ז'יימה לרנר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ז'יימה לרנר

ז'יימה לֶרְנֶר (פורטוגזית: Jaime Lerner, ביידיש: חיימה לרנר; בעברית: חיים לרנר) הוא אדריכל ומתכנן ערים יהודי-ברזילאי מהמפורסמים בעולם עקב תפיסותיו החדשניות והשינויים הגדולים שחולל בעירו קוריטיבה בעת כהונתו כראש העיר במשך שנים ארוכות. לרנר כיהן גם כמושל מדינת פרנה שבירתה קוריטיבה.

ז'יימה לרנר נולד בקוריטיבה ב-17 בדצמבר 1937 למשפחה יהודית שמוצאה מפולין. בשנת 1964 סיים את בית הספר לאדריכלות של האוניברסיטה הפדראלית של פרנה (Escola de Arquitetura da Universidade federal do Paraná). ב-1965 היה לרנר שותף בפיתוח "המוסד לפיתוח ומחקר אורבני של קוריטיבה" (Instituto de Pesquisa e Planejamento Urbano de Curitiba) וכן השתתף בעיצוב "התוכנית הכוללת של העיר קוריטיבה".

במקביל לעבודתו כאדריכל, לרנר כיהן כראש עיריית קוריטיבה, בירת פרנה, שלוש פעמים. לקדנציה הראשונה (1971-1975 מונה מטעם הממשלה, בתקופת הרודנות בברזיל. בקדנציות הבאות - 1979-1984, 1989-1992) - נבחר ברוב גדול. לקראת הקדנציה השלישית שלו כראש עיר, הכריז ז'יימה לרנר על מועמדותו רק כ-12 יום לפני הבחירות ובכל זאת זכה בבחירות. במהלך כהונתו הראשונה כראש עיר יישם תוכנית לצמצום עומס התחבורה בכבישים בעיר. כמו כן פעל לרנר לטיפוח חברתי ואקולוגי ולשינויים אורבניים בקוריטיבה. קרן החירום הבינלאומית של האומות המאוחדות לילדים (UNICEF), העניקה לז'יימה לרנר בשנת 1990 את "אות הילד והשלום" על תוכניותיו: "מהרחוב לבית הספר" (Da Rua para a Escola), "הגנת חיים" (Protegendo a Vida) ו"האוניברסיטה למורה" (Universidade do Professor).

בשנת 1994, נבחר לרנר לתפקיד מושל מדינת פרנה ובשנת 1998 נבחר בשנית. כמושל הפעיל לרנר מדיניות של משיכת השקעות למדינה כדי להפוך אותה לאחד ממרכזי התעשייה הגדולים בברזיל. בין השנים 1995-2001, בעקבות אותה מדיניות, הושקעו בפרנה למעלה מ-20 מיליארד דולר. עם הניסיון הרב שרכש בתקופתו כראש עיריית קוריטיבה, פיתח לרנר את פרנה בתחומי התחבורה, החינוך, הבריאות, התברואה, תרבות הפנאי והתיעוש.

בעצרת המרכזית של "ארגון הארכיטקטים הבינלאומי" (International Union of Architects), שהתקיימה בברלין ביולי 2002, נבחר לרנר ליושב ראש הארגון לתקופה של כ-3 שנים. לרנר הוא גם פרופסור בתכנון עירוני ואזורי באוניברסיטה הפדרלית של פרנה.

המשנה האורבנית של לרנר[עריכת קוד מקור | עריכה]

את רעיונותיו בדבר חשיבות העיר נוהג לרנר להכתיר במשפט "העיר איננה הבעיה. העיר היא הפתרון". בהרצאותיו הרבות ברחבי העולם, מסביר לרנר כי "העיר היא המפלט האחרון של הסולידריות החברתית" וכי האפשרות היחידה להתמודדות אמיתית עם המשבר הסביבתי-חברתי הפוקד את העולם היא באמצעות חיזוק העיר והפיכתה לעיר בת קיימא. לרנר מתמצת את רעיונותיו בעניין "העיר הנכונה", לשלושה כללים עיקריים, עליהם נשען פועלו לאורך השנים:

  • צמצום השימוש במכונית
  • הפרדת אשפה
  • מגורים בקרבת העבודה

עקרונות אלה הם בבחינת כללים מנחים ליישום אישי, אך בעיקר כבסיס לתכנון עירוני נבון. לצורך יישום הכלל הראשון והמרכזי של צימצום השימוש ברכב הפרטי, על מערכת התכנון (העירונית והלאומית) ליצור אלטרנטיבה נאותה של תחבורה ציבורית. כל צורה של תחבורה ציבורית עדיפה על המכונית בעיר, שהיא הגורם המרכזי להרס העיר. אך לרנר מדגיש כי האפשרות הטובה ביותר היא תחבורה ציבורית על פני השטח: רכבת קלה ובעיקר אוטובוסים. על-פי עיקרון זה פותחה בקוריטיבה "מערכת האוטובוסים המהירה" (BRT), שיושמה מאז בעשרות רבות של ערים גדולות ברחבי תבל.

כדי למנוע מיפגעים קשים בעיר וסביבותיה, נחוצה מערכת טובה של טיפול באשפה. הפרדת אשפה ברמה גבוהה על ידי התושבים, נחוצה לצורך מיחזור יעיל. לרנר הטמיע את הפרדת האשפה בתוכניות הלימודים בבתי הספר בקוריטיבה, והצליח להגיע לרמה גבוהה של הפרדת אשפה בעיר (כ-70 אחוזים). הוא אף יזם מהלך ראשון מסוגו, לפיו העירייה החלה לקנות את הזבל המופרד מהתושבים. התמורה ניתנת לתושבים באמצעות כרטיסי נסיעה באוטובוסים. כך חיסל לרנר את המזבלות הפירטיות בפאתי העיר. הזבל המופרד הופנה למיחזור, ותוצרי המיחזור משמשים למימון המערכת כולה.

כדי להפיח חיים בעיר, לצמצם פערים חברתיים, ולמנוע נזק סביבתי, "צריך לגור קרוב", כדברי לרנר. משמעות הדבר שהעיר צריכה להיות מתוכננת באופן כזה שכל תושב יוכל להגיע בקלות ובמהירות, ותוך נגישות מקסימלית, אל עבודתו ואל מוקדי השירותים המרכזיים. האפשרות האידאלית היא באמצעות הליכה ברגל, נסיעה באופניים או במערכת תחבורה ציבורית יעילה, והדבר מחייב "עירוב שימושים" בעיר: יצירת מרקמים עירוניים מעורבים הכוללים מגורים, שירותים, מסחר, תרבות ובילוי. רק בדרך זו ניתן לנצל את היתרונות הגלומים בעיר ולהפוך אותה למוקד ליצירה תרבותית. כדי למנוע יצירת גטאות לעניים, והפרדה חדה בין שכונות עשירות ומטופחות לשכונות עניות ומוזנחות, יש לעודד "שילוב אוכלוסיות" בפרויקטים של דיור בר השגה: שילוב קבוצות הכנסה שונות, קבוצות גיל שונות, וקבוצות אתניות או עדתיות שונות. בתוך מרקם עירוני תוסס שכזה, המבוסס על עירוב שימושים ושילוב אוכלוסיות, יש להקפיד על שטחים ירוקים גדולים בדמות גינות או פארקים, העומדים לרשות כלל התושבים.

לרנר וישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרנר בראיון עם ניצן הורוביץ בעת ביקורו בישראל ב-2008

ללרנר קרובי משפחה בישראל, והוא ביקר בה פעמים רבות. במהלך ביקוריו עמד מקרוב על בעיות שונות במירקמים האורבניים בישראל, במיוחד בערים הגדולות. לרנר הסביר כי לישראל יש פוטנציאל להגיע להישגים סביבתיים גדולים, ויש לה הידע והמומחיות הנחוצים לשם כך. אך עקב החלטות כושלות ברמה העירונית והלאומית, ניכרת פגיעה קשה בחיי העיר. כך למשל, בסיור מצולם במרכז תל אביב, ב-2005, יחד עם כתב ערוץ 10, ניצן הורוביץ, לרנר הסביר כי תל אביב, בממדיה וצורתה, היא עיר אידאלית למערכת תחבורה ציבורית המבוססת על נתיבים מיוחדים לאוטובוסים, כפי שהקים בעירו קוריטיבה. ההסתמכות על מכוניות ואי-מתן עדיפות לתחבורה הציבורית, הופכים את תל אביב ל"בעיה תחבורתית", כדבריו. הגידול העצום במספר המכוניות הנכנסות לעיר מגביר את זיהום האוויר, וגורם לפגיעה קשה במרקם החיים בעיר. לרנר הסביר כי בתל אביב, כמו גם בערים אחרות בישראל, ניתן להקים בתוך פרק זמן קצר, כשנתיים-שלוש, מערכת יעילה של תחבורה ציבורית, אשר תציל את הערים ותמנע את תהליכי הפרבור המואץ.

בביקוריו בישראל מתח לרנר ביקורת על הרס מבנים ומוסדות שהם בבחינת "ציון דרך" לעיר ולתושביה. כך למשל, טען כי הריסת כיכר דיזנגוף הישנה בתל אביב, והפיכתה לנתיב תנועה מהיר, הייתה שגיאה קשה, וכי יש להחזיר את המצב לקדמותו. כמו כן הסביר כי העיר צריכה להכיר גם בחשיבות של עסקים קטנים ומקומות בילוי "מסורתיים", שהם חלק מהמורשת התרבותית שלה, כמו למשל בתי קפה "מיתולוגיים", שהעירייה צריכה להשקיע בשימורם.

רעיונותיו של לרנר, פועלו בקוריטיבה, והתייחסויותיו לבעיות האורבניות בישראל, עומדים במרכז הסרט "אגדה אורבנית", בבימויו של ניצן הורוביץ, ששודר בערוץ 10 ב-2008.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרנר זכה במספר רב של פרסים ברזילאים ובינלאומיים, ביניהם:

  • 1990: "האות הסביבתי של האו"ם" (UNEP)
  • 1990: הפרס השנתי של "הארגון הבינ"ל לשימור אנרגיה" (IIEC)
  • 1991: עיטור של כבוד, מהפרויקט להתיישבות אנושית של האו"ם
  • 1991: "עץ הלמידה", IUCN 1991
  • 1996: "אות הילד והשלום", UNICEF
  • 1997: מדליית ת'ומס ג'פרסון, אוניברסיטת וירג'יניה
  • 2000: פרס הנסיך קלאוס פונד, הולנד (2000)
  • 2001: פיונייר (Pioneer), המועצה הבינ"ל לדאגה קהילתית
  • 2001: הפרס העולמי הטכנולוגי לתחבורה, המוזיאון הלאומי למדע ולתעשייה, בריטניה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]