חוות תנינאים
חוות תנינאים היא חווה חקלאית שבה מגדלים תנינאים כגון תנינים, גוויאלים, אליגטורים וקיימנים. ישנן חוות המתמקדות בגידול מין אחד בלבד ואחרות מגדלות מספר מינים, וכן חוות שהן חלק מגן חיות גדול יותר. רוב חוות התנינאים הן מסחריות ומטרתן גידול תנינאים כדי לקצור את עורם לתעשיית העורות ואת בשרם הנחשב למעדן. כיום רוב עורות התנינאים מגיעים מחוות שכאלה ולא מציד, ובכך עיקר תרומתן לשימור התנינאים.[1] ישנן חוות שנועדו גם למטרות שימור וחינוך, הן כוללות גרעיני רבייה להגדלת אוכלוסיות התנינאים בטבע ומאפשרות ביקורים בחווה בהם לומדים המבקרים על התנינאים, אורחות חייהם וחשיבותם האקולוגית. חוות התנינאים מהוות גם אטרקציה תיירותית וחלק לא קטן מהכנסותיהן מגיע מתיירים המבקרים בחוות וצופים בתנינאים (אטרקציה פופולרית היא האכלת התנינאים על ידי עובדי החווה).
ישנם מספר מקורות לתנינאים בחוות:
- מביצים שנאספו בטבע ונלקחו לחווה, שם בקעו.
- תנינאים שנתפסו בטבע ונלקחו לחווה. בפרט, חוות תנינאים מהוות פתרון לתנינאים שתקפו בני אדם (לרוב מדובר בפרטים גדולים ומרשימים) ומאפשרות את הגלייתם לחווה במקום להרגם.
- הרבייה בתוך החווה.
שתי הדרכים הראשונות, של איסוף ביצים ותפיסת תנינאים, מנוטרות ומבוקרות על ידי הרשויות המקומיות והעולמיות, שכן לפי אמנות שונות, בהן אמנת CITES, רוב התנינאים הם חיות מוגנות ואסור לצודן. עם זאת, ציד בלתי-חוקי של תנינאים ומכירתם לחוות תנינאים עדיין קיים. לעיתים קרובות, חלק מהתנינאים בחווה מוחזרים לטבע וזאת על מנת לשמר את התנינאים בטבע ולהבטיח את המשך קיום המינים השונים באמצעות ביסוס אוכלוסיות בריאות, מגוונות גנטית ומרובות פרטים.
באופן עקרוני, קיימים שני סוגים של חוות תנינאים. חוות מהסוג הראשון (Farms) מוקמות בעזרת מאגר יסודי של תנינאים שנלקחו, במצב הרצוי, מאזורים שונים המבודדים זה מזה. עם זאת, על מנת לרענן את המגוון הגנטי של תנינאי החווה, מדי תקופה מובאים לחווה תנינאים חדשים. חוות מהסוג השני (Ranches) מתבססות על לקיחתם של ביצים ותנינאים צעירים מהטבע. שיעורי הרבייה של התנינאים בשבייה גבוהים - ופרטים שנתפסים בבר ומובאים לחווה מתרבים בדרך-כלל כל שנה. בקיומן של החוות נעוצים כמה יתרונות: מתן מענה לביקוש בעורות תנינאים, תוך צמצום משמעותי של מספר התנינאים הנלקחים מסביבתם הטבעית; מניעת הכחדתם של מספר מינים; ולבסוף - הגישה הנוחה לתנינאים שבחוות סייעה לחקר התנהגותם בשבייה והשלכתה של האחרונה, במידה מסוימת, על התנהגותם בבר ועל תפקידם האקולוגי.
יש לציין שהתנינאים אינם מבויתים או מאולפים למרות גידולם בחווה, ובשל אופיים הפראי והיותם טורפי-על, בהגיעם לבגרות הם מהווים סכנה לעובדי החווה ולכל מי שלא מטפל בהם בזהירות. לשם כך, עובדי החווה נוקטים במשנה זהירות ונשמעים להוראות בטיחות קפדניות כדי למנוע פציעות ותאונות. למרות זאת, מדי פעם נהרגים בני אדם על ידי תנינאים בחוות שכאלה.
חוות תנינאים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בישראל ידועות 3 חוות תנינאים:
- חוות התנינים בחמת גדר[2], בה יש כיום תנינאים משלושה מינים: תנין היאור, אליגטור אמריקני, וגוויאל הודי.
- חוות פצאל בבקעת הירדן. החווה נוסדה כאטרקציה תיירותית אך משנחלה בכך כישלון (עקב אירועי האינתיפאדה השנייה) הסבה את ייעודה לקצירת עור התנינים לתעשיית האופנה. בעקבות איסור שהטיל המשרד להגנת הסביבה על הריגת תנינים בשבי, נסגרה החווה - אך לא נמצא פתרון ללמעלה מ-1,000 תנינים שחיים בה ומתרבים מדי שנה.[3][4][5]
- חוות קרוקולוקו בערבה.[6] בחווה גדלים כ-2,000 תניני יאור, רובם צעירים. החווה כוללת תנין יאור בוגר באורך של למעלה מ-5 מטר ומציעה סיורים מודרכים בהם ניתן ללטף תנינים קטנים וצעירים.
למרות שהחוות בפצאל וקרוקולוקו מוכרות תנינים לפרנסתן הן גם מהוות אטרקציות תיירותיות ומאפשרות לתיירים לבקר בהן, לצפות בתנינאים (לעיתים קרובות גם בשעות ההאכלה) וללמוד על אורחות חייהם. חוות התנינאים בחמת גדר היא בעיקר אטרקציה תיירותית הידועה בכמות ובמגוון הרב של התנינאים שבה (תנין היאור, אליגטורים, קיימנים וגוויאלים) ומהווה את אחד מסמלי האתר.
חוות תנינאים נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעולם ידועה חוות האליגטורים סנט אוגוסטין (St. Augustine Alligator Farm Zoological Park) שבפלורידה, ארצות הברית, שהוקמה כאטרקציית תיירות ובהמשך התרחבה לגן חיות המתמחה בתנינאים.
בנק התנינים של מדרס (Madras Crocodile Bank, (אנ')) היא חוות תנינאים הודית המתמחה בחינוך, מחקר ושימור מיני תנינאים וזוחלים אחרים. היא החלה בשימור תנין הביצות, תנין הים וגוויאל הודי וכיום היא כוללת כ-14 מיני תנינאים מרחבי העולם (בהם תנין היאור) וזוחלים נוספים בהם צבים ונחשים, בסך הכל כ-2,500 פרטים. החווה כוללת גן חיות, מרכז מידע ותחנות מחקר.
בחוות התנינים של סמוט פרקן (Samutprakarn Crocodile Farm and Zoo) שבסמוט פרקן, תאילנד, המהווה גם גן חיות, ישנן תצוגות של אומני לחימה המנסים לרקד ליד מלתעות התנינים מבלי להינשך, פעלול שנכשל לעיתים וגם גרם למות האומנים. כמו כן היו כמה מקרים של מבקרים שקפצו לכלוב כדי להתאבד והצליחו.
בחוות התנינים Crocosaurus Cove שבאוסטרליה, האטרקצייה המרכזית היא לצלול בתוך גליל שקוף מזכוכית משוריינת ולצפות מתחת למים בהאכלתו של תנין ים באורך של למעלה מ-5 מטר.[7]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מייקל גרלוק (Michael Garlock),Killer Gators and Crocs: Gruesome Encounters from Across the Globe, הוצאת Globe Pequot Press, 2006.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
כמה תנינים בדיוק ברחו מהחווה בבקעת הירדן?, ערוץ היוטיוב של חדשות 2, 2011
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מייקל גרלוק (Michael Garlock), Killer Gators and Crocs: Gruesome Encounters from Across the Globe, הוצאת Globe Pequot Press, 2006.
- ^ תיאור קצר של חוות התנינאים בחמת גדר
- ^
צפריר רינת, הפיל הלבן של בקעת הירדן: חוות תנינים מלאה - ללא מבקרים, באתר הארץ, 31 בדצמבר 2014.
- ^ דליה מזורי, היסטריה בבקעה: התנינים משתלטים על האזור, באתר nrg, 31 בדצמבר 2014.
- ^ מאיה הורודניצ'אנו, "מה יקרה כשיגיע תנין לנהר הירדן?": תרחיש האימה של תושבי הבקעה, באתר וואלה!, 16 ביולי 2018.
- ^ על חוות קרוקולוקו באתר הוצאת מפה.
- ^ Crocosaurus Cove בדרווין, אוסטרליה.
