חוזה טורדסיאס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חלוקת העולם לפי חוזה טורדסיאס
עמוד מספר 1 מחוזה טורדסיאס המקורי
הבית בו נחתם חוזה טורדסיאס

חוזה טורדסיאספורטוגזית: Tratado de Tordesilhas, בספרדית: Tratado de Tordesillas. בפורטוגזית יש להגות "טורדזיליאש" ובספרדית "טורדסיאס") נחתם בטורדסיאס (כיום בפרובינציה של ויאדוליד, קסטיליה ולאון, ספרד) ב-7 ביוני 1494.

בחוזה נקבעה חלוקת העולם שמחוץ לאירופה בין האימפריה הספרדית והאימפריה הפורטוגזית - כחוצץ בין שתי האימפריות נקבע קו האורך שנמצא 370 ליגות (1,770 ק"מ) ממערב לאיי כף ורדה, בערך בקו האורך 46° 37' מערב. ההסכם קבע כי הארצות שממזרח לקו יהיו תחת שלטונה של האימפריה הפורטוגלית, ואילו אלו שממערב לו - תחת זו הספרדית. ההסכם אושר בשנת 1494 בידי ספרד (2 ביולי) ופורטוגל (5 בספטמבר).

חוזה סרגוסה, שנחתם מאוחר יותר ב-22 באפריל 1529, פירט את החלוקה לפי קו האורך למציאות הגאוגרפית, בהתאם לארצות השונות.

הצורך בחוזה התעורר בעקבות גילוי יבשת אמריקה בידי כריסטופר קולומבוס. בשנת 1481 קבעה הבולה האפיפיורית Aeterni regis כי כל האדמות ממערב לאיים הקנריים ישתייכו לפורטוגל, ובכך בעצם קבע שאמריקה שייכת לפורטוגל. במאי 1493, לאחר גילוי אמריקה על ידי ספרד, קבע האפיפיור הספרדי אלכסנדר השישי בבולה בשם Inter caetera כי כל האדמות הנמצאות עד 100 ליגות ממערב לאיי כף ורדה יהיו של פורטוגל ואילו ארצות מערביות יותר יהיו של ספרד, ובכך העניק את אמריקה לספרד ואת אפריקה לפורטוגל. ז'ואו השני, מלך פורטוגל, החל במשא ומתן עם פרננדו השני מאראגון ואיזבלה הראשונה מקסטיליה, מלכי ספרד, על מנת להזיז את הקו מערבה. בטענה שהקו נמשך גם מעבר לצדו השני של כדור הארץ, ובכך הוא מגביל את ההשפעה הספרדית באסיה, הצליחו הפורטוגלים להביא לחתימת חוזה טורדסיאס. יש הסוברים[דרוש מקור] כי פעילות דיפלומטית זו של פורטוגל התבססה על ידע מוקדם אודות ברזיל, ושהחוזה נועד להבטיח את אחיזתה בחלק זה של העולם החדש. החוזה סתר את הבולה האפיפיורית משנת 1493, אולם אושרר בידי האפיפיור יוליוס השני ב-1506.

כתוצאה מהחוזה זכתה ספרד בכל יבשת אמריקה, להוציא את הקצה המזרחי של יבשת דרום אמריקה, שהתגלה בשנת 1500 בידי פדרו קברל, ושהפך לקולוניה פורטוגלית ומאוחר יותר לברזיל. בניגוד להסכם, התרחבה ברזיל הרבה לתוך פנים היבשת, הודות להרי האנדים שהפרידו בין המושבות הספרדיות העיקריות באמריקה למרכז היבשת, וכך חלקים גדולים מדרום אמריקה הם דוברי פורטוגזית בניגוד לחוזה טורדסיאס.

בגלל קשיי מדידת קווי אורך באותה התקופה ומידות ליגה לא אחידות עורר החוזה מחלוקות לגבי משמעותו באסיה. בין השנים 1580 ו-1640 איבד החוזה ממשמעותו, שכן פורטוגל נשלטה בידי ספרד. מאוחר יותר בוטל החוזה בחוזה מדריד משנת 1750 שהעניק לפורטוגל את השליטה על אדמותיה באמריקה הדרומית.

החוזה לא העניק זכויות כל שהן לאומות אירופאיות אחרות, כגון צרפת ואנגליה, ואלו נגסו נתחים בעולם החדש רק לאחר שהתכחשו לסמכות האפיפיורית על חלוקתו. גישת מדינות אלו לסוגיה מומחשת היטב בידי ציטוט המיוחס לפרנסואה הראשון מלך צרפת, בו ביקש לראות את הסעיף בצוואתו של האדם הראשון המדיר אותו מהעולם החדש; בנוסף, אחרי הרפורמציה האנגלית האנגלים לא ראו עוד צורך לציית להחלטות האפיפיור, וספציפית גם לא לתוכן של החוזה.

בהתאם לחוזה ולשיפורים והבהרות שנעשו בו בחוזה סרגוסה, וכן הסדרים מקומיים של חלוקת ההשפעה והכוח במקרים מיוחדים ועימותים צבאיים, זכתה ספרד באמריקות ובפיליפינים. פורטוגל זכתה בברזיל, באיי מולוקה (Maluku) שבאינדונזיה; באנגולה, מוזמביק, גינאה ביסאו וסאו טומה ופרינסיפה שבאפריקה; בגואה ודמן ודיו (Daman and Diu) שבהודו; ובמזרח טימור ומקאו שבמזרח הרחוק.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]