חוגלה (עוף)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןחָגלה
חוגלת סלעים
חוגלת סלעים
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: תרנגולאים
משפחה: פסיוניים
תת־משפחה: חוגלות
סוג: חוגלה
שם מדעי
Alectoris
קאופ, 1829
תחום תפוצה
מפת תפוצה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
חוגלה בפסיפס הציפורים בקיסריה

חָגְלָה (שם מדעי: Alectoris) היא סוג של עופות ממשפחת הפסיוניים, בסדרת התרנגולאים.

גובהה כ-30 ס"מ. המקור והרגליים אדומים; כנפיה מפוספסות בצבעי לבן, חום ושחור; הצוואר בהיר ומוקף פס שחור, והחזה בצבע אפור-תכול.

החוגלה היא עוף חברתי החי בלהקות המונות בין 10–20 פרטים, כאשר בעונת הדגירה (לרוב בחודש פברואר) הלהקה נפרדת לזוגות. בעונה זו מתרחשים משחקי חיזור של הזכרים מול הנקבות. לאחר מכן, עם בוא תקופת הדגירה, הנקבה חופרת גומה באדמה, אותה היא מרפדת בעלים, ומטילה בה ביצים. הזכר נשאר עם הנקבה בתקופה זו, ולאחר כחודש, עם בקיעת הביצים, הוא עוזב ומצטרף ללהקת זכרים.

החוגלה מהירה למדי בריצה, אך אינה מסוגלת לעוף למרחק רב בשל כובד משקלה.

החוגלה במקורות ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש המזהים את ה"קורא" המקראי עם החוגלה. במשנה נזכר "קורא זכר" שלדעת ר' אליעזר חייב במצות שילוח הקן (חולין יב ב). כבר הקדמונים כמו אריסטו ידעו שהזכר של החוגלה דוגר לעיתים על הביצים כמו הנקבה. החוגלה, וגם מיני החוגלית המצויים באירופה, הם עופות כשרים, והייתה להם מסורת כשרות פעילה בקהילות רבות כמו ארץ ישראל, ספרד, מרוקו, אנגליה וגרמניה[1].

מינים בסוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוגלה מצויה כמעט בכל רחבי ארץ ישראל, בעיקר באזורים ההרריים. בסוג נמנים המינים הבאים:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חוגלה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ זהר עמר, מסורת העוף, תל אביב תשס"ד, עמ' 239-241