חוות שער הגיא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שלט ההכוונה לחווה מכביש מספר 1

חוות שער הגיא היא מקום יישוב בלתי-רשמי (חוות בודדים) מזרחית לשער הגיא בדרך מתל אביב לירושלים, המשמש לגידול כלבים מגזעי כלב כנעני וקולי. מבני החווה שימשו בתקופת המנדט את הפועלים והמהנדסים שעסקו בבניה ובתפעול תחנת השאיבה הסמוכה ("תחנת ברוך ג'מילי"). לאחר מלחמת העצמאות ננטש המקום.

בשנת 1970 התיישבה במקום מירנה שיבולת יחד עם אגודה של מגדלי כלבים. חברי האגודה שיקמו את המבנים וטיפחו במקום חווה לגידול כלבים. בין 1970 ל-1980 סברו המתיישבים שהקרקע שייכת לחברת מקורות, בעליה של תחנת השאיבה וחתמו עמה על הסכם שכירות. אולם, ב-1980, לאחר שמקורות סירבה להמשיך את הסכם השכירות, התברר שהקרקע אינה שייכת כלל ל"מקורות" אלא למינהל מקרקעי ישראל. במשך כ-30 שנה ניסו המתיישבים להגיע להסכם עם המינהל, אולם ללא הועיל, איש לא דרש את פינויים ואיש לא דרש מהם דמי שכירות. מאידך, הרשויות לא התעלמו מקיומו של המקום. במקביל להתפתחות כביש 1 נסלל למקום כביש גישה והוא חובר לרשת החשמל הארצית ולקווי המים, המועצה האזורית מטה יהודה גבתה ארנונה ודאגה להסעת תלמידים ומע"ץ התקינה שלט הכוונה בולט, הנראה לעיני כל העולים לירושלים בכביש הסואן.

במרץ 2011 הגיש מינהל מקרקעי ישראל תביעת פינוי לבית משפט השלום בירושלים, לפיו לדיירי החווה אין ולא היו זכויות על הקרקע וכי הם מתגוררים בניגוד לחוק בשטח גן לאומי מוכרז. דיירי החווה יצאו למאבק ציבורי בו הם מדגישים את חשיבות הגידול המקצועי של הגזע הכנעני ואת החשיבות שבמיקום החווה במקום מבודד, בשל נביחות הכלבים העזות והבלתי פוסקות, זאת יחד עם הטיעון המשפטי לפיו היו אלה המתיישבים שניסו להגיע להסכם במשך עשרות שנים ונענו בהתעלמות המינהל, שלא הסדיר עמם כל הסכם למרות פניותיהם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]