. הוא היה ילד פלא, וכשהיה בן 15 יצאו חיבוריו הראשונים לאור. עוד לפני שמלאו לו 20 תיזמר וכתב מוזיקה אינצידנטלית לכמה באלטים והפקות בימתיות.

כסטודנט צעיר בקונסרבטואר של פריז בשנת 1920, שראה עצמו כחלק מן האוונגרד, נמנה אוריק עם הקבוצה המפורסמת שאריק סאטי וז'אן קוקטו הִשרו עליה מרוחם והנהיגו אותה, קבוצת השישה. כחבר בקבוצה, כתב מוזיקה לדברי שירה ולטקסטים אחרים, כמו פזמונים ומחזות-זמר.

כאשר ז'אן קוקטו התחיל ליצור סרטי קולנוע, בראשית שנות ה-30, החל אוריק לחבר מוזיקה לסרטים. הוא כתב את פסקול המוזיקה למספר רב של סרטים צרפתיים ובריטיים, והודות להצלחתו הגיע גם לקולנוע ההוליוודי. בין יצירותיו הידועות "השיר ממולן רוז'".

בין הסרטים שלהם כתב מוזיקה: "היפה והחיה" של קוקטו (1946), "חבורת לבנדר היל" (1951), "מולן רוז'" (1952), "חופשה ברומא" (1963), "שכר האימה" (1953), "ריפיפי" (1956), "שלום לך, עצבות" (1958) ו"תרז ואיזבל" (1968).

בשנת 1962 חדל מכתיבת מוזיקה לסרטים, כאשר התמנה למנהל האופרה הלאומית של פריז, ואחר ליושב ראש SACEM, האגודה הצרפתית לזכויות הביצוע. אוריק המשיך לכתוב מוזיקה קאמרית, בעיקר לכלי נשיפה מעץ, עד מותו.

אוריק נקבר בבית הקברות מונפרנאס שבפריז.