ז'ילברטו ז'יל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ז'ילברטו ז'יל

ז'ילברטו פאסוס ז'יל מוריירהפורטוגזית: Gilberto Passos Gil Moreira, נולד ב-26 ביוני 1942), מוכר כז'ילברטו ז'יל, זמר, גיטריסט, מלחין ואיש ציבור ברזילאי. הוא נחשב אחד מגדולי המוזיקה הפופולרית הברזילאית. בשנים 2003 - 2008 כיהן כשר התרבות של ברזיל, במקביל לקריירה שלו כזמר.

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ז'יל החל את דרכו כזמר בוסה נובה. בשלהי שנות ה-60, יחד עם זמרים ברזילאים כקייטנו ולוזו, גל קוסטה, מריה בתניה ואחרים ובהשפעת יצירות מאוחרות של הביטלס, פיתח את סגנון הטרופיקליה: שילוב של פופ ברזילאי, רוק'נ'רול ומוזיקה אמנותית מתקדמת, שהביא לסגנון בינלאומי יותר בעל גוון פסיכדלי ומסרים חברתיים (ראו גם רוק ברזילאי). סגנון זה נתן את הטון באלבומיו הראשונים שהוציא במהלך שנות ה-60. באלבומים שהקליט במהלך שנות ה-70 הוסיף ז'יל אלמנטים אפריקניים וצפון-אמריקניים ליצירתו.

במקביל לקריירת הסולו שלו, ניגן ז'יל גם עם להקת יס ולהקת פינק פלויד. בשנות ה-70 סייר בארצות הברית והקליט אלבום דובר אנגלית. הוא שיתף פעולה גם עם ג'ימי קליף וב-1980 הקליט גרסת כיסוי לשירו של בוב מארלי "No Woman, No Cry" שהפך להיט והביא את סגנון הרגאיי לברזיל.

ז'יל שיתף פעולה עם זמרים ברזילאים רבים, ביניהם קייטנו ולוזו, אליס רז'ינה וז'ואו ז'ילברטו. בתו, פְרֶ‏טָ‏ה ז'יל, מוזיקאית גם היא.

ז'יל הופיע בישראל ב-1982, 1989, 2011 ו-2013.

פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ז'יל, כשר התרבות של ברזיל, במהלך מסיבת עיתונאים.

מאז ומתמיד היה ז'ילברטו ז'יל בעל מודעות חברתית גבוהה ופעיל פוליטי. רבים משיריו נושאים תוכני מחאה חברתית. בשנת 1969, נעצר יחד עם חברו הזמר קייטנו ולוזו על ידי השלטון הצבאי בברזיל בעוון פעילות נגד השלטון, ונכלא למספר חודשים. עם תום תקופת המאסר הוגלו השניים ללונדון.

ב-1990, כאות למעורבותו החברתית, נבחר לכהן בעיריית סלבדור עיר מגוריו. בשנת 2003 בחר בו הנשיא לואיס אינסיו דה סילבה (המכונה "לולה") לתפקיד שר התרבות של ברזיל.

בשנת 2005 היה הראשון מאמריקה הלטינית שקיבל את פרס פולאר למוזיקה בסטוקהולם, על ידי מלך שבדיה. באותה שנה הוענק לו אות לגיון הכבוד מממשלת צרפת במסגרת ציון "שנת ברזיל" בצרפת. ב-2006 זכה בפרס גראמי בקטגוריית אלבום מוזיקת עולם.

ביולי 2008 הודיע ז'יל על פרישתו מתפקיד שר התרבות, עקב העומס הרב שבו היה נתון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]