חגי ישראל ומועדיו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

(הופנה מהדף חגים יהודיים)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

המונח "חג" או "מועד" הוא בעל משמעות של יום טוב או יום של שמחה, לכן נכללים בהגדרה זו ימים רבים: חלקם נובעים מההלכה והמסורת היהודית, וחלק אחר השתרש בעקבות הקמת המדינה. חלקם ימי שמחה, וחלקם ימי אבל וזיכרון. מקורו של המונח בתקופה המקראית; המילה "חג" מבטאת הקרבת קרבן חגיגה בימים שאותם קבעה התורה, ולעתים התורה מכנה את הקרבן בשם המקוצר "חג" (שמ' כג,יח). מקורה של המילה חג הוא מלחוג, בעלייה לרגל היו חגים בבית המקדש. הערבית משמרת מונח זה במילה חאג' - עלייה לרגל. במקרא מצוינים שלושה חגים והם המועדים לעלייה לרגל - פסח, שבועות וסוכות.

שולחן ליל הסדר
שולחן ליל הסדר

תוכן עניינים

[עריכה] מועדי ישראל הדתיים

[עריכה] המועדים מדאורייתא

סוכה
סוכה

בתורה מוזכרים מספר "מועדי ה' מקראי קודש" והם: יום השבת, ראשי חודשים, חג הפסח, חג השבועות, ראש השנה, יום הכיפורים וחג הסוכות (על פי הסדר השנתי שמתחיל את ספירת החודשים בניסן). מתוכם המועדים שבהם היו עולים לרגל ומקריבים עולת ראייה ושלמי חגיגה הם רק פסח, שבועות וסוכות, ומועדים אלו נקראים גם בשם "חגים" על שם קורבן החגיגה שהיה מוקרב בהם. ביום השבת וביום בכיפורים (י' בתשרי) אסרה התורה לעשות כל דבר מלאכה, ואילו בימים טובים אסרה התורה לעשות כל מלאכה חוץ ממלאכת אוכל נפש. ימים טובים מן התורה הם: ראשון ושביעי של פסח, יום חג השבועות, יום ראש השנה (מן התורה הוא רק יום א' בתשרי) וימים ראשון ושמיני של סוכות. שאר ימי חג הפסח ושאר ימי חג הסוכות נחשבים כימי חול המועד. בראש חודש מותר מן התורה לעשות מלאכה (פרט לראש חודש תשרי שהוא גם ראש השנה ונחשב יום טוב). ראש חודש הוא היום הראשון בכל חודש. התורה מצווה "ושמחת בחגך" ובחגים נוהגים לאכול בשר ולשתות יין כדי לקיים את מצוות השמחה. מצוות השמחה נוהגת בכל ימי הפסח, שבועות, יום ראש השנה וכל ימי הסוכות. הנביא ישעיה אומר "וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד" ומפה למדנו שבשבתות וימים טובים יש מצוות עונג. יוצא שבשבת רגילה יש רק מצוות עונג, בימי פסח וסוכות שאינם ימים טובים (ימי חול המועד) יש רק מצוות שמחה. ואילו בכל הימים טובים מן התורה יש גם מצוות שמחה וגם מצוות עונג.

[עריכה] המועדים מדרבנן

[עריכה] ימי השמחה

בימי בית שני הוסיפו חז"ל למועדים מדאורייתא ימי שמחה מדרבנן בימים בהם נעשו ניסים. העיקריים בהם אלו "ימי הפורים", שנקבע בתקופה הפרסית וחנוכה שנקבע בימי מרד המכבים. בעבר נחגג גם "יום ניקנור" כיום שמחה על תבוסת המצביא היווני בפני המכבים, אולם עם הזמן נשכח יום זה. למעשה מלבד פורים וחנוכה, אין ימים אחרים בעלי מחויבות דתית. בחנוכה תיקנו חכמים להדליק נרות ולגמור את ההלל בכל יום, ובפורים תיקנו אנשי כנסת הגדולה 4 מצוות: קריאת מגילה, מתנות לאביונים, משלוח מנות ומשתה ושמחה. בחנוכה ובפורים מותר לעבוד, אם כי נהגו שלא לעבוד ביום הפורים. בשני ה"חגים" החדשים תיקנו חכמים להוסיף בתפילה ובברכת המזון את נוסח "על הניסים" המיוחד לכל אחד משני החגים. בימי החנוכה אין מצוות שמחה, אבל בפורים, כאמור לעיל, אחת המצוות היא משתה ושמחה ובכלל זה נהגו להרבות בבשר (שמחה) ויין (משתה). חז"ל זיהו גם את יום ט"ו באב כיום טוב, אולם לא קבעו בו הלכות. גם ל"ג בעומר נחשב כיום שמחה, אך בלי מצוות והלכות מיוחדות. ימים אלו מתבטאים מבחינה הלכתית רק בכך שאין אומרים בהם תחנון ושאסור להתענות בהם ולהספיד בהם.

[עריכה] הצומות וימי האבל

הנביאים שהיו בזמן חורבן בית המקדש הראשון תיקנו ארבע תעניות כאבל על חורבן בית המקדש: ביום עשרה בטבת היום בו החל המצור על ירושלים, ביום תשעה בתמוז בו נפרצה חומת ירושלים, ביום תשעה באב בו נחרב בית המקדש, וביום שלושה בתשרי בו נרצח גדליה בן אחיקם על ידי ישמעאל בן נתינה, דבר שעורר את חמתו של נבוכדנצר על שארית הפליטה. לאחר בניין בית המקדש השני התבטלו מרבית התעניות והפכו לימי חג, אולם לאחר חורבן בית המקדש השני חזרו התעניות להיות ימי צום ואבל. צום תשעה בתמוז הפך לצום ביום שבעה עשר בתמוז, היום בו נבקעה חומת ירושלים בזמן בית המקדש השני. כל ימי הצום הינם ימים שבהם הצום הוא רק מעלות השחר ועד צאת הכוכבים מלבד תשעה באב שצמים בו בין בלילה ובין ביום. כל הצומות אסורים רק באכילה ושתייה (למי שבריא) פרט לתשעה באב שאסור גם בדברים אחרים, כגון נעילת נעלי עור,רחיצה,סיכה ותשמיש המיטה. פרט לארבע התעניות נהגו לצום ביום י"ג באדר, תענית הנקראת תענית אסתר והיא לזכר התענית שצמה אסתר לפני שנכנסה למלך אחשוורוש. תענית זו נחשבת ל"תענית שמחה" ולחלק מחג הפורים.

[עריכה] ט"ו בשבט

ראשיתו של יום זה בקביעת יום קובע לשנת המס מן הצומח בתקופה הקדומה (מעשרות). כשגלה העם מאדמתו איבד יום זה את משמעותו המקורית, וברבות השנים קיבל אופי של געגוע לשיבת ציון ולנטיעת אילנות באדמת הארץ. המנהג שליווה יום זה בתפוצות היה אכילת פירות שנשתבחה בהן ארץ ישראל ולספר משבחי הארץ.

[עריכה] החגים הדתיים בחוקי מדינת ישראל

בפקודת סדרי השלטון והמשפט אימץ החוק הישראלי את ההגדרה ההלכתית והגדיר רק את חגי התורה כימי מנוחה, שבהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה אסור להעביד יהודי בהם. בימים טובים שאינם "חגים דאורייתא", כמו פורים וחנוכה, אין החוק אוסר עבודה.

[עריכה] מועדי ישראל שמקורם אזרחי

[עריכה] מבחינה חוקית ואזרחית

בעת החדשה קבעה הכנסת את ה' באייר, יום עצמאות המדינה, כחג אזרחי, ובין היתר קבעה אותו כיום שבתון. עם הזמן נקבע גם יום שמחה נוסף, יום ירושלים, שחל ביום כ"ח באייר, היום שבו שוחרר הכותל המערבי על ידי צה"ל במלחמת ששת הימים. הכנסת גם קבעה ימי עצב אזרחיים ללוח השנה, כמו יום הזיכרון לחללי צה"ל ויום הזיכרון לשואה ולגבורה, ומאוחר יותר גם יום רציחתו של ראש הממשלה יצחק רבין.

[עריכה] מבחינה דתית

מבחינה דתית קבעה הרבנות הראשית לישראל את יום העצמאות ויום ירושלים כימי שמחה והודיה והנהיגה בהם תפילות הודיה (כגון קריאת פרקי "הלל" ותפילה לשלום המדינה), אולם יהודים חרדים סירבו להכיר בהם כמועדים דתיים.

[עריכה] טעמי המועדים

[עריכה] טעמי שלושת הרגלים

התורה מדגישה כי שלושת הרגלים הם זכר ליציאת מצרים: ט"ו בניסן, היום הראשון של חג הפסח הוא היום בו יצא עם ישראל ממצרים, כמו שנאמר: "אֶת־חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי־בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם וְלֹא־יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם" (שמות כג, טו). וכן: "כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה" (דברים טז, א), ושביעי של פסח נחשב ליום שבו אירעה קריעת ים סוף. חג השבועות הוא היום בו קיבל עם ישראל את התורה, וגם חג הסוכות הוא זכר לענני כבוד שבהם הקיף ה' את עם ישראל בצאתם ממצרים (חז"ל מסבירים שהתורה צוותה לחוג את חג הסוכות בתשרי ולא בניסן מפני שגם בלי ציווי התורה הרבה אנשים יוצאים בניסן מהבית לשדה בגלל החום ובונים סוכות, ואז לא היה היכר שהסוכה היא זכר ליציאת מצרים ולא בגלל שחם בבית) שנאמר: "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל־הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת. לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם" (וי' כג,מג). התורה חוזרת ואומרת במצוות החגים: "וְזָכַרְתָּ כִּי־עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרָיִם" (דב' טז,יב) ומכאן נובע גם האופי הסוציאלי של החגים: לזכור את החלש בחברה, את הגר, העני, היתום והאלמנה, כשם שה' זכר את בני ישראל שהיו גרים במצרים. פרט לכך, התורה קושרת את שלושת הרגלים למנהגי החקלאות: חג השבועות נקרא 'חג הקציר': "וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה" (שמ' כג,טז); חג סוכות נקרא 'חג האסיף': "וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת־מַעֲשֶׂיךָ מִן־הַשָּׂדֶה" (שם). על חג השבועות נאמר גם: "וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים" (שמ' לד,כב). אמנם חג הפסח אינו נקשר לתקופה חקלאית באופן ישיר, אך מיד לאחריו אומרת התורה שיש לספור עד חג שבועות "מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה" (דב' טז,ט).

[עריכה] טעמי שאר המועדים מדאורייתא

גם שאר המועדים מדאורייתא (כולל השבת) מוזכרים כזכר ליציאת מצרים, והכוונה זכר לתורה שניתנה לאחר יציאת מצרים. פרט לכך ישנו גם טעם מיוחד לכל מועד-

השבת- בנוסף להיותו זכר ליציאת מצרים, השבת הוא גם זכר למעשה בראשית, זכר לכך שה' ברא את העולם בשישה ימים ושבת ביום השביעי.

ראש השנה ויום הכיפורים- הם ימי הדין השנתיים של עם ישראל והעולם.

ראש חודש- הוא היום הראשון לחודש, וייתכן שקשור גם ליציאת מצרים שהרי המצווה הראשונה שבה נצטוו ישראל לפני יציאת מצרים היא קידוש החודש.

[עריכה] טעמי המועדים מדרבנן

חז"ל קבעו ימי שמחה בימים שנעשו בהם ניסים לעם ישראל כדי לפרסם את הנס ועל ידי כך לחזק את האמונה בה'. את ימי הצום קבעו חז"ל כזכר לחורבן כדי להתאבל על בית המקדש וכדי שיהיו תזכורת לעוונות שהחריבו את בתי המקדש, דבר שיגרום לחזור בתשובה.

[עריכה] טעמי המועדים האזרחיים

מבחינה חוקית אזרחית טעמיהם הוא לציין את מה שקרה באותם ימים. מבחינה דתית (לחוגים שמכירים בהם ככאלה) המטרה היא הודיה לאלוקים על הניסים שנעשו בהם.

[עריכה] חגים דתיים

[עריכה] תעניות

[עריכה] חגים ומועדים אזרחיים

[עריכה] חגים ומועדים לפי סדר כרונולוגי בלוח השנה

מועדי כל החגים והמועדים נקבעו על פי הלוח העברי. גם מועדים רשמיים של מדינת ישראל, כגון: יום העצמאות, יום ירושלים, יום השואה ואחרים.

[עריכה] ראו גם

חג - יום טוב - חול המועד - מגילת תענית - אסרו חג - יום טוב הסמוך לשבת

[עריכה] לקריאה נוספת

[עריכה] קישורים חיצוניים

חגי ישראל ומועדיו

חגים ומועדים דתיים: שבת · ראש חודש · ראש השנה · צום גדליה · עשרת ימי תשובה · יום כיפור · סוכות · הושענא רבה · שמיני עצרת · שמחת תורה · חנוכה · עשרה בטבת · ט"ו בשבט · תענית אסתר · פורים · פסח · ספירת העומר · ל"ג בעומר · שבועות · י"ז בתמוז · ימי בין המצרים · תשעה באב · ט"ו באב

חגים ומועדים לאומיים: יום הזיכרון ליצחק רבין · יום הזיכרון לשואה ולגבורה · יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל · יום העצמאות · יום הרצל · יום ירושלים

מקור: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%92%D7%99_%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C_%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%A2%D7%93%D7%99%D7%95
כלים אישיים