ז'ורז' שסטלן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ז'ורז' שָ‏סְטֶ‏לֶ‏ןצרפתית: Georges Chastellain‏; 1405 או 1415 - 1475) היה כרוניקן, משורר ודיפלומט בחצרם של דוכסי בורגונדיה פיליפ הטוב ושארל האמיץ. הוא נחשב לכרוניקן אמין ומדויק והיסטוריונים מודרניים משתמשים בכתביו לתקופת מלחמת מאה השנים בכלל ולתפקידה של בורגונדיה בפרט. ההיסטוריון יוהאן הויזינחה, למשל, משתמש בו כמקור עיקרי בספרו "סתיו ימי הביניים". בימיו היה שסטלן ידוע בעיקר כמשורר, אך שיריו לא שרדו במבחן הזמן.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שסטלן נולד בעיר אלסט (Aalst) שבפלנדריה למשפחה ממעמד אצולה נמוך והתחנך באוניברסיטת לוון. עד 1434 שירת בשירות צבאי פעיל במסגרת מלחמת מאה השנים. בעקבות הסכם אראס השתחרר מהצבא והתקבל לעבודה דיפלומטית בשירותו של דוכס בורגונדיה פיליפ הטוב, בחצר מלך צרפת שארל השביעי. במהלך חלק מתוך עשר שנות שהותו בצרפת היה מזכירו של האציל פייר דה ברזה (Pierre de Brézé) בפואטייה ובין היתר כתב אודותיו ביוגרפיה מקיפה. הוא רכש ידע רב אודות הפוליטיקה וההיסטוריה של צרפת ושל בורגונדיה והיה עד לאירועים היסטוריים כגון מאמצי הטיהור מאשמה של ז'אן ד'ארק. כאשר גבר הקרע בין החצר הצרפתית והבורגונדית עזב שסטלן את צרפת והיה לחצרן בחצרו של פיליפ הטוב. בשנת 1457 נבחר לחבר במועצתו.

ב-1461 קיבל רשות לעזוב את החצר ולהתמסר לכתיבה, הוא קיבל פנסיה נדיבה ומינוי רשמי כהיסטוריון חצר. מאותה עת החל להעלות על הכתב את ה"כרוניקות" (Chronique) שלו. שארל האמיץ, שירש את פיליפ הטוב ב-1467, המשיך להיות פטרונו של שסטלן. ב-2 במאי 1473 הכתיר אותו לאביר מסדר גיזת הזהב.

ב-13 בפברואר (לפי רישומי גובי המס) או 20 במרץ 1475 (לפי ההספד שלו) נפטר שסטלן בעיר ואלנסיין.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במותו הותיר עותק של הכרוניקות שהוקדש למרי מלכת הונגריה, אחותו של שארל החמישי, מלך צרפת. העותק כולל כשליש מתוך הכרוניקה המלאה שהקיפה את השנים 1474-1419. האנציקלופדיה הקתולית מציינת שייתכן וחלקים נוספים מהחיבור נמצאים בארכיוני בית הבסבורג. במשך כמאה שנים לא דכו כתביו לדפוס. ממשיך דרכו, שערך והשלים חלקים והמשיך את מסורת הכתיבה שלו היה ז'אן מולינה (Jean Molinet). בשנת 1505 יצא באנטוורפן אוסף מכתביו בשם Récollections des merveilles advenues en mon temps.

המהדורה הראשונה של כתביו ההיסטוריים יצאה לאור על ידי ז'אן אלכסנדר בושון (Jean Alexandre Buchon) ב-1825. המהדורה המדעית העיקרית של כל כתביו הידועים נערכה על ידי קרווין דה לטנהווה (Kervyn de Lettenhove) מאקדמיית בריסל בין השנים 1863 ו-1866 ויצאה לאור בשמונה כרכים בשם L'Euvres de Georges Chastellain.

הערכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתיבתו ההיסטורית מנסה להיות אובייקטיבית, עד כמה שהדבר ניתן ביחס להיסטוריון-חצר. יש בדבריו מידה של ביקורת על נותני חסותו והערכה לאויביהם. אולם חלקים מסוימים נראה שהוכתבו לו. בפרט אמורים הדברים לגבי טיפולו בפרשת ז'אן ד'ארק ובכתיבתו התוקפנית כלפי אגנס סורל, פילגשו של שארל השביעי, מלך צרפת שנראה כי הוכתבה לו על ידי בנו של האחרון, לואי האחד עשר, מלך צרפת שהיה פליט בחצר הבורגונדית בהיותו דופן (יורש עצר).

שסטלן מוקסם, הן בשיריו והן בכתיבתו ההיסטורית מטקסים, סמלים וגינוני אבירות. שיריו ערוכים בתבניות מלאכותיות פורמליות ועתירים בביטויים לטיניים. אף שהיו פופולריים בימיו, אינם נחשבים ליצירה מקורית או איכותית בימינו.

האפיון הייחודי ביותר שלו הוא תיאור הדמויות ההיסטוריות באופן חי, לעתים הוא שם בפי הדמויות ההיסטוריות דברי שירה ופעמים רבות הוא מתעכב על פרטי פרטים של גינונים, לבוש וכדומה.

הויזניחה מתאר את שסטלן כבעל תפיסה שמרנית ביותר. הוא מביע ללא ביקורת את הדעה הרווחת בימי הביניים לפיה החברה מחולקת חלוקה, שמקורה אלוהי, לשלוש שדרות: הכמורה, האצולה ו"השדרה השלישית" המורכבת ללא אבחנה ממי שאינם אצילים, מהאיכרים הצמיתים ועד הבורגנים העשירים. עמדה זו, טוען הויזניחה, גרמה לשסטלן להיות עיוור לכוחות הכלכליים והיצירתיים האדירים שפיתח מעמד זה באותה עת. הוא מכנה אפילו את אזרחי העיר העשירים בשם "צמיתים"‏[1]

Cquote2.svg

אלוהים ברא את בני העם הפשוט כדי שיעבדו את האדמה או ימצאו פרנסתם במסחר; הוא ברא את הכמורה כדי שתעבוד אותו; ואת האצולה ברא כדי שתרומם את המוסר, תשליט צדק ותשמש דוגמה ומופת לאחרים בזכות מעשיהן ומנהגיהם הנעלים של טובי בניה. תפקידיה העיקריים של המדינה - לשמור על הכנסייה, להפיץ את האמונה, להגן על העם מפני דיכוי, לפקח על רווחת הכלל, ללחום באלימות וברודנות, לייצב את השלום - מוטלים על האצולה, אומר שסטלן. יושר, אומץ-לב מוסריות ונדיבות; אלה הן תכונות האצולה הראויות לשבח. והאצולה הצרפתית, כך אומר שסטלן בדברי שבח והלל נמלצים, תואמת את התמונה האידאלית הזאת. מכל כתביו ניכר שאירועי תקופתו אכן נשקפו אליו מבעד לעדשה צבעונית, אופטימית.

Cquote3.svg
– יוהאן הויזניחה, סתיו ימי הביניים, עמוד 112

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מובא על ידי הויזניחה (סתיו ימי הביניים, עמוד 434) .Chastellain, III p.82, IV p.170, V pp.279, 309