חדרך

חַדְרָךְ (ידועה גם כ"חזרך" או בשמה הארמי: Hatarikka - חתריקה), הייתה פחווה קטנה שהוקמה בתחילת האלף ה-1 לפנה"ס, על ידי הארמים באזור שמצפונית לחמאת. מזוהה עם תל אפיס^[1] שבצפון סוריה.

פחוות חתריקה הייתה ידועה גם בשם "ממלכת לֻעַש" או "ממלכת נחושה" ובטקסטים אשוריים כונתה "ממלכת לחטי"^[1]

מלכה של חדרך היה המלך זַכֻּר^[2] והוא השאיר אחריו מצבת אבן, הנקראת "כתובת זכור". על מצבה זאת מתואר כיתור העיר על ידי בן הדד בן חזאל וכל המלכים עוזריו, אשר שמו מצור על חדרך, הרימו דייק, וחפרו "חריץ" כדי לפרוץ אל תוך העיר הנצורה. המלך זַכֻּר מודה בכתובת, לאל הארמי בעל–שמים, שחילץ אותן מן המצור בו בן הדד הובס.

החוקרים משווים סיפור זה עם סיפורם של חזקיהו וסנחריב, שבשני המקרים אירע הבלתי יאומן, והחזק בניגוד לכל הציפיות נסוג מן הקרב מבלי לנצח. כך בשני המקרים ננטעה האמונה בלב אנשי הדור, שהגורם לנסיגה הבלתי מוסברת הוא נסי^[3]

האשורים, בתקופת מלכותם של שלמנאסר הרביעי ואשור-דן השלישי, ניסו לכבוש את חדרך מספר פעמים. בשנים 772 לפנה"ס, 765 לפנה"ס, 755 לפנה"ס^[4]. על אף שהייתה זאת תקופה בה נחלש השלטון המרכזי, עם זאת, נמנעו מתקיפות צבאיות בדרומה של סוריה.

חתריקה, מוזכרת במקורות היהודים לראשונה בתנ"ך.”מַשָּׂא דְבַר-ה' בְּאֶרֶץ חַדְרָךְ, וְדַמֶּשֶׂק מְנֻחָתוֹ”^[5] לאחר מכן בספרי: ”אמר לו רבי יוסי בן דורמסקית לרבי יהודה, למה אתה מעוות עלינו את הכתובים, מעידני עלי שמים וארץ שאני מדמשק ויש שם מקום ושמו "חדרך”^[6]^[7].

בין אגרות שמואל בן עלי^[8], נשלחה גם איגרת לחכמי דמשק וחדרך. לאחר מסע הצלב הראשון גלתה "ישיבת ארץ הצבי", בראשותו של הגאון שלמה כהן מארץ ישראל אל חתריקה^[9].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוסתנאי עודד, תולדות עם ישראל בימי בית ראשון, כרך ב' - ממלכת ישראל ויהודה (יחידות 4–6), תל אביב: הוצאת האוניברסיטה הפתוחה. מהדורה שנייה: 2008.
אברהם נגב, הערך: חדרך, לכסיקון מקראי, תל אביב: הוצאת דביר, תשכ"ה-1965.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Middle East Kingdoms

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ ¹ ² עודד ליפשיץ, ירושלים בין חורבן להתחדשות - יהודה תחת שלטון בבל, הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים, 2004, עמ' 21.
^ מלך חמת ומחוז לעש שבצפון סוריה, מדרום לעיר חלב של ימינו
^ בוסתנאי עודד, פריטים מתוך ספר פרופ' חמ"י גבריהו: מחקרים במקרא ובמחשבת ישראל - הצלת ירושלים מידי סנחריב: הרקע לסיפור הנס, החברה לחקר המקרא בישראל ה'תשנ"א
^ ראו: בוסתנאי עודד, תולדות עם ישראל בימי בית ראשון, כרך 2, עמ' 255.
^ ספר זכריה, פרק ט', פסוק א'
^ ספרי לספר דברים, עמ' קט"ו, באתר דעת
^ רבי יהודה ניסה לתת לשם "חדרך" מובן נוטריקוני, וטען ששם זה מכוון למשיח שהוא חד לאומות העולם, ורך לישראל. על כך הגיב רבי יוסי בלשון קשה.
^ האגרות נמצאו בגניזת קהיר וקובצו בספר על ידי החוקר שמחה אסף
^ אנציקלופדיה אריאל, עמ' 2213; על פי; ‏J. Mann, ‏ The Jews in Egypt and in Palestine ‏, 1920, עמ' 196.

[ליפשיץ-1] ¹ ² עודד ליפשיץ, ירושלים בין חורבן להתחדשות - יהודה תחת שלטון בבל, הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים, 2004, עמ' 21.

[2] מלך חמת ומחוז לעש שבצפון סוריה, מדרום לעיר חלב של ימינו

[3] בוסתנאי עודד, פריטים מתוך ספר פרופ' חמ"י גבריהו: מחקרים במקרא ובמחשבת ישראל - הצלת ירושלים מידי סנחריב: הרקע לסיפור הנס, החברה לחקר המקרא בישראל ה'תשנ"א

[4] ראו: בוסתנאי עודד, תולדות עם ישראל בימי בית ראשון, כרך 2, עמ' 255.

[5] ספר זכריה, פרק ט', פסוק א'

[6] ספרי לספר דברים, עמ' קט"ו, באתר דעת

[7] רבי יהודה ניסה לתת לשם "חדרך" מובן נוטריקוני, וטען ששם זה מכוון למשיח שהוא חד לאומות העולם, ורך לישראל. על כך הגיב רבי יוסי בלשון קשה.

[8] האגרות נמצאו בגניזת קהיר וקובצו בספר על ידי החוקר שמחה אסף

[9] אנציקלופדיה אריאל, עמ' 2213; על פי; ‏J. Mann, ‏ The Jews in Egypt and in Palestine ‏, 1920, עמ' 196.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]