ז'יוויין מישיץ'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ז'יוויין מישיץ'
Živojin Mišić
Vojvoda Zivojin Misic.jpg
הוויווד ז'יוויין מישיץ'
נולד 19 בינואר 1855, סטרוגאניק, נסיכות סרביה האימפריה העות'מאנית Flag of the Ottoman Empire.svg
נפטר 20 בינואר 1921
בלגרד, ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים Flag of the Kingdom of Yugoslavia.svg
השתייכות Grb 1.svg צבא סרביה
תקופת שירות 1874 - 1918
דרגה פילדמרשל
תפקידים צבאיים

המלחמה העות'מאנית-סרבית (1876).
המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877-1878) כמפקד גדוד.
מלחמת בולגריה-סרביה (1885).
מפקד אוגדה במלחמת הבלקן הראשונה.
מפקד אוגדה במלחמת הבלקן השנייה.
מפקד ארמייה וקבוצת ארמיות במלחמת העולם הראשונה.
ראש המטה הכללי של ממלכת הסרבים, הקרואטים וסלובנים.

עיטורים

אביר מפואר של מסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש.
אות מסדר כוכב בית קראג'ורג'ביץ'.
תואר וויווד.

הנצחה

אנדרטה בבית העלמין בבלגרד ובעיר ואלייבו.
מספר מוסדות ציבור וחינוך הקרויים על שמו.

מפקדתו של מישיץ' מהחזית המקדונית.
האנדרטה לזכרו של מישיץ' בעיר ואלייבו

ז'יוויין מישיץ'סרבית Živojin Mišić;‏ 19 בינואר 1855, סטרוגאניק, נסיכות סרביה, האימפריה העות'מאנית20 בינואר 1921, בלגרד, ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים), היה פילדמרשל סרבי, אשר לחם בכל מלחמות נסיכות וממלכת סרביה מהמלחמה העות'מאנית-סרבית (1876) ועד הניצחון על ממלכת בולגריה במלחמת העולם הראשונה.

ילדותו ותחילת הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מישיץ' נולד כבן הזקונים מתוך 13 ילדיהם של אנדליה ורדובן, איכרים קשי יום שאבותיהם היגרו ממונטנגרו לסרביה בראשית המאה ה-18. מישיץ' היה לרועה צאן בגיל 6 ואת השכלתו היסודית והתיכונית סיים בהצטיינות בעיר קרגוייבץ[1]. בספטמבר 1874 נשלח מישיץ' לאקדמיה הצבאית בבלגרד ובאפריל 1876 הוצב בגדוד רגלים. מישיץ' שירת בהצטיינות במלחמה העות'מאנית-סרבית, המלחמה העות'מאנית-רוסית (1878-1877) ובמלחמת בולגריה-סרביה (1885)‏[2]. בין 1893 -1897 כיהן כשלישו של המלך אלכסנדר הראשון. ב-1897 נשלח מישיץ' להשתלמות צבאית בבית הספר לרובאות "בְּרוּק" אשר באוסטרו-הונגריה‏[1]. בין השנים 1898-1901 לימד מישיץ' אסטרטגיה צבאית באקדמיה הצבאית הסרבית. ב-1901 הועלה לדרגת קולונל ומונה לפקד על חילות מצב בגזרות שונות בממלכה וב-1902 מונה לפקד על אוגדת "דרינה" של חיל הרגלים הסרבי.

ב-1904, לאחר רצח המלך אלכסנדר הראשון אולץ לפרוש מהשירות הצבאי מאחר שנחשב מקורב לבית אובראנוביץ'. ב-1908 נקרא לשוב לשירות והוצב במטה הכללי הסרבי תחת המרשל ראדומיר פוטניק בעת משבר סיפוח בוסניה על ידי האימפריה האוסטרו הונגרית[3].

במלחמת הבלקן הראשונה והשנייה כיהן מישיץ' כמפקד אוגדה ובהמשך כעוזרו של ראש המטה הכללי הסרבי פוטניק. מישיץ' זכה להערכה רבה בשל הערכות המצב האסטרטגיות שלו שהובילו להשגים צבאיים רבים. יש הזוקפים לזכותו את הניצחון המכריע בקרב ברגאלניצה במלחמת הבלקן השנייה. בסיום מלחמות הבלקן, אולץ שוב מישיץ' לפרוש מהשירות הצבאי‏[2].

מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך משבר יולי, לאחר רצח יורש העצר פרנץ פרדיננד ולפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה, נקרא לשוב לשירות ומונה לסגן הרמכ"ל הסרבי פוטניק ובשל העדרותו הזמנית של פוטניק בשל חופשה, ניהל מישיץ' את גיוס הצבא הסרבי וניתובו להגנה מפני הפלישה האוסטרו-הונגרית‏[2]. בהמשך, מונה מישיץ' כמפקד הארמייה ה-1 הסרבית. עם פרוץ המלחמה, החלה המערכה על סרביה ומישיץ' וכוחותיו נשלחו להדוף את הפלישה האוסטרו-הונגרית. ב-9 בדצמבר 1914 הביסו הסרבים את האוסטרו-הונגרים בקרב קולובארה, הסבו להם כ-150,000 נפגעים והדפו אותם אל מחוץ לשטח סרביה. מישיץ' נלחם בראש כוחותיו בקווים הקדמיים ומנהיגותו במהלך הקרב, נחשבת לסיבה המרכזית לתבוסה הגדולה של הכוחות האוסטרו-הונגרים. מיד לאחריו הועלה מישיץ' לדרגת פילדמרשל וזכה לתואר וויווד[3].

לאחר כניסת הקיסרות הגרמנית לקרבות ומאוחר יותר ממלכת בולגריה, גורל המערכה על סרביה הוכרע לטובת מעצמות המרכז. מישיץ' התנגד לתוכנית הנסיגה ותבע לעבור למתקפת נגד, אך ההנהגה הסרבית הכריעה בעדה‏[1]. מישיץ' ארגן את הכוחות הסרבים הנסוגים וביחד עם המלך פטר הראשון, הובילם לחופי אלבניה, משם לקורפו ובהמשך למפקדת כוחות מדינות ההסכמה בסלוניקי. מישיץ' עצמו סבל מכוויות קור קשות ועם הגעת הכוחות בבטחה לסלוניקי, נשלח לסנטוריום בפריז ואחר כך ברומא להחלמה‏[3].

ב-ספטמבר 1916 חזר לפקד על הארמייה ה-1 הסרבית בחזית המקדונית ובהמשך מונה כמפקד החזית של הצבא הסרבי. ב-ספטמבר 1918 פיקד מישיץ' על כוחותיו במסגרת המתקפה לאורך עמק הוארדאר תחת פיקודו של מפקד הזירה לואי פראנשה ד'אספרה. לאחר קרב דוברו פולה ביקשה בולגריה הפסקת אש לצורכי כניעה והעניין הוליד תגובת שרשרת שהובילה לסיום כל המערכה בבלקן. מישיץ' הוביל את כוחותיו לתוך שטחי האימפריה האוסטרו-הונגרית במטרה לקבוע עובדות בשטח, לקראת הקמת ממלכת יוגוסלביה[3].

שלהי הקריירה ואחריתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סיום המלחמה מונה מישיץ' לראש המטה הכללי של הממלכה, אך מצב בריאותו הלקוי אילץ אותו לפרוש מהתפקיד בקיץ 1919. מישיץ' אושפז בסנטוריום ליד פריז ולאחר שנה חזר לבלגרד, שם נפטר בינואר 1921‏[1]. מישיץ' נקבר בבית העלמין החדש בבלגרד, שם הוקמה אנדרטה לזכרו‏[1].

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1884 נישא מישיץ' ללואיזה קרינקר ולזוג נולדו 6 ילדים. בנו הבכור רדובן שהיה פקיד בנק, שירת כקצין מילואים במלחמת העולם השנייה, נפל בשבי הגרמנים באביב 1941 ונפטר בעודו בשבי. בנו השני אלכסנדר, שהיה קצין צבא וחבר מחתרת נורה למוות בידי הגסטפו בדצמבר 1941. בנו השלישי וייסלאב שירת ב"צבא העם לשחרור יוגוסלביה" בפיקודו של יוסיף ברוז טיטו ובהמשך היה אגרונום נודע ביוגוסלביה. שמות שלוש בנותיו של מישיץ': אליאונורה, אולגה ואנדליה‏[1].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 "הוויווד ז'יוויין מישיץ'", באתר paluba.info (בקרואטית).
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 אינצקלופדיה לתולדות מלחמת העולם הראשונה, הוויווד ז'יוויין מישיץ', באתר גוגל ספרים (באנגלית).
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 "הוויווד ז'יוויין מישיץ'", באתר firstworldwar.com (באנגלית).



וויוודי ממלכת סרביה ממלחמת העולם הראשונה
ראדומיר פוטניקז'יוויין מישיץ'פטר בויוביץ'סטפה סטפנוביץ'לואי פראנשה ד'אספרה
Grb 1.svg