חודרן קינטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חודרן קינטי עם המנעלים שלו. ניתן לראות קצה מחודד, שתפקידו לרכז את האנרגיה לנקודה צרה, ואת הסנפירים שמטרתם לייצב את החודרן במעופו. הטבעת הלבנה היא טבעת מסתחררת, ומטרתה לגרום לכך שהחודרן לא יסתחרר כאשר הוא נורה מקנה מחורק.

חודרן קינטי או חודר שריון קינטי [1] (מכונה בעברית גם ח"ש, חודר שריון וגם חץ, על שום צורתו. שם רשמי בצה"ל: ח"ש-חץ) הוא פגז, שראש הקרב שלו אינו מכיל חומר נפץ והוא משתמש באנרגיה קינטית על מנת לחדור שריון של רכב קרבי משוריין.

הסבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

החודרן עשוי ממתכת כבדה, לרוב טונגסטן או אורניום מדולדל והוא בנוי בצורת מוט מחודד שבקצהו מייצבים הקרויים סנפירים. מכיוון שקוטר החודרן קטן, טרם הירי הוא עטוף במנעלים (Sabot), שתפקידם לייצב את החודרן בקנה התותח ולהתאימו לקוטר התותח. המנעלים מעוצבים כך שעם היציאה מן הקנה הם יופרדו מן החודרן. החודרן ממשיך אל המטרה, והמנעלים נופלים בטווח עשרות מטרים מהתותח.

האנרגיה הקינטית תלויה במסה ובמהירות, ולכן החודרנים כבדים מאוד, ובנויים כך שהתותח יוכל להביא אותם למהירות גבוהה. לחץ הגזים מהקנה מאיץ את החודרן, ולרוב מהירות הלוע, המהירות בה עוזב החודרן את הקנה היא בסביבות 970 מטרים לשנייה. הירי מעניק לחודרן אנרגיה קינטית גבוהה מאוד (סדר גודל של 6-7 מגה-ג'אול אחרי הפרדת המנעלים), ולרוב הלחץ בו פוגע החודרן במטרה הוא בסביבות 3,500 קילוגרם לסנטימטר רבוע. ככל שהמרחק גדול יותר מהירות החץ והאנרגיה הקינטית שלו יורדות, אך מרבית החודרנים יעילים עד לטווח של 6 קילומטרים.

קוטרם של חודרנים מודרניים הוא 2‏-3 סנטימטרים ואורכם 40‏-60 סנטימטרים. למעשה, ככל שהטכנולוגיה מתפתחת, החודרים מעוצבים כך שיהיו צרים יותר וארוכים יותר אך ככל שהיחס אורך/קוטר גדל, כך קשה יותר לייצב את החץ מבחינה אירודינמית. באופן מסורתי, ראשי קרב מיוצבים באוויר על ידי סחרור, ולכן במרבית התותחים עד שנות ה-90 של המאה ה-20 של המאה העשרים היו סלילים. כאשר אורכו של ראש הקרב גדול פי 6 מקוטרו, ראש הקרב אינו יציב והעדר יציבות זו פוגע בדיוק. מסיבה זו, החודרן מיוצב על ידי סנפירים.[2] תותחים בעלי קנה מחורק יכולים לירות חודרנים על ידי קיומה של טבעת מסתחררת, שמטרתה מניעת בריחת גזים מהקנה והסתחררות במגע עם הסלילים, במקום החודרן והמנעלים. החודרן עשוי לרוב ממתכת כבדה או מתרכובות, אך הם חייבים להיות מחומרים בעלי צפיפות גבוהה. לכן, משתמשים בטונגסטן, טונגסטן קרביד או אורניום מדולדל במסג עם ניקל, אבץ או שניהם. לחודרנים קינטים העשויים מאורניום מדולדל יש אפקט נוסף, כיוון שהשברים מתלקחים במגע עם האוויר לאחר הפגיעה וגורמים להצתה של תחמושת ודלק. גם חודרנים רגילים, כאשר פוגעים וחודרים דרך שריון הטנק, ממירים חלק מהאנרגיה הקינטית שלהם לחום ומחדירים שברי פגז ושברי שריון בטמפרטורות של בין 500 ל-1,500 מעלות צלזיוס אל תוך חלל הטנק ובכך פוגעים במערכות ובצוות, לעתים קרובות עד כדי השבתה מלאה של הטנק ופגיעה באנשי הצוות.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ באנגלית: KEP = Kinetic Engergy Penetrator, תרגום: חודרן (המבוסס על) אנרגיה קינטית או APFSDS = Armour-Piercing Fin-Stabilized Discarding Sabot, תרגום: חודר שריון מיוצב סנפירים בעל מנעל נתיק.
  2. ^ מכיוון שתותחי טנקים מודרניים יורים בעיקר פגזי חלול וחודרנים קינטים, הם חלקים ולא מחורקים.