חוזה מריה חיל רובלס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חוזה מריה חיל רובלסספרדית: José María Gil-Robles y Quiñones‏; 27 בנובמבר 1898 - 13 בספטמבר 1980) פוליטקאי ספרדי ימני ממפלגת ה-CEDA ברפובליקה הספרדית השנייה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיל רובלס נולד בסלמנקה לפרופסור למשפטים ובשנת 1922 קיבל משרת הוראה באונברסיטת לה לגונה בטנריף. בשנות ה-20 של המאה ה-20 הוא היה המזכיר של הקונפדרציה הלאומית שזוהתה כקתולית אגררית וחבר בצוות העורכים של הבטאון El Debate. עם הקמת הרפובליקה השנייה הוא השתתף בהקמת מפלגת הפעולה הלאומית ששמה שונה יותר מאוחר למפלגת הפעולה הפופולרית. חיל רובלס התחתן עם בת לאחד האנשים העשירים ביותר בספרד, קונדה דה רבילחיחדה. במהלך ירח הדבש שלו בגרמניה התרשם מדרכי התעמולה של היטלר, למרות שהסתייג מתוכן דבריו שהיו אנטי דתיים‏[1].

בבחירות של 1931 הוא נבחר לפרלמנט כנציג של סלמנקה. עמדתו הייתה ששאלת המסגרת הפוליטית של ספרד, רפובליקה או מונרכיה, פחות חשובה מהצורך שחוקי ספרד יתאמו את רעיונות הדת הקתולית. רעיונות אלו זכו לפופולריות רבה, לאור הצעדים האנטי דתיים שנקטה הרפובליקה. אלו כללו הכללה בחוקה של סעיף 26 שהגדיר את המדינה הספרדית כחילונית ואסר על העברת כספים מהמדינה לכנסייה ואת סעיף 48 שקבע מערכת חינוך אחידה וחילונית. החוקה גם התירה גירושין והעבירה את בתי הקברות למוסדות חילוניים. בנוסף, חקיקה רבה כוונה להוצאת החינוך מידי הכנסייה. חוקים אלו כללו איסורים על הצבת צלמים קתוליים בכיתות, דרישות סף לכישורי מורים שכללו תנאים שהיו נדירים אצל המורים הכנסייתיים בבתי הספר הקתוליים והגבלה על לימודי דת. יתרה מזאת, על הכנסייה, שהחזיקה ברכוש רב ביותר בספרד, נאסר למכור את רכושה, מה שהביא לחשש שיש כוונות להחרימו. בנוסף לצעדים הללו של המדינה, היו התקפות רבות על מוסדות דתיים בספרד, וניכר היה שהמדינה אינה עושה די כדי למנוע אותן ולהעניש את האחראים להם‏[2]. אל מול צעדים אלו, חיל רובלס ארגן את חזית הקואליציה הימנית (Confederación Española de Derechas Autónomas) ה-CEDA, שזכתה בבחירות בשנת 1933.

למרות שמפלגתו הייתה הגדולה ביותר, הנשיא אלקלה סאמורה מנע מחיל רובלס להיות ראש ממשלה וחיל רובלס הסתפק בתמיכה במועמדים רדיקלים רפובליקנים שהובילו את הממשלה. באוקטובר 1934 דרש חיל רובלס וקיבל שלושה נציגים ל CEDA בממשלה, דבר שהוביל למרד אסטוריאס. כאשר מנואל אסאניה זוכה מאשמת אחריות למרד אסטוריאס דרש חיל רובלס להחליף את השופטים ‏[3].

במרץ 1935 התפטר חיל רובלס מהממשלה ביחד עם שאר השרים של ה-CEDA, בעקבות המתקת גזר דין מוות שהושת על 20 מראשי המרד באסטוריאס. באפריל הוקם ממשלה חדשה שהעניקה ל-CEDA חמישה שרים והחל ממאי 1935 עד הקמת ממשלתו של מנואל פורטלה ולדרס בדצמבר 1935, כיהן חיל רובלס כשר הביטחון. חיל רובלס החל ביוזמה לתיקון החוקה להוצאת סעיפים אנטי-קלריקליים, לביטול הגירושין ולביטול הזכות להפקעת קרקעות על ידי המדינה ‏[4]. לאחר משברים פוליטיים חוזרים ונשנים דרש חיל רובלס את תפקיד ראש הממשלה וסירב לכל פשרה בעניין. אולם הנשיא לא הסכים לכך, מינה את פורטלה לראשות הממשלה ובהמשך פיזר את הפרלמנט והכריז על בחירות חדשות. חיל רובלס שאף לבלוק ימני שישיג 300 מושבים (מתוך כ-470) בפרלמנט ויצא במסע תעמולה תחת הכותרת "כל הכח למנהיג", במטרה להכריח את הנשיא לאפשר לו להיות ראש ממשלה ‏[5].

לאחר ההפסד בבחירות בפברואר 1936 פנה ביחד עם פרנסיסקו פרנקו אל ראש הממשלה מנואל פורטלה ולדרס בבקשה שיכריז על משטר צבאי כדי למנוע את האנדרלמוסיה שנוצרה בעקבות ניצחון השמאל בבחירות, ולפי עדותו של פורטלה אף הציע הפיכה צבאית ‏[6]. בפרוץ ההפיכה, ב 17 ביולי 1936 הצטרף ה-CEDA במלואו למחנה המורדים. אולם חיל רובלס לא היה אהוד על פרנסיסקו פרנקו ועל תומכיו. פרנקו האשים אותו בכך שייעץ לתומכיו לשבת על הגדר בזמן שהצבא והשמאל מקיזים דם אלו לאלו כדי שבסוף יוכלו לקטוף את השלטון. עם זאת, פרנקו הורה להגן עליו מפני הפלנחיסטים שניסו לעשות בו שפטים ב 2 בספטמבר 1936. למרות שחיל רובלס לא עשה דבר כדי לטעון לבכורה על פרנקו, פרנקו לא רצה את חיל רובלס בסביבתו, שכן לא היה לו צורך במתחרים על השלטון ‏[7].

באפריל 1944, בעת שהותו בליסבון, נתמנה חיל רובלס לנציגו של הטוען לכתר הספרדי, דון חואן דה בורבון, מחוץ לספרד ‏[8]. בספטמבר 1947 הוא ניהל בלונדון מגעים עם אינדיקיו פרייטו הסוציאליסט לגיבוש חזית רחבה כנגד פרנסיסקו פרנקו[9].

בשנת 1968, הצדיק חיל רובלס את תמיכתו בהפיכה הצבאית של פרנקו, בטענה שספרד הייתה בדרך לאנרכיה. עם זאת, הוא שלל את הטענות שהקומוניסטים תכננו להשתלט על ספרד וההפיכה נדרשה כדי למנוע זאת ‏[10].

זיקתו לרפובליקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחסו של חיל רובלס לרפובליקה היה מורכב וההיסטוריונים חלוקים לגבי כוונותיו האמיתיות. בעוד שחיל רובלס תמיד קיבל את צו הבוחר והחלטות הנשיא שמנעו ממנו תפקידים בכירים, עד להפיכה הצבאית של פרנקו, הוא צוטט כמתבטא שאם הפרלמנט לא יפעל בהתאם לשאיפות שלנו, נפטר מהפרלמנט ‏[11].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]