חד-אופן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חד-אופן

חד-אופן הוא כלי תחבורה בעל גלגל אחד המונע על ידי אדם. רכיבה על חד-אופן נעשית באמצעות דוושות בדומה לאופניים, אולם הוא פשוט מהם.

השימוש בחד-אופן מצוי לרוב במופעי קרקס. החד-אופן צובר תאוצה כספורט המונה מספר קטגוריות עיקריות, מירוצים: 100 מ', 400 מ', 800 מ', שליחים, מרתון, קפיצה לגובה וקפיצה לרוחק.

יחידים, זוגות, קבוצות, קטגוריה הוותיקה ביותר והעיקרית בתחרויות, מזכירה מאוד החלקה אמנותית.

  • רכיבת שטח (דאון היל): רכיבה במורד ההר מהר ככל שניתן.
  • טריאל: מעבר מכשולים. בתחרויות מטרת הרוכב היא לעבור מכשולים רבים ככל שניתן, בזמן קצוב.
  • סטריט: רכיבה בשטח עירוני תוך שימוש במגוון המכשולים שניתן למתצוא ברחוב (ספסלים, מעקות, מדרגות).

פלאטלנד (קרקע ישרה): תחרות בה המתמודדים מבצעים תרגילים מגוונים על החד אופן הכוללים הליכה על גלגל, קפיצות וסיבובים של חד האופן ותרגילי שיווי משקל.

החד-אופן מורכב ממספר חלקים מרכזיים: הגלגל, המסגרת (המזלג), המושב, הדוושות והצירים. הגלגל הוא חלק מרכזי בחד-האופן ועליו למעשה בנוי יתר הכלי ומורכבים שאר חלקי החד-אופן. חד-אופן משתמש בנהיגה ישירה, כשהצירים מסתובבים ישירות בהתאם לגלגל. אל הגלגל מחוברת המסגרת והכיסא מעליה. קיימים חדי-אופן במגוון סוגים. החד-האופן הנמוך ביותר הוא כזה שבו הדוושות מחוברות ישירות לציר הגלגל. בכלי חד-אופן גבוהים יותר לא יכול הרוכב להגיע עד לגלגל, לכן נמתחת שרשרת המחברת את הגלגל עם הדוושות.

רכיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רכיבה על חד-אופן דורשת לימוד של כ-10 עד 15 שעות. הרוכב על חד-האופן צריך להיות בעל שיווי משקל טוב במיוחד זאת משום שבניגוד לאופניים, שם עליו לשמור על יציבות לשני כיוונים, בחד-אופן הוא נדרש לשמור על יציבות לארבעה כיוונים. בנוסף, משום שהמהירות נמוכה יותר מאשר באופניים, קשה עוד יותר לשמור על היציבות.

התרגיל העיקרי על החד-אופן הוא רכיבה עליו. בשלבים יותר מתקדמים, ניתן לבצע עם החד-אופן תרגילים מתקדמים יותר כמו בלי רגלים, רגל אחת , קפיצות , חצי פידול אחורה חצי קדימה וכו'. אף כי הנפילה מחד-אופן נמוך מסוכנת פחות, הרי שקל יותר ללמוד לרכב על חד-אופן המתאים לגובה הרוכב/ת.

אמצעי תחבורה