חאסקובו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חָאסְקוֹבוֹ
Хасково
Haskovo-coat-of-arms.svg
סמל העיר
Haskovo2.jpg
מרכז העיר חאסקובו
מדינה / טריטוריה Flag of Bulgaria.svg  בולגריה
חבל ארץ הרי רודופי
מחוז חאסקובו
ראש העיר גאורגי איוואנוב
שטח 95.182 קמ"ר
גובה 196 מטרים
תאריך ייסוד 985
אוכלוסייה
 ‑ בעיר
 ‑ צפיפות

77,050‏  (נכון ל-2010)
54.08 נפש לקמ"ר (נכון ל-2001)
קואורדינטות 41°56′N 25°34′E
אזור זמן UTC +2
http://www.haskovo.bg
המסגד העות'מאני בחאסקובו שנבנה ב-1393

חָאסְקוֹבוֹבולגרית:Хасково) היא עיר בדרום בולגריה, בירת מחוז חאסקובו, סמוכה לגבולות יוון וטורקיה ושוכנת 203 קילומטרים דרומית מזרחית לבירה סופיה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית ההתיישבות האנושית באזור מתוארכת לתקופת האבן החדשה והתיישבות מאורגנת של שבטים תראקים החלה במהלך תקופת הברונזה המאוחרת. במהלך המאה ה-9 נבנתה במקום מצודת דרכים כחלק ממערך מצודות ששימשו להגנת שטחי האימפריה הבולגרית הראשונה. תיעוד כתוב לעיר מצוי בתעודות עותמאניות מהמאה ה-14 המציינות את המקום כנקודת מסחר והארחה על צומת הדרכים בין פלובדיב לאדירנה ומרוסה לים האגאי. במהלך המאה ה-19 הייתה הגירה נרחבת של בולגרים לעיר, כחלק מעידן התחייה הלאומית הבולגרית. בראשית 1878 במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877-1878), נכבשה העיר על ידי צבא האימפריה הרוסית והפכה מתוקף סיכומי קונגרס ברלין חלק מהמחוז העות'מאני האוטונומי רומליה המזרחית. ב-1885 הכריז אלכסנדר בטנברג, נסיך בולגריה על איחוד בין המחוז לנסיכות הבולגרית ומאז נותרה העיר בחזקת הבולגרים‏[1].

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשטח הרשות המקומית קיימת חקלאות מפותחת. הגידולים העיקריים הם חיטה, שעורה, תירס, שבולת שועל, חמניות, תפוחי אדמה, תפוחי עץ וענבים לתעשיית היין. כמו כן מגדלים צאן, בקר וחזירים לתעשיות החלב והבשר. קיימת כוונה להגדיל באופן משמעותי את התוצר המקומי הגולמי מענף התיירות ובכלל זה בנייתם של בתי מלון ובתי הארחה באזור. כמו כן הולך ומוקם מרכז מסחרי ותעשייתי בפאתי העיר, שממוקם בהצטלבות עורקי התחבורה מס' 4 ומס' 9 של נתיבי התעבורה הפאן-אירופיים.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוכלוסיית חאסקובו מצויה במגמת קיטון בשל שיעור תמותה העולה על ילודה ובשל הגירה שלילית, בעיקר הגירת עבודה. 36% הם בעלי השכלה יסודית, 34% בעלי השכלה תיכונית ו-30% בעלי השכלה על תיכונית. 51.45% מאוכלוסיית חאסקובו הן נשים ו-48.55% הם גברים. מבחינת התמהיל האתני של האוכלוסייה עולה, כי 80.9% הם בולגרים, 11.26% הם טורקים ו-6.13% צוענים.

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחאסקובו שורר אקלים ממוזג עם השפעות רבות של אקלים ים תיכוני והטמפרטורה השנתית הממוצעת היא 12.6oc.

הקהילה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יהדות בולגריה

יסוד הקהילה והתבססותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיעוד לקהילה יהודית בעיר קיים מראשית המאה ה-19. ב-1840 נבנה בית הכנסת המרכזי וב-1879 עם סיום המלחמה העות'מאנית-רוסית, נמנו בחאסקובו 250 יהודים[2]. לאחר המלחמה החלה הגירת יהודים מבולגריה לחבל רומליה המזרחית שהיה נתון רשמית עד 1885 תחת שלטון עות'מאני. ב-1900 נכללה הקהילה ברשימת 34 הקהילות המאורגנות בבולגריה ומנתה כ-500 נפשות‏[3]. ב-29 באוגוסט 1920 יוצגה קהילת חאסקובו בכנס הקהילות היהודיות המאורגנות בממלכת בולגריה שהתקיים בסופיה, על ידי מנחם ניסים גֶרוֹן ראש הקהילה‏[4]. ב-1920 למדו כל 121 תלמידי הקהילה במערכת החינוך היהודית בעיר וב-1925 עלה מספרם ל-139. הממשלה הבולגרית מימנה 2% מתקציב מערכת החינוך ועיריית חאסקובו 11% נוספים. ב-1927 ירד מספר התלמידים ל-123 והם למדו ב-4 כיתות בית ספר יסודי ו-2 כיתות גן‏[5]. ב-1928 אירעה רעידת אדמה חזקה בדרום בולגריה ונגרמו נזקים כבדים גם בעיר חאסקובו ובכלל זה למבני הציבור והמגורים של בני הקהילה.

בחאסקובו נרשמה פעילות ציונית ענפה עוד מראשית המאה ה-20. בבחירות לוועדי הקהילה שנערכו ב-1923 ו-1926 ניגשה רשימה אחת ציונית מאוחדת. בבחירות שנערכו ב-1932 זכתה רשימת פשרה של הציונים הכלליים ופועלי ציון ב-150 קולות לעומת 36 קולות למפלגה הקומוניסטית‏[6].

מלחמת העולם השנייה והעלייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרוץ מלחמת העולם השנייה מנתה קהילת יהודי העיר 1,865 נפשות‏[2] ורבה של העיר היה דוד בן בסט‏[7]. על יהודי העיר הוחל החוק להגנת האומה והגברים בגילאי 20-40 נלקחו לעבודות כפייה. ב-22 בפברואר 1943 חתם אלכסנדר בלב ראש המשרד לענייני יהודים הסכם עם תיאודור דנקר נציג גרמניה הנאצית על שילוח מכסה ראשונית של 20,000 יהודים המצויים בחזקת בולגריה אל מחנות ההשמדה. ב-4 במרץ עצרו חיילים ושוטרים בולגרים את 11,343 יהודי תראקיה ומקדוניה ו-188 יהודי פירוט ובהמשך גירשו אותם אל מחנות ההשמדה. כדי להשלים את המכסה הראשונית הוחלט לגרש 6,365 יהודים מ"בולגריה הישנה". הגירוש יועד ל-10 במרץ לפנות בוקר וברישומי משרד הפנים הבולגרי נרשמו 117 יהודים שיועדו לגירוש מחאסקובו‏[8]. ב-9 במרץ הוטל עוצר בחאסקובו, שוטרים וחיילים בולגרים פקדו את בתי היהודים והורו להם להכין ערכות לבוש לקראת גירושם. ב-10 במרץ לפנות בוקר נערכה אקציה בעיר. מספר לא ידוע של יהודים נעצרו ורוכזו בחצר בית הספר היהודי שבעיר. בצהרי ה-10 במרץ הגיעה פקודת ביטול הגירוש מסופיה ובני הקהילה שוחררו לבתיהם‏[9].

בשלהי 1943, במקביל להרעת מצב הגרמנים בחזית הרוסית, התגברה מגמת הצטרפות בני הקהילה היהודית בבולגריה לשורות הפרטיזנים. השלטונות הבולגרים הרבו לבצע מעצרים בקרב יהודי פלובדיב, רוסה וחאסקובו שהיו סמוכות למרכזי פעילותם של הפרטיזנים. חלק מיהודי העיר ובכלל זה הנהגת הקהילה גורשו למחנה הריכוז בסומוביט שליד פלבן. כדי לשחרר את העצורים נאלצו פרנסי הקהילה לשלם שוחד רב למשטרה הבולגרית‏[10]. לאחר מלחמת העולם השנייה מנו בני הקהילה 700 נפשות‏[2] ורובם עלו למדינת ישראל לאחר הקמתה. ב-28 במאי 1949 בשלהי גל העלייה, ערך הקונסיסטוריון של יהודי בולגריה מפקד ובחאסקובו נמנו 122 יהודים‏[11]. בראשית המאה ה-21 התגוררו בחאסקובו יהודים בודדים.

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא העיר חאסקובו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תקציר ההיסטוריה של חאסקובו, באתר bulgaria.domino.bg (באנגלית).
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 הקהילה היהודית בחאסקובו, באתר "כולנו בולגרים", אתר הבית של יהדות בולגריה.
  3. ^ קשלס, חיים, היהודים בבולגריה בעשרים השנים הראשונות לאחר שחרורה מעול העותומנים (1878-1898), בתוך:אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 65.
  4. ^ רומנו, אלברט.א, תקנון הקהילות והקונסיסטוריון, בתוך:אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 439.
  5. ^ לוחות סטאטיסטיים, בתוך:אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 645-662.
  6. ^ רומנו, אלברט.א, תקופת המשבר והפילוג 1930-1940, בתוך:אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 583-588.
  7. ^ רומנו, אלברט.א, אישים, בתוך:אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 635-636.
  8. ^ קשלס, חיים, תעודות ומסמכים, בתוך:אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 849.
  9. ^ בר, זוהר, מיכאל, הרכבות יצאו ריקות, הוצאת הד ארצי, אור יהודה, 1999, עמוד 118.
  10. ^ קשלס, חיים, המצב אחרי הגירוש, בתוך:אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 890.
  11. ^ קשלס, חיים, קורות יהודי בולגריה - כרך ד', מאחורי מסך הברזל, הוצאת דבר, תל אביב, 1969, עמוד 296.
רשויות מקומיות וערי מחוז חאסקובו שבבולגריה
חאסקובודימיטרובגראדחארמאנליסבילנגראדליובימץאיבאיילובגראדמאדז'ארובומינראלני באניסימיונובגראדסטאמבולובוטופולובגראד מחוז חאסקובו