חוברה מדברית
 |
|
|---|---|
 |
|
| מצב שימור | |
מצב שימור: פגיע (VU) |
|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | עגוראים |
| משפחה: | חובתיים |
| סוג: | חוברה |
| מין: | חוברה מדברית |
| שם מדעי | |
 Chlamydotis undulata |
|
החובָּרה הינה מין של עוף גדול ממשפחת העגוריים.
אורך גופה הוא 60 ס"מ, ומוטת כנפיה היא 140 ס"מ. היא דוגרת באיים הקנאריים, בצפון אפריקה ובמזרח התיכון.
מקום חיות אופייני: החוברה מעדיפה סביבה מדברית או חולית צחיחה, והן מוסוות היטב בסביבתן בזכות צבען החום בהיר. לכל זכר טריטוריה מוגדרת, המתפרשת על פני קילומטרים רחבים. החוברות אינן בררניות במזונן והוא כולל זרעים, חרקים וגם חולייתנים קטנים, כמו כן לחוברה אין קול (אילמת)
גבה של החוברה חום, בטנה לבנה ולצידי צווארה נמתח פס שחור. במעוף, ניתן להבחין באזורים שחורים וחומים על נוצות הכנף. הזכר והנקבה דומים אך הנקבה קטנה במעט וגבה אפור. לזכר ציצת ראש מפוארת, הזוכה לבלטה בתקופת החיזור.
מנהגי החיזור של החוברה מפותחים ובאביב יוצאים הזכרים בריקוד כלולות מיוחד , שבו הם רצים מרחקים ארוכים תוך שהם מתופפים ברגליהם, מניפים ראשם לאחור ומנפחים את נוצות החזה.
אורחותיה של החוברה אינם ידועים לחלוטין, וההערכה היא כי בישראל נותרו כ-500 חוברות, המרוכזות במספר אזורי קינון בנגב ובערבה. במהלך העשור האחרון הצטמצמה אוכלוסיית החוברות בכ-20 אחוז, והיא נמצאת עתה בסכנת הכחדה חמורה.
החוברות נמצאות בנסיגה בכל תחומי תפוצתן בעולם, והוכרזו לאחרונה כמין בסכנת הכחדה עולמית.
הסיבות להיעלמותה קשורות בעיקר לציד לא חוקי, ולצמצום משמעותי בשטחי המחיה והקינון שלה. בנייה מואצת, הרחבת השטחים החקלאיים ושטחי המרעה, ותנועה מוגברת של רכבי שטח באזורי המחיה שלה במהלך העשור האחרון. גורמים אלה אחראיים גם להתרבות האויבים הטבעיים שלה, בעיקר עורבים שחורים, תנים ושועלים, החיים בסמוך לאזורים מיושבים.
במרץ 2007 מוסף הארץ הכריז על החוברה כקמע החדש שלו[1].
[עריכה] קישורים חיצוניים
חוברה מדברית, באתר הרשימה האדומה של IUCN
- תמר נהרי, שלום חוברה, וואלה.
- ד"ר דפנה לביא, איזה צרות יש לחוברה?, טבע וארץ.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ שלום, חוּברה, באתר הארץ
