חוב פנימי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חוב פנימי היינו חלק מהחוב של הממשלה לנושים, חוב פנימי ביחד עם חוב חיצוני מרכיבים את החוב ציבורי שהוא החוב הכולל של הממשלה לנושים. חובות הממשלה נוצרים עקב העדפה למימון חלק מהוצאותיה בצורה של הלוואה, הלוואה זאת יכולה להתקבל במטבע פנימי השייך לאותה המדינה או במט"ח (השייך למדינות אחרות), החלק מהחוב שהתחייבה הממשלה להחזיר במטבע המקומי הוא החוב הפנימי.

כיוון שחוב פנימי נוצר על ידי הלוואות מן האזרחים (דרך קרנות פנסיה או הבורסה) ועתידו שיוחזר לאזרחים, ראוי לאמור כי "כאומה אנו חייבים את החוב לעצמנו" (אבא לרנר), חוב פנימי לא הופך מדינה לעשירה או ענייה יותר, שכן חובה הפנימי של הממשלה שווה תמיד לאגרות החוב הממשלתיות של אזרחיה - הרואים בו כנכס, בדיוק באותו אופן תשלום ריבית על החוב הפנימי (הוצאה של הממשלה) היינו תקבול של האזרח המחזיק באג"ח (הכנסה). נקודה נוספת שיש לאמוד עליה היינה שחוב פנימי אינו מגדיל או מקטין את יכולת הצריכה של החברה, החוב הפנימי מפנה את ההון לשימוש שונה.

נהוג להקביל בין חוב ציבורי בכלל לחוב בין אישי, ובפרט למצב של חדלות פרעון שעלול אף להוביל לפשיטת רגל, השוואה זאת הינה נכונה בעיקרה בהשוואה לחוב חיצוני שכן במצב זה המדינה בעלת החוב חייבת לפרוע אותו במטבע זר, ולכן היא חייבת להשיג אותו ממקור חיצוני (כאחד האדם) על ידי יצוא, העברות הון, או קבלת סיוע. במקרה של חוב פנימי לא ניתן להגיע לחדלות פרעון, וזאת כיוון שלמדינה שמורה הזכות להדפיס כסף אם היא בוחרת בכך (מה שלא יכול לעשות חייב בחוב בין אישי), יש לציין שמצב של הדפסת כסף רב מידי יכול אף הוא להוביל לרעות אחרות, והעיקרית שבהן היא ירידת ערך הכסף (אינפלציה).

חוב פנימי בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון לשנת 2010 83% מחובה של ישראל היינו פנימי [1]


לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]