חגי ארליך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חגי ארליך, 2007

חגי ארליך (נולד ב-29 במרץ 1942) הוא פרופסור אמריטוס באוניברסיטת תל אביב ויועץ אקדמי באוניברסיטה הפתוחה, שם הוא אחראי על פיתוח לימודי המזרח התיכון. הוא זכה בפרס מפעל הפיס ע"ש לנדאו בתחום לימודי אפריקה לשנת 2010‏[1].

חייו ופועלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חגי ארליך גדל במשפחת פועלים בצפון תל אביב, בנעוריו היה חניך ומדריך בתנועת השומר הצעיר ולמד במגמה מזרחנית בתיכון עירוני ד'. בסדיר היה בנח"ל מוצנח, במלחמת ששת הימים נלחם עם גדוד 28 של הצנחנים, שהשתייך לחטיבת המילואים 55 של מוטה גור, ששחררה את ירושלים. כתב שירי צנחנים המושרים עד היום ("בית נבאללה" ו"שיר הצניחה"). בין השנים 1959 ל-1969 היה מקום ראשון ושני בישראל בקפיצה לגובה, בשנת 1989 היה מקום שני בעולם ב-World Masters Game (אולימפיאדת הוותיקים) בקפיצה לגובה עד גיל חמישים (1.65). בשנות השישים שיחק כדורסל בליגה הלאומית (אס"א ת"א, אליצור ת"א, הפועל רמת גן).

השלים את חוק לימודיו לתואר הראשון בהיסטוריה כללית והיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב ותואר שני באוניברסיטה העברית בהיסטוריה של עמי האסלאם. סיים את המאסטר בהצטיינות אצל פרופסור גבריאל בר בשנת 1969, נושא התזה היה "השבטים בתימן ותפקידם במלחמה 1962 - 1969". עשה דוקטורט בבית הספר ללימודי המזרח ואפריקה שבאוניברסיטת לונדון SOAS, הדוקטורט הוגש בשנת 1973 ונושאו היה ביוגרפיה של ראס אלולה, הגיבור הלאומי של אתיופיה. מדריכיו היו פרופסור ריצ'רד גרי ופרופסור אדוארד אולנדורף.

ארליך כיהן כמרצה באוניברסיטת תל אביב מ-1973 עד פרישתו ב-2004, והיה ראש לימודי התואר השני בהיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה. כיהן כפרופסור אורח באוניברסיטת קונקורדיה במונטריאול 1978 - 1979, באוניברסיטת ג'ורג'טאון בוושינגטון, 1985 - 1986, ו-1992 - 1993, ובאוניברסיטת סן-דייגו, 1999 - 2000. הוא עורך נלווה לכתב העת Northeast African Studies היוצא במישיגן, עורך ערכי האסלאם ב-Encyclopaedia Aethiopica היוצאת בהמבורג, ראש מערכת כתב העת הראשי של המזרחנות הישראלית – "המזרח החדש", וחבר הוועדה הבינלאומית לחקר אתיופיה שהיא גוף העל המנווט את פעילות קהילת החוקרים העולמית בתחום זה. מאז 1983 הוא האחראי על פיתוח לימודי המזרח התיכון באוניברסיטה הפתוחה.

ב-2004 פרש כאמריטוס מאוניברסיטת תל אביב, בדרגת פרופסור מן המניין והתמקד בהעמקת לימודי המזרח התיכון באוניברסיטה הפתוחה. התוכנית שפיתח, המבוססת בין היתר על שורה ארוכה של ספרים שחיבר, קיבלה ב-2007 אישור מהמל"ג כתוכנית לתואר ראשון ב"היסטוריה של המזרח התיכון ותרבויותיו". הדגש בה הוא על רב-תרבותיות, כלומר לימוד תולדות האזור לא רק כאסלאמי וערבי, אלא גם כמרחב התפתחותן של קהילות יהודיות ונוצריות, וכל זאת גם תוך לימוד תולדות הציונות כחלק ממרחב היסטורי זה. ארליך עומד באוניברסיטה הפתוחה בראש ועדה לקידום הלימודים בקרב המגזר הערבי והוא אחראי בין היתר על מפעל תרגומם לערבית של עשרה קורסים של האוניברסיטה הפתוחה. הוא מפתח באוניברסיטה הפתוחה גם את לימודי אתיופיה וחיבר כמה ספרי לימוד בתחום.

נשוי ליוכי לבית ליברמן ולו ארבעה ילדים וחמישה נכדים.

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאור מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקריו של חגי ארליך עוסקים בהיסטוריה של אתיופיה, בהיסטוריה של המזרח התיכון הערבי-אסלאמי, ובקשר שבין היסטוריות אלה. מחקריו על אתיופיה מתמקדים ביריבות הפנימית בין העמים החבשים התגרים לאמהרים, בהיבטים המזרחניים של אתיופיה, בנצרותה המזרחית, באסלאם שלה כשלוחה של האסלאם המזרח תיכוני, בבעיית אריתריאה, ביחסים בין אתיופיה למצרים סביב הנילוס, וביחסי אתיופיה ושאר ארצות המזרח התיכון, סעודיה, סודאן, המערכת הכול-ערבית, וישראל. מחקריו על המזרח התיכון מתמקדים בעיקר בהיסטוריה של מצרים, בהיסטוריה של סטודנטים, חינוך גבוה ונוער בפוליטיקה הערבית.

אתיופיה ואריתריאה, ראס אלולה, 1875 - 1897[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו הראשון (1875 - 1897 ,Ethiopia and Eritrea, Ras Alula) של חגי ארליך הוא עיבוד של עבודת הדוקטורט שלו. זוהי ביוגרפיה של הגיבור הלאומי של אתיופיה, אלולה אנגדה אשר כונה "ראס אלולה", האיש שבסוף המאה ה-19 היה אדריכל הניצחונות של אתיופיה על האיטלקים, המצרים, והסודנים המהדיסטים. ניצחונות אלה הבטיחו את עצמאותה של אתיופיה, בעידן בו האימפריאליזם משל בכיפה. ראס אלולה היה בן איכרים פשוט שעלה לגדולה כמצביא ומדינאי, ודרך הפריזמה של השתלשלות חייו ונסיקתו בסולם החברתי, חקר ארליך את הקשר שבין החברה, תרבותה, מוסדותיה, לבין הפוליטיקה והאסטרטגיה. ראס אלולה היה מושל מחוז מארב מאלש (אריתריאה של היום) והקים את אסמרה כבירת המחוז. הוא השתייך לקבוצה אתנית קטנה יחסית, התגרים, שמאז 1991 חזרו להנהיג את אתיופיה עד היום. המחקר הזה והמחקרים שבאו בעקבותיו תורגמו לאמהרית. הספר על ראס אלולה נבחר לאחד מעשרת הספרים המשפיעים ביותר בחקר אפריקה על ידי האתר האקדמי האמריקאי H-Africa.

המאבק על אריתריאה 1962 - 1978[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר זה (The Struggle Over Eritrea, 1962 - 1978) עוסק בניתוח לידתה של התנועה הלאומית של אריתריאה ומאבקה לעצמאות. הספר מתמקד בעיקר במאבקים הפנימיים של האריתראים שהיו שזורים בשתי התפתחויות בעת ובעונה אחת. האחת, ענייני הפנים של אתיופיה בשלהי מלכותו של היילה סלאסי ותקופת החונטה הצבאית האתיופית. השנייה, ההתפתחויות שחלו בעולם הערבי והקונפליקט הישראלי-ערבי באותה עת.

אתיופיה והאתגר של העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

זוהי אסופה (Ethiopia and The Challenge of Independence) של תריסר מאמרים שפורסמו בכתבי עת שונים, כולם נסובים סביב החוויה האתיופית המודרנית, ומהווים ניסיון לתהות על קנקנה של הצלחתה הייחודית של הארץ בשמירתה על עצמאותה.

סטודנטים ואוניברסיטה בפוליטיקה המצרית של המאה העשרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר זה (Students and University in Twentieth Century Egyptian Politics) מתחקה אחר שני ממדים בהיסטוריה של מצרים המודרנית האחד הוא פיתוח האוניברסיטה כרעיון לאומי וכמוסד חינוכי. הספר משחזר את תפקיד הפוליטיקאים בעיצובה של ההשכלה הגבוהה החל מ-1908, עת נוסדה האוניברסיטה המצרית ומגיע עד ההרחבה המהפכנית של סאדאת את מערכת ההשכלה. המימד האחר הינו תפקידם של הסטודנטים בפוליטיקה. הספר מנתח את השפעת מערכת ההשכלה הגבוהה על עיצוב הסטודנטים כמעמד סוציו-פוליטי פעיל, הוא סוקר את תפקיד הסטודנטים בצמתים היסטוריים רבי חשיבות, ומתאר את התפקיד המרכזי של הנוער המשכיל בעשייה הפוליטית המודרנית בארץ.

נוער ופוליטיקה במזרח התיכון: דורות ומשברי זהות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר זה הינו דיון בהיסטוריה המודרנית של המזרח התיכון כפי שהתפתחה סביב מספר סוגיות: א. תפקיד החינוך הגבוה. ב. תפקידם של "דורות פוליטיים" – בעיקר הללו של 1906, 1919, 1935 ודור שנות השבעים, במאבק לשחרור תוך פרשנויות מתחדשות של הפוליטיקה והזהויות העצמיות.

אתיופיה והמזרח התיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר זה (Ethiopia and the Middle East) עורך ארליך דיון במערכת היחסים בין אתיופיה למזרח התיכון מימי הביניים להווה. הוא מתחקה אחרי שני אספקטים השלובים זה בזה. האחד הוא שיחזור הצמתים העיקריים של המפגשים הפוליטיים וההתנגשויות אסטרטגיות. השני הוא ניתוח הדימויים ההדדיים שעוצבו מלכתחילה בראשית האסלאם ועוצבו מחדש תוך כדי ההתפתחות ההיסטורית. הספר דן בקשר בין דימויים אלה, על השתנותם, למערכות היחסים הקונקרטיות ועושה כך מימי הנביא מוחמד ויחסיו עם מלך אתיופיה (קיסרות אקסום דאז) ועד בעיות ימינו – הנילוס, אריתראה, העימות הישראלי-ערבי.

הנילוס - היסטוריות, תרבויות ומיתוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחד עם פרופסור ישראל גרשוני ארגן ארליך שתי ועידות בינלאומיות על הנילוס כמערכת רב-תרבותית. זהו ניסיון לחבר מחדש את ההיסטוריות של מצרים, אתיופיה וסודאן והספר (The Nile – Histories, Cultures, Myths, Boulder 2000) הינו אסופה של 18 מאמרים שכתבו משתתפי הוועידה, היסטוריונים של מצרים, סודאן ואתיופיה. המבוא שוטח את התימות המרכזיות של הספר: תפקידו של הנהר הגדול בתקשורת, אך גם בהפרדה בין החברות והתרבויות שלחופיו.

הצלב והנהר - אתיופיה, מצרים והנילוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארליך מנתח בספרו (The Cross and the River –Ethiopia, Egypt and the Nile) היסטוריה של שש עשרה מאות של תלות הדדית: אתיופיה הייתה המקור העיקרי לנילוס של מצרים, מצרים הייתה המקור הראשי לנצרות האתיופית. המורכבויות של שכנות טובה וקונפליקטים, של חשדות, מיתוסים, ומלחמות נדונה מהמאה הרביעית עת נוצרה הכנסייה האתיופית כשלוחה של הכנסייה המצרית ועד בעיות ימינו סביב חלוקת מימי הנילוס.

אתיופיה: נצרות, אסלאם, יהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר 'אתיופיה: נצרות, אסלאם, יהדות', שכתב ארליך ביחד עם הגר סלמון וסטיב קפלן, פורש היסטוריה דתית מפורטת של אתיופיה. דיון בפרשנות האתיופית של כל אחת משלוש מערכות האמונות האלו, המוסדות המקומיים שלהן, והיחסים הפנימיים ביניהן. זהו מבוא (חגי ארליך הוא העורך הראשי) המסכם את טבעה הגמיש של הדתיות האתיופית. החלק "נצרות", אותו חיבר פרופסור סטיב קפלן, מנתח את ההיסטוריה ופניה הרבות של הדת ההגמונית של הארץ. החלק "אסלאם" אותו כתב חגי ארליך, דן בהתפתחות דת זאת בקרב מיעוטים אתניים ובשוליים החברתיים עד חדירתה לליבת הארץ בשנות התשעים. החלק "יהדות", אותו חיברה הגר סלמון, סוקר את תרבות ביתא ישראל.

ערב הסעודית ואתיופיה - נצרות, אסלאם ופוליטיקה שזורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר זה (Saudi Arabia and Ethiopia – Christianity, Islam and Politics Entwined) הינו היסטוריה של היחסים המודרניים בין המדינה הווהאבית-אסלאמית ואתיופיה, שתחילתם בשנות השלושים של המאה העשרים ושיאם בחדירתו בימינו של אסלאם רדיקלי לקרן אפריקה. הספר מתחקה אחר התפתחות היחסים האסטרטגיים מאז כיבושו של מוסוליני את אתיופיה דרך מלחמת אוגדן ופעילויות טרור מקומיות של ארגוני מחבלים בשנות התשעים. הדילמות הרעיוניות של האתיופים הנוצרים, של הקהילות המוסלמיות של אתיופיה ושל הסעודים מנותחים על רקע תמורות אלה.

אתיופיה והמזרח התיכון – תרבות מצור ואלפיים שנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר פורש ומבאר את תולדות הארץ מהתנצרות שליטיה במאה הרביעית ועד עליית יהודיה לישראל בימינו. הוא מנסה לפצח את החידה כיצד הצליחה אתיופיה לשמור על חירות מדינית לאורך אלפיים שנה אל מול שניים מהכוחות הראשיים בהיסטוריה – האימפריאליזם האירופי והאסלאם הפוליטי. לוז הדיון הוא מערכת היחסים עם ארצות האסלאם המזרח-תיכוני אך הוא כולל גם ניתוח מערכות הפנים של אתיופיה ומרקם יחסיה עם היהדות וישראל.

אסלאם ונצרות בקרן אפריקה – סומאליה, אתיופיה, סודאן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר (Islam and Christianity in the Horn of Africa, Somalia, Ethiopia, Sudan) מהווה דיון היסטורי במרחב בו נפגשו מוסלמים ונוצרים לראשונה בהיסטוריה ובו הם עדיין מתעמתים בימינו אלה. בחלקו הראשון עוסק הספר ביחסים המורכבים בין אתיופיה לסודאן ובין אתיופיה לסומאלים בסוף המאה התשע עשרה וראשית המאה העשרים. היו אלה שנות שיא לפוליטיקה הדתית, הנוצרית צלבנית מצד אחד, והאסלאמית לוחמנית מצד שני. בחלקו השני דן הספר ביחסים ובעימותים בדורנו, עת שבה הקנאות הדתית להשפיע על תולדות קרן אפריקה ועל יחסי מוסלמים ונוצרים בעולמות שסביבה. הספר ממחיש עד כמה מושגי היסוד שנוצרו בימי הבראשית של דתות אלה עדיין רלוונטיים לתהפוכות ימינו.

דורות של מרי – סטודנטים ואוניברסיטאות במזה"ת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתוח תולדות החינוך הגבוה במזרח התיכון המוסלמי מראשית העת החדשה, משולב בדיון בתפקיד הסטודנטים בהנעתן של שמונה מהפכות היסטוריות - מהופעתן של התנועות הלאומיות המודרניות בראשית המאה העשרים ועד "האביב הערבי" והמצב באזור בראשית המאה העשרים ואחת.

ברית ושבר – ישראל ואתיופיה בימי הילה-סלאסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיון במערכת היחסים בין היישוב והמדינה היהודית לבין אתיופיה בימי הילה-סלאסה על רקע תרבותה הנוצרית. תוך הסתמכות על שלל מקורות ארכיוניים נשפך אור חדש על דרמה שהחלה כברית השואבת גם ממסרים דתיים-היסטוריים, והסתיימה בשבר וקרע דווקא בשעתה הקשה של ישראל בימי מלחמת יום הכיפורים. קרע שתרם גם לקריסת משטרו של הקיסר "אריה יהודה".

ספר יובל לכבודו ולקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Israel Gershoni and Meir Hatina (eds.), Narrating the Nile: Politics, Cultures, Identities - Essays in Honor of Haggai Erlich, Lynne Rienner Publishers, Boulder, 2008.
  • בספר היובל מופיע מאמר פרי עטו של פרופסור ישראל גרשוני שמסכם את מחקריו של חגי ארליך:

Israel Gershoni, 'Honoring Haggai Erlich" (pp. 233 - 239)

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Haggai Erlich, Ethiopia and Eritrea, Ras Alula, 1875 - 1897, Michigan State University Press, 1982. (Reprint, new preface, Red Sea Press, New Jersey and Asmara 1997)
  • Haggai Erlich, The Struggle Over Eritrea, 1962 - 1978, Hoover Institution, Stanford, 1983
  • Haggai Erlich, Ethiopia and The Challenge of Independence, Lynne Rienner Press, Boulder 1986
  • Haggai Erlich, Students and University in Twentieth Century Egyptian Politics, Frank Cass Publishers, London 1989
  • Haggai Erlich, Ethiopia and the Middle East, Lynne Rienner Press, Boulder, 1994
  • Haggai Erlich and Israel Gershoni (eds.) The Nile – Histories, Cultures, Myths, Lynne Rienner Publishes, Boulder 2000
  • Haggai Erlich, The Cross and the River –Ethiopia, Egypt and the Nile, Lynne Rienner Publishers, Boulder 2002
  • חגי ארליך, המזרח התיכון בין מלחמות העולם, חמישה כרכים, האוניברסיטה הפתוחה, 1992 - 2003
  • מצרים – האחות הבכירה, האוניברסיטה הפתוחה, 2003
  • חגי ארליך, הגר סלמון, סטיב קפלן; אתיופיה: נצרות, אסלאם, יהדות, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, תשס"ג 2003
  • Haggai Erlich, Saudi Arabia and Ethiopia – Christianity, Islam and Politics Entwined, Lynne Rienner Publishers, January 2007
  • חגי ארליך, אתיופיה והמזרח התיכון: תרבות, מצור ואלפיים שנות, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, אוניברסיטה משודרת, תשס"ח, 2008
  • Haggai Erlich, Islam and Christianity in the Horn of Africa, Somalia, Ethiopia, Sudan, Lynne Rienner Publishers, 2010.
  • עריכת סדרת הספרים המזרח התיכון בימינו בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה
  • Haggai Erlich, Youth and Revolution in the Changing Middle East, 1916 – 2014,, Lynne Rienner Publishers, forthcoming.
  • דורות של מרי – סטודנטים ואוניברסיטאות במזה"ת, האוניברסיטה הפתוחה, 2012, 299 ע"ע.
  • Haggai Erlich, Alliance and Alienation – Ethiopia and Israel in the Days of Haile Selassie, Red Sea Press, New Jersey, 2014, 274 pp.
  • ברית ושבר – ישראל ואתיופיה בימי הילה-סלאסה, תל אביב, מרכז דיין, 2013, 260 ע"ע.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]