חברת החשמל לישראל
| חברת החשמל | |
|---|---|
 |
|
| סוג: | חברה ממשלתית, ציבורית |
| שנת הקמה: | 1921 |
| משרד ראשי: | מגדל חברת החשמל, חיפה, ישראל |
| מייסדים: | פנחס רוטנברג |
| אנשי מפתח: | יפתח רון-טל יו"ר הדירקטוריון אלי גליקמן מנכ"ל |
| מוצרים עיקריים: | יצור, הולכה וחלוקת חשמל. |
| הכנסה: | 19.422 מיליארד ש"ח (2010) |
| עובדים: | 12,084 (2008) |
| דף הבית: | www.iec.co.il |
חברת החשמל לישראל היא מונופול בייצור, הולכה וחלוקת החשמל ישראלי וחברה ממשלתית המספקת חשמל לתושבי מדינת ישראל. יכולת הייצור הכוללת של חברת החשמל (נכון לשנת 2010) היא 12,769 מגה ואט. החברה מעסיקה נכון ל-2009 כ-12,000 עובדים.[1]
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
ראשיתה של חברת החשמל הארצישראלית בהענותה של ממשלת בריטניה ליוזמתו של פנחס רוטנברג להקים תשתית לייצור חשמל בארץ ישראל. בשנת 1921 הקים רוטנברג את "חברת רוטנברג", ניצל את קשריו עם יהודי התפוצות, גייס לצדו משקיעים מפורסמים כגון הרברט סמואל, אלפרד מונד ולורד רדינג, והשתדל אצל חברי הפרלמנט הבריטי לקבל זיכיון להפיק חשמל בנהריים. חלק מחברי הפרלמנט הבריטי התנגדו לכך באופן נחרץ, אך שר המושבות, וינסטון צ'רצ'יל, תמך בו והוא קיבל את הזיכיון, באופן פרטי ולא כנציג ההסתדרות הציונית. בשנת 1923 הוקמה "חברת החשמל הארצישראלית". כך עלה בקנה אחד העניין הבריטי בהקמת תשתית ללא הוצאות כספיות עם יזמותו של רוטנברג, בעל ניסיון בתחום האנרגיה.
בשנים 1923-1925 הקים רוטנברג 3 תחנות כוח הפועלות על דיזל בתל אביב, בחיפה ובטבריה. בשנת 1926 קיבל את הזיכיון הסופי להקים תחנות כוח הפועלות על ניצול מי הנהרות הירדן והירמוך לצורך הפקת חשמל; תוקף הזיכיון היה למשך 70 שנה. תחנת הכוח בנהריים הוקמה בין השנים 1927-1932 והכספים שהגיעו לרוטנברג לצורך הקמתה, גויסו בעיקר מהברון רוטשילד, מחברת פיק"א ומקרן היסוד. הוא הצליח להשיג הלוואה של 150 אלף לירות שטרלינג מבריטניה. בקיץ שנת 1932 נחנך מפעל החשמל בנהריים בנוכחות האמיר עבדאללה.
באמצע שנות השלושים, הגיע רוטנברג למסקנה שייצור חשמל תוך ניצול כוח מים בארץ ישראל אינו מסוגל לספק את צרכיו העתידיים של המשק הארץ ישראלי ולכן הפנה מרצו להקמת תחנות כוח המופעלות בקיטור. בשנת 1935 הוא הקים בחיפה תחנת הפועלת על קיטור; תחנה דומה (תחנת הכח רדינג) הוקמה ב-1938 בתל אביב.
בימים הראשונים של מלחמת העצמאות (1948), נכבשה תחנת הכוח בנהריים. במקביל, הביקוש לחשמל בישראל גבר עם הקמת מפעלי תעשייה, כך שבשנת 1950 וגם שנה אחר כך, יצאה החברה להנפקת מניות בבריטניה. עקב נפילת הלירה הישראלית, נקלעה החברה לקשיים כלכליים חמורים ובשנת 1954, רכשה מדינת ישראל את כל המניות של חברת החשמל ומאז היא בבעלות ממשלתית. גם רוטנברג, שמת ב-1942, הוריש את מניותיו למדינה.
עד לתחילת שנות ה-80 הופעלו כל תחנות הכוח בדלק נוזלי. בשנת 1982 הופעלה תחנת כוח חדשה בחדרה להפקת חשמל מפחם. מאז הוקמו יחידות נוספות שהופעלו בפחם, הן באתר בחדרה והן באתר תחנת כוח ע"ש רוטנברג ליד אשקלון. בעקבות גילוי גז טבעי בישראל והסכם שנחתם עם חברת EMG ליבוא גז ממצרים, החל מעבר של החברה לתחנות כוח המפיקות חשמל מגז טבעי. החל משנת 2008 החלה הפעלת תחנות כוח תוך ניצול הגז המיובא ממצרים. למרות שההסכם נחתם ל-20 שנים, בעקבות ההפיכה במצרים (2011) החלו שיבושים והפסקות מתמשכות באספקת הגז לישראל עקב פעולות טרור וחבלה חוזרות ונשנות בצינור הובלת הגז בחצי האי סיני. חשיפת עובדות חדשות לגבי ההחלטה לחתום על ההסכם ליבוא הגז ממצרים, לאור שינויי השלטון במדינה וההפסקות באספקתו, הביאו לפולמוס ציבורי[2].
בשנת 1996 הסתיים הזיכיון וחברת החשמל החלה לפעול לפי חוק משק החשמל שהיה בתוקף עד למרץ 2006. בהמשך תוקף החוק הוארך.
בשנת 2005 הרשיע בית משפט השלום בתל אביב את חברת החשמל בגין מפגעי זיהום אוויר מתחנת הכוח רידינג בניגוד לחוק למניעת מפגעים (התשכ"א-1961) והטיל עליה קנס בסך 300,000 ש"ח.[3]
בהתאם לחוק, הממשלה צפויה לבצע שינוי מבני בחברה הכולל צמצום בסמכויותיה. שינוי מבני זה קשור בין היתר עם הרצון לפתוח את שוק ייצור החשמל לתחרות ופתיחתו ליצרני חשמל פרטיים. נכון לספטמבר 2011 שינוי מבני של חברת החשמל טרם החל, בין היתר בגלל העדר הסכמה בין הממשלה, ההסתדרות והנהלת החברה על מתכונת השינוי. הדיונים על המתכונת החלו אך טרם הסתיימו.
בסוף אוקטובר 2011 התפרסם כי החברה שקועה בחובות של כ-60 מיליארד שקלים בשל אירועים שונים ובעיקר ניהול כושל. עקב עלייה בעלויות הדלקים אושר לחברה להעלות את תעריפי החשמל, ומשרד האוצר העניק לה הנחה של 50% ברכישת סולר. [4].
[עריכה] תחנות כוח
במדינת ישראל פועלות 5 תחנות כוח חופיות, המתופעלות בידי חברת החשמל לישראל:
- תחנת הכוח אורות רבין, הגדולה ביותר במדינה, פועלת מחדרה
- תחנת הכוח רוטנברג באשקלון
- תחנת הכוח רדינג בתל אביב
- תחנת הכוח אשכול באשדוד
- תחנת הכוח חיפה
בנוסף לתחנות כוח חופיות חברת החשמל מפעילה מספר אתרים פנים ארציים בהם מותקנות טורבינות גז: אלון תבור ליד עפולה, חגית ליד יוקנעם, גזר ליד רמלה ורמת חובב דרומית לבאר שבע.
[עריכה] רשת החשמל
[עריכה] העובדים
חברת החשמל היא אחד ממקומות העבודה הנחשקים בישראל על פי סקרים (מקום שני ב-2008, מקום שישי ב-2009, מקום שלישי ב-2010)[5]. השכר הממוצע בחברה הוא 22,306 ש"ח בחודש, כמעט פי שלושה מהשכר הממוצע במשק[6]. ועד העובדים של החברה נחשב החזק במשק[7]. במשך רבע מאה כיהן כיו"ר הוועד יורם אוברקוביץ'. מנתונים של מנכ"ל החברה עולה כי 1.8% מהעובדים הם ערבים, מתוכם כ-70% במעמד ארעי[8]. לנוכח האפליה, הורה הדירקטוריון להנהיג העדפה מתקנת בגיוס עובדים[9].
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- אתר חברת החשמל
- חברת חשמל, באנציקלופדיה ynet
- חברת החשמל לישראל בע"מ, באתר הבורסה לניירות ערך בתל אביב
- חברת החשמל לישראל בע"מ, באתר TheMarker
- חברת החשמל לישראל בע"מ, באתר Bizportal
- נועה קושרק, מנהרות החשמל הסודיות מתחת לרחובות תל אביב, באתר הארץ, 30 ביולי 2010
[עריכה] היסטוריה
- מיכאל ארן, המשא-ומתן להשגת זיכיון לחברת-החשמל, קתדרה 26, דצמבר 1982, עמ' 176-133
- דוד לוי-פאור, הלאמה במתח נמוך: הנסיבות, השיקולים והתהליך שהובילו להלאמת חברת החשמל הארץ-ישראלית, קתדרה 105, ספטמבר 2002, עמ' 150-111
[עריכה] הערות שוליים
- ^ .מקור:דו"חות החברה
- ^ הצצה מפחידה: כך אושר בישראל הסכם אספקת הגז המצרי, גלובס, 13 בנובמבר 2011
- ^ ארי סירקין, "קנס לחברת החשמל בגין זיהום אוויר", מחלקה ראשונה, 22.5.05
- ^ תני גולדשטיין, בגלל החובות: חברת החשמל תקצץ כ-2 מיליארד, אתר ynet
- ^ כתבה, themarker, 3.6.2010
- ^ תני גולדשטיין, כתבה, ynet, 19.2.2010
- ^ תני גולדשטיין, כתבה, ynet, 3.11.2004
- ^ צבי לביא, כתבה, ynet, 14.7.2010
- ^ ליאור ברון, כתבה, גלובס, 3.3.2008
