חוות משמר הכרמל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חוות משמר הכרמל, מבט מהר אלון (ליד בית כלא דמון) לכוון דרום מערב. צולם לאחר השריפה בכרמל בדצמבר 2010

חוות משמר הכרמל ידועה גם בשם ח'ירבת שלאלה הוא מרכז טיולים ופעילות של רשות הטבע והגנים. החווה שוכנת על גבעה החולשת על נחל אורן כקילומטר מקיבוץ בית אורן. בחווה מבנה עתיק שעבר שיפוץ ושיקום ומשמש את הפעילות במקום. הכביש העולה לגבעה יוצא מכביש 721 ליד מחצבות קדומים. במפות סימון שבילים ובמפות מפורטות המקום נקרא יערות הכרמל. בשנות ה-30 וה-40 הייתה במקום נקודת התיישבות שמטרתה הייתה להקים באזור יישוב בעל אופי עירוני. ניסיון שלא צלח.

אזור הגבעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגבעה עליה שוכנת חוות משמר הכרמל היא עגולה וסימטרית. משקיפה על נחל אורן העובר מצדה הדרומי והמערבי כ-80 מטר מתחת לראש הגבעה. מצפון לגבעה עובר נחל דמון יובלו של נחל אורן. הגבעה בנויה מסלע קירטון. מדרונות הגבעה מכוסים בחורש אלון מצוי, אלה ארצישראלית ואורן שחלקן נפגעו בשריפה בחודש דצמבר 2010. על הגבעה עצמה ניטעו עם השנים עצי דקל, תות, תאנה, ברוש וצמחי אגבה. מהגבעה קיימת תצפית למישור החוף, קיבוץ בית אורן, הר שוקף, הר ערקן, בקעת אלון ונחל אורן.‏[1]

במקום נמצאו ממצאים וחרסים מתקופות ארכאולוגיות שונות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבני החווה

במאה ה-18 שכן במקום כפר דרוזים קטן שנקרא "ח'ירבת שלאלה". הכפר נהרס בתחילת המאה ה-20 על ידי תושבי הכפר עין חוד שתקפו את המקום. בעקבות המתקפה ננטש המקום. חלק מאדמות האזור עובדו על ידי תושבי עספיא ותושבי עין חוד. המקום נקרא על שם קטע האפיק בנחל אורן שבין שני המעיינות "עין אלון" ו"עין אורן" שנקרא ואדי שלאלה שפירושו "נחל השלוליות".‏[2]

בראשית המאה ה-20 נרכש במקום כמה אלפי דונם על ידי שוכרי מנסור שהיה המתורגמן של הטמפלר פרידריך קלר, סגן הקונסול של פרוסיה בארץ. מנסור החכיר חלק מהשטחים לרועים מכפרים סמוכים, ועל הגבעה בנה בית מגורים וחצר משק. למרגלות הגבעה נטע בוסתן.

בשנת 1934 מכר מנסור 6,000 דונם לקבוצת רכישה של יהודים מחיפה בראשות יוסף לוי, גאורג הרץ-שקמוני ופיליפ מאייר. הקבוצה חיפשה שטחים פנויים להתיישבות בכרמל. השטח שנרכש כלל את הגבעה, המבנים מעיינות למרגלות הגבעה עין אורן ובריכת אגירת מים (היום "האגם" ליד חניון האגם). מטרת הרוכשים הייתה למכור מגרשים לשם בנייה במקום. לצורך טיפול בשטח והשבחתו הקימו השותפים חברה בשם "כרמל השקעות". לוי ושותפיו שיווקו את תוכניתם למכירת מגרשים ובניית יישוב תחת השם יערות הכרמל. כדי לפתח את המקום הוחלט על ידי המשקיעים להזמין למקום קבוצת פועלים שתעבד את האדמה, תסלול דרכים וזאת כדי ליצור אצל הקונים הפוטנציאלים תחושה של מקום מתפתח. למרות מאמצי השווק,‏[3] מכירת המגרשים הייתה איטית, הריחוק מחיפה, והדרכים הלא סדורות, הרתיעו קונים פוטנציאלים.

בשנת 1935 התגבשה קבוצה של פועלים שהסכימה לעבד את השטחים הם קיבלו הבטחה לקבל במקום שטחים כדי שיוכלו להתיישב במקום התיישבות קבע. באוקטובר 1935 הגיעה למקום קבוצה של 15 פועלים שהתיישבה בחושות למרגלות הגבעה, הם קראו למקום משמר הכרמל. בעקבות פרוץ מאורעות 1939-1936 עברה הקבוצה לראש הגבעה והתיישבה במבני החווה. הקבוצה הקיפה את המקום בחומה וגדרות. בית החווה נקרא על ידם "הבורג'" (המבצר) או "החאן". לחיזוק נקודת ההתיישבות הובאו למקום נוטרים וחלק מהמתיישבים גויסו לתפקיד גפירים. במקום נבנה סליק, הוקם מגדל שמירה. בשעות הלילה יצרו קשר עם תחנת האיתות בעתלית. למקום הגיעו מתיישבים נוספים והקבוצה מנתה בין השנים 1938-1936 כארבעים אנשים. לצורך מגוריהם נבנו במקום צריפים.

הכניסה למבני חוות משמר הכרמל
מפת תוכנית ההתיישבות במקום. עמוד 6 בחוברת השיווקית

בתקופת המאורעות סבלו המתיישבים במקום מהתקפות של פורעים, ב-14 באוגוסט 1936 הותקפה שיירת אספקה למקום. בהתקפה נהרגו 4 אנשים.‏[4] התקפה נוספת ארעה ב-31 במרס 1938, זו הייתה התקפה על קבוצת עבודה שסללה את הדרך לגבעה בה שוכנת היום גבעת וולפסון על הר ערקן. בהתקפה זו נהרג "מרדכי בר"‏[5] החמורה שבהם ארעה ב-15 באוגוסט 1938. אוטובוס עם 11 נוסעים יצא משכונת אחוזה בחיפה לנקודת ההתיישבות, ליד מסעדת "בוסתן הכרמל" של היום הותקף האוטובוס ממארב. עשרה מנוסעי האוטובוס נהרגו. בין ההרוגים היה גם מפקד המקום "משה בלאט"‏[6]. באותה תקופה החליטה מפקדת ההגנה בחיפה להפוך את המקום לבסיס אימונים. ריחוק המקום ודרכי הגישה הלא נוחות אפשרו לארגן במקום קורסים מתמשכים. מותו של משה בלאט הותיר את המתיישבים ללא מפקד, הריחוק מהמקום הקשה על מציאת מפקד לנקודה. מפקדת ההגנה בחיפה הציעה למנות את מאיר זורע שהיה אז בן 16 למפקד המקום, זורע, לימים אלוף בצה"ל נענה לפניה עזב את לימודיו בבית הספר הריאלי ועבר לגור במקום.‏[7]

קורס הכ"ג - "היחידה הימית" שנותרה מהקורס, בהיותה מאומנת בחבלה, נשלחה ליערות הכרמל לאמן קורס פלמ"ח ארצי לחבלה. שנת 1941 לערך

בעקבות ההתקפה עזבו חלק מחברי קבוצת "משמר הכרמל" המקורית את המקום, והמשקיעים הבינו שרצוי שהמוסדות הלאומיים יהיו שותפים להתיישבות במקום. ב-26 בספטמבר 1939 לאחר משא ומתן העבירו לוי ושותפיו 1400-1300 דונם לקרן קיימת לישראל בתמורה התחייבה קק"ל להמשיך לפתח את המקום ולייסד קבוצות התיישבות. יתרת השטח נשארה בבעלות חברת "כרמל להשקעות".

ב-1 באוקטובר 1939 הגיעה למקום קבוצת התיישבות של תנועת הנוער "הבחרות הסוציאליסטית ממגדיאל" שאורגנה על ידי המרכז החקלאי. הם התיישבו במבני החווה שעל הגבעה ביחד עם יתרת אנשי הקבוצה הקודמת. קבוצה זו הקימה לאחר מכן את קיבוץ בית אורן. בתקופת התיישבותם במקום סללו דרכים לכוון עתלית ולכוון הגבעה שנועדה להתיישבותם (תל זערור). במקביל החלו בבניית בתים ולול לקראת התיישבותם במקום. הקבוצה עברה לבית אורן באוקטובר 1940.

על הגבעה נשארו מעט מהמתיישבים המקוריים, אליהם נוספו דיירים זמניים חניכי קורסים של ההגנה והפלמ"ח ששהו המקום לצורכי הגנה על הנקודה. קבוצה שלישית הייתה רוכשי הקרקעות שציפו לבנות את ביתם במקום. בינם ובין המתיישבים בקיבוץ בית אורן נוצרו חיכוכים על מקורות המים, שימושי קרקע ועלויות חומרי בנייה ועצים.‏[8]. במקביל לכך המשיך איגוד המתיישבים "יערות הכרמל" בפעולות שווק של התוכנית. בשנת 1940 פרסמו חוברת המפרטת את התוכנית, מספרת את ההיסטוריה של ההתיישבות ומזמינה לקוחות פוטנציאלים לסייר במקום. ההסברים בחוברת היו בעברית ובגרמנית. החוברת כללה מפת הגעה למקום, , מפה של תוכנית ההתיישבות במקום וכן צילום של רצפת פסיפס עליה כתוב "שלום לישראל" מבית הכנסת בעספיא. בשנת 1941 התיישב יוסף לוי למספר חודשים במקום כדי לעודד את המתיישבים. בצריפים שמקום הוקם לצורכי פרנסה פנסיון הבראה קטן.‏[9] בעיות נוספות שבהם נתקלו המשקיעים היו התוכניות של השלטונות להכריז על האזור כשמורת טבע.

מלחמת העולם השנייה עיכבה את התוכניות. במקביל נכנסו משקיעים נוספים אשר המשיכו לשווק את השטחים ביניהם חברת "רסקו", אחד מקוני השטחים היה הברון גי דה-רוטשילד. בשנת 1947 "איגוד המתיישבים" אשר הוקם כדי לקדם את ההתיישבות באזור שכנע מספר בעלי קרקעות להקים בתי קיץ ב"גבעת מרדכי", הבניה התממשה בשנת 1950. במקום ניבנו ששה מבנים וצריפי מגורים. שם המקום הוסב לגבעת וולפסון. באותה עת עזבו אחרוני המתיישבים על גבעת א-שלאלה את המקום.

בשנות החמישים והשישים המשיך "איגוד המתיישבים" במאבק להוציא את שטחי "יערות הכרמל" מהתחום שתוכנן לפארק הכרמל אך ללא הועיל.‏[10] ב-9 ביוני 1963 החליטה הממשלה על הקפאת הבניה בחלקים גדולים של הר הכרמל במטרה להקים במקום שמורת טבע.‏[11] הפארק הוכרז בשנת 1971. השרידים שנשארו מהתוכנית הם המבנים על גבעת א-שלאלה, גבעת וולפסון, וסנטוריום שנבנה בסוף שנות השישים על השטח שתוכנן על ידי רסקו להקמת שכונת מגורים, שהפך עם הזמן למלון יערות הכרמל.

בשנות החמישים והשישים שימשו המבנים בגבעת א-שלאלה כאכסניה לחובבי טבע. מנקודה זו יצאו לטיולים וסיורים בסביבה. המקום גם שימש כמחסן כלים וציוד של רשות הגנים הלאומיים. נטישת המקום בסוף שנות השישים הביאה נזק למקום. חלק מהגדר והמבנים נהרסו. בשנות התשעים החלו תוכניות לשיקום המקום והפיכתו לבסיס לטיולים באזור. לאחר פעולות שיפוץ ושיקום המבנים, נפתח המקום למבקרים. טקס הפתיחה התקיים ביום 20 במרץ 2008 בנוכחות ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט.

בשריפה בכרמל בחודש דצמבר 2010, הגיעה האש עד קירות המזרחיים של המבנים. כל העצים בצלעות המזרחית והדרומית של הגבעה נשרפו. המבנים עצמם לא ניזוקו למעט סככת עץ חיצונית.

מרכז טיולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשות הטבע והגנים מקיימת במקום מרכז לפעילות וטיולים. השטח שמסביב למבנים מותאם לפעילות קמפינג, ניתנים גם שרותי מקלחת ושירותים, שולחנות, לינה למלווי קבוצות ועוד. באחד מחדרי המבנה נמצא מוזיאון קטן המוקדש להיסטוריה של המקום. במקום ניתנת הדרכה לגבי אפשרויות הטיולים באזור.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קואורדינטות: 32°43′33.41″N 35°0′48.5″E / 32.7259472°N 35.013472°E / 32.7259472; 35.013472