חוזה טיאנג'ין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חוזה טיאנג'ין (בסינית: 天津條約, נקרא גם חוזה טיאנצין) היה חוזה שנחתם בעיר טיאנג'ין בסין ביוני 1858 בין בריטניה וסין והביא לסיום החלק הראשון של מלחמת האופיום השנייה. על החוזה חתמו גם צרפת, ארצות הברית ורוסיה שהיו שותפות במלחמה.
עיקרי החוזה:
- הבריטים, הצרפתים האמריקאים והרוסים יהיו רשאים להציב נציגים בבייג'ינג (עד אז הייתה העיר סגורה בפני מערביים).
- פתיחת 11 נמלים נוספים לסחר מערבי.
- אישור לכלי שיט וספינות מלחמה לשייט באופן חפשי בנהר היאנג-צה.
- אישור לאזרחי המעצמות להיכנס אל תוך סין למטרות טיול, סחר או מיסיונריות.
- חיוב הסינים בתשלום קנס בערך של כ-80 מיליון ק"ג כסף טהור לבריטניה וצרפת.
חצר הקיסרות הסינית סירבה בתחילה להכיר בהסכם, אך חויבה לכך מאוחר יותר במסגרת ועידת פקין ב-1860.
