ז'ורז' פדו
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית. | |||
| אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים. | |||
ז'ורז' לאון ז'וּל מַרי פדו (בצרפתית:Georges Léon Jules Marie Feydeau 8 בדצמבר 1862 פריז - 5 ביוני 1921 ריאי-מלמזון) הוא מחזאי צרפתי ידוע בוודבילים ובפארסות שלו, במיוחד בז'אנר "פארסות של חדר המיטות". מצד אמו היה ממוצא פולני.
תוכן עניינים |
רקע משפחתי לוטה במסתורין [עריכה]
ז'ורז' פדו נולד בפריז ב-1862 כבנם של הסופר ארנסט פדו, ידוע כמחבר רומנים ושל אשה פולניה בשם לאוקדי בוגוסלאבה זלבסקה, אחיינית של הרוזן קֵלון. לדבריו, אמו גילתה לו שאביו האמיתי היה נפוליאון השלישי. מקורות אחרים טוענים שהוא בנו של הדוכס מורני, אח למחצה של הקיסר, והוא עצמו בן מחוץ לנישואים של הרוזן פלאהו, שהיה בן מחוץ לנישואים של טליראן.
ילדות וצעירות [עריכה]
ילד מפונק ואלים, עשה חיים קשים לאחותו, דיאן ולנטין, לימים אשה בעלת גינונים של אמזונה, שפקדה את החוגים של שרה ברנאר והסופרת קולט. בגיל 7 אביו לקה באירוע מוחי ונשאר משותק בחצי גופו. בנוסף המלחמה עם פרוסיה בשנת 1870 אילצה את המשפחה לעבור לבולון-סיר-מר. אחרי שחזרו לפריז, נסעו לזמן קצר למרחצאות בהומבורג בגרמניה. הילד למד בהתחלה רק בבית עם מורים פרטיים, אך החל מאוקטובר 1871 נשלח לפנימיה במכללת שפטאל. בשנת 1872 עבר לתיכון "סן לואי". נמשך כבר אז לתיאטרון, ובעידודם של אביו ושל אנרי מייאק שלח את ידו בכתיבת מחזות. אביו מת בשנת 1873 ושלוש שנים לאחר מכן אמו נישאה מחדש לעיתונאי אנרי פוקייה וילדה בהמשך בת נוספת בשם אנרייט. בגיל 14 ניסה ז'ורז' את כוחו כשחקן והתחיל לשחק בלהקה שהקים יחד עם חבר, בשם "סרקל דה קסטנייט" (Cercle des Castagnettes - חוג הקסטנייטות). בשנים 1876 -1880 שיחק תכופות מחזות של מולייר, לביש, עשה בפני קהל חיקויים, בין היתר, של שחקני תיאטרון מפורסמים, חיבר קטעים תיאטרליים שהוצגו בטרקליני תרבות שונים. בחוגים שפקד התוודע לסטודנטים של הקונסרבטואר, למבקרים ולמחזאים ותיקים ומתחילים, ביניהם אלכסנדר דיומא הבן. באחד ממופעיו עורר את הערכתם של הסופר פרנסואה קופה ושל מבקר התיאטרון פרנסיסק סארסיי[1]. בסופו של דבר התפנה בעיקר לכתיבת מחזות והקומדיה במערכה אחת "Par la fenètre" (דרך החלון) הוצגה לראשונה בהצלחה בשנת 1881, כשפדו היה בן 19. אולם הצלחה עוד יותר גדולה קטפה הקומדיה "Tailleur pour dames" (חייט נשים) ששוחקה ב"תיאטר דה לה רנסאנס" ועוררה דברי שבח מצד אז'ן לביש. לצורכי הפרנסה התחיל כתב פדו לכתוב גם מדור תיאטרון תחת כותרת "קורייה דה תיאטר" (Courrier des théâtres) בעיתון אביו החורג, אנרי פוקייה.
ב-14 באוקטובר 1889 ז'ורז' פדו התחתן מתוך אהבה עם מרי-אן קרולוס-דיראן, בתו של הצייר קרולוס דיראן, שהיה למורו לציור מודרני. אמנם הנישואין, שמהן נולדו ארבעה ילדים, לא החזיקו מעמד זמן רב.
פעילותו כמחזאי [עריכה]
פדו שאב השראה במחזותיו מעולם חיי הלילה וההוללות שידע בעצמו. בילה זמן רב במסעדות, בעיקר ב"מקסים", התמסר לא פעם להימורים ולספקולציות כושלות בבורסה, נהג להסניף קוקאין מתוך רצון לשמור על מרץ ויצירתיות, ובגד באשתו עם נשים ועם גברים. חלק ממחזותיו כתב ביחד עם מוריס דוואלייר, אותו הכיר בשנת 1887. אחרי ההצחלה עם "חייט הנשים", ידע פדו תקופה פחות מלבבת. יצירותיו הבאות "La Lycéenne" (התיכוניסטית), "Chat en poche" (חתול בכיס), "L'Affaire Édouard" (פרשת אדואר) לא זכו ליותר מקבלה פושרת. אך התהילה הגיעה בשנת 1892 עם ההצלחה המטלטלת עם המחזות " Monsieur chasse (בגרסה העברית של נסים אלוני "צייד יצא לצוד בצד"), "Champignol malgré lui" (שאמפינול בעל כרחו) ובמידה פחותה יותר, " Le Système Ribadier " (הסיסטמה ריבדייה) שהביאו לו את התואר של "מלך הוודבילים". אחרי כן ההצלחות באו זו אחר זו: "L'Hôtel du libre échange" ו "Le Fil à la patte" בשנת 1894, Le Dindon (תורגם לעברית כ-"קוקוריקו") ב1896, La Dame de chez Maxim's (הגברת מ"מקסים") La Main passe (היד עוברת), ב1902, ו "Occupe-toi d'Amélie" (תורגמה בישראל כ-"אמלי"), 1908.
בספטמבר 1909 ,אחרי מריבה קשה על מאיר-אן שלקחה לעצמה מאהב, עזב פדו את הבית ברחוב לונשאן ועבר לגור בשכירות שנתית בבניין דירות שנקרא "הוטל טרמינוס" ברובע תחנת הרכבת סן לזאר. הוא התגרש רשמית בשנת 1916. בית מגוריו החדש שימש לו להשראה לבית המלון שבמערכה השנייה של מחזהו "Le dindon" ("קוקוריקו"). אחרי הפרידה מאשתו חידש פדו את ז'אנר הוודביל וקומדיות המוסר שבו גיחך על הבינוניות של הקיום הבורגני, כמו למשל ב (On purge Bébé (1910.
אהוב מאוד על בני זמנו ועמיתיו, ב-10 באפריל 1919 היה פדו עד בחתונתם של סשה גיטרי ואיוון פרנטאן. מאוחר יותר ביקר אצלו גיטרי בקליניקה של ד"ר פוקאר בריאי, שבו התאשפז בגלל סיבוכים נפשיים של מחלת העגבת.
הוא נפטר בקליניקה זאת ביוני 1921, בגיל 58. ז'ורז' פדו הובא לקבורה בבית הקברות של מונמארטר, שבו נקבר גם אביו.
השאיר 4 ילדים: בת - ז'רמן (1941-1890) שהתחתנה עם המחזאי לואי ורניי, ו3 בנים:ז'אק (1970-1892), שהיה חייל מצטיין במלחמת העולם הראשונה, פצוע מלחמה מעוטר בצלב המלחמה עם עלי דקל, מישל (נולד ב-1900),אבי השחקן אלן פדו, וז'אן-פייר (1970-1903), תסריטאי, שמת בעקבות פציעה בתאונת דרכים.
מחזות [עריכה]
- 1873 : Eglantine d’Amboise
- 1882 : Par la fenêtre
- 1883 : Amour et Piano ; Gibier de potence
- 1886 : Fiancés en herbe ;
- 1886 :Tailleur pour dames (חייט הגברות) - בעיבוד באנגלי -מחזה של צ'ארלס מורי- The Ladies Man - בתרגום עברי של הגרסה הזאת - רודף השמלות
- 1887 : La Lycéenne
- 1888 : Un bain de ménage
- 1888 : Chat en poche
- 1888 :Les Fiancés de Loches
- 1889 : L’Affaire Édouard
- 1890 : C’est une femme du monde ;
- 1890 : Le Mariage de Barillon
- 1892 : Monsieur chasse ! צייד יצא לצוד בצד - נוסח עברי מאת נסים אלוני
- 1892 :Champignol malgré lui
- 1892 : Le Système Ribadier
- 1894 : Un fil à la patte ; Notre futur
- 1894 : Le Ruban
- 1894 :L'Hôtel du libre échange בנוסח עברי של נסים אלוני - מלון קטן בצד
- 1896 : Le Dindon
- 1896 : Les Pavés de l’ours - בגרסה עברית - קוקוריקו
- 1897 : Séance de nuit
- 1897 : Dormez, je le veux !
- 1899 : La Dame de chez Maxim - הגברת הזאת ממקסים - נוסח עברי מאת נסים אלוני
- 1902 : La Duchesse des Folies-Bergères
- 1904 : La main passe - רולטה צרפתית - גרסה עברית מאת נסים אלוני
- 1905 : L'Âge d'or
- 1906 : Le bourgeon
- 1907 : La puce à l'oreille - נוסח עברי יתוש בראש - מאת נסים אלוני
- 1908 : Occupe-toi d'Amélie - (שים עין על אמלי) - בנוסח עברי - אמלי
- 1908 Feu la mère de Madame אמא ז"ל בלי מזל
- 1909 : Le circuit
- 1910 : On purge bébé
- 1911 : !Mais n'te promène donc pas toute nue - רק אל תסתובבי לי ערומה!
- 1911 : Léonie est en avance ou le Mal joli
- 1911 : Cent millions qui tombent (בלתי נגמרת)
- 1913 : On va faire la cocotte (בלתי נגמרת)
- 1914 : Je ne trompe pas mon mari
- 1916 : Hortense a dit : "Je m'en fous!" הבכורה - בתיאטר דה לה רנסאנס, עםהשחקן רמי
מונולוגים [עריכה]
- La Petite Révoltée
- Le Mouchoir
- Un coup de tête
- J'ai mal aux dents
- Trop Vieux
- Un monsieur qui n'aime pas les monologues
- Aux antipodes
- Patte en l'air
- Le Petit Ménage
- Le Potache
- Le Billet de mille
- Les Célèbres
- Le Volontaire
- Le Colis
- Les Réformes
- L'Homme économe
- L'Homme intègre
- Les Enfants
- Tout à Brown-Séquard !
- Le Juré
- Un monsieur qui est condamné à mort
- Complainte du pauv'propriétaire
מחזות שפורסמו אחרי מותו [עריכה]
- L'Amour doit se taire
- L'Homme de paille
- Deux Coqs pour une poule
- À qui ma femme ?
- Monsieur Nounou
לקריאה נוספת [עריכה]
- Henri Gidel - Feydeau, Paris, Flammarion 1962
מקורות וקישורים חיצוניים [עריכה]
- ביוגרפיה עם לוח כרונולוגי מאת נואל בנאמו, באתר הספרים הצרפתי "א לה לטר" 2006
- אנציקלופדיה בריטניקה
- יצירות ז'ורז' פדו בוויקיטקסט (בצרפתית)
- צייד יצא לצוד בצד Monsieur chasse בוויקיטקסט (בצרפתית)
הערות שוליים [עריכה]
- ^ נואל בנאמו