חוחית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgחוחית
Carduelis carduelis2.jpg
מצב שימור

מצב שימור: ללא חשש (LC)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששconservation status: least concern
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: עופות
סדרה: ציפורי שיר
משפחה: פרושיים
סוג: פרוש זהוב
מין: חוחית
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Carduelis Carduelis
‏(ליניאוס)
תחום תפוצה
1- תפוצת הקבוצה C. c. carduelis בקיץ.
2- תפוצת הקבוצה C. c. carduelis בכל השנה.
3- תפוצת הקבוצה C. c. caniceps בקיץ
4- תפוצת הקבוצה C. c. caniceps בכל השנה.
Carduelis carduelis map.png

חוחית (שם מדעי: Carduelis carduelis) היא ציפור שיר קטנה ממשפחת הפרושיים. מין זה שייך לסוג Carduelis (פרוש זהוב) בו המינים: ירקון, חורפי ותפוחית מצויה. שמה של החוחית ניתן לה משום מנהגה להאכיל את גוזליה בזרעי חוח. מזון החוחית מורכב בעיקר מזרעים של קוצים שונים. החוחית נפוצה כציפור נוי, ומגדלים אותה רבות בשבייה.

תכונות מורפולוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גודל הציפור 14-12 ס"מ, מוטת כנפיה 25-21 ס"מ, ומשקלה 19-14 גרם. חוחית בוגרת ניתנת לזיהוי בקלות על פי צבעיה הבולטים: אדום, שחור ולבן על הראש, שחור וזהב על כנפיה. השת בצבע לבן והזנב שחור. קשה להבחין בהבדל בין הזוויגים, המסכה האדומה על ראש הזכר גדולה יותר, ועוברת את קו העין. המסכה האדומה של הנקבה מצומצמת יותר, ושוליה אינם מגיעים לקו העין. מקור הזכר ארוך מזה של הנקבה.

גופם של הגוזלים עד לנשירה הראשונה הוא חום מפוספס, אולם בכנפיהם הכהות מתחיל להיראות הפס הזהוב. ניתן להבדיל בין הזוויגים על פי צבעי הכתף: שחור בזכרים ומקושקש בחום אצל הנקבות.

המקור בהיר, ארוך ומחודד בקצהו. הוא מסייע לציפור לשלוף זרעים מתוך הקרקפות של צמחים קוצניים ממשפחת המורכבים, כגון החוחים והדרדרים. צמחים אלה הם עיקר מזונה ומכאן שמה.

התנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשה הזעיר של החוחית מכיל את אחד המוחות המבריקים שבקרב בעלי הכנף. בטבע משמשת התבונה יוצאת הדופן של החוחית לפתיחת קרקפות של צמחים קוצניים ממשפחת המורכבים (מזונה העיקרי בטבע) ולשלוף מהם מזון החבוי מן העין. כמו כן, החוחית ניחנה במידה לא מבוטלת של אינטליגנציה חברתית, היות שהיא לעולם לא חיה בגפה, ואת מרבית ימיה היא מבלה בקבוצה של בנות מינה בעלת הרכב קבוע למדי, בה מרבית הפרטים מכירים היטב זה את זה. בשבי יכולות אלה מאפשרות לחוחית להסתגל ואף להתיידד בנקל עם מגדליה, זאת בתנאי שאלה יטרחו לספק מענה ראוי לצרכיה הפיזיים והרגשיים.

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באירופה נפוצים 9 תת-מינים המכונים קבוצת Carduelis carduelis carduelis, ובאסיה נפוצים 3 תת-מינים המכונים קבוצת Carduelis carduelis caniceps (באיראן, באוזבקיסטן, בקזחסטן, במונגוליה, בפקיסטן ובנפאל).

בית גידולה המועדף של החוחית הוא שולי החורש וכן שולי השטחים המעובדים, שם היא מוצאת את מזונה המועדף - זרעי העשבים. לפיכך, במקומות רבים נלוות החוחית לאדם. כיום מין זה אינו בסכנת הכחדה באף מדינה בה הוא שוכן.

המין הובא מאירופה, שוחרר במכוון והתאזרח באוסטרליה ובניו זילנד, שם הוא מצוי כיום במספרים גדולים. האינטרודוקציה לארצות הברית הצליחה פחות, וספק אם הצליחה להתאזרח, או שהחוחיות הנצפות מדי שנה הן פליטי תרבות.‏[1]

בישראל שני תת-מינים:

  • Carduelis carduelis niediecki - אוכלוסייה יציבה בארץ
  • Carduelis carduelis carduelis - חורף נדיר למדי

מחזור חיים שנתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוחית פורשת כנפיים

עונת הקינון בארץ חלה מתחילת חודש אפריל עד יולי. החיזור נעשה תוך כדי ישיבה על ענפים, שירה עריבה, פרישת והשמטת הכנפיים ונדנוד הגוף מצד לצד. המתחרים מורחקים בתעופה קצרה של הזכר.

הקן נבנה לצורך רבייה בלבד. צורתו כחצי-כדור, נקי ומסודר. בסיסו מורכב מזלזלי עשבים, המחוברים בקורי עכביש. חלקו הפנימי של הקן מרופד בצמר וסיבים צמחיים. שימוש בנוצות בריפוד הקן נדיר למדי. הנקבה מטילה 5-3 ביצים אליפטיות בגוון תכול חיוור עם כתמים סגולים-חומים, שלעתים יוצרים מעין טבעת בצד הרחב. הנקבה דוגרת על הביצים לבדה במשך 13-12 יום. הגוזלים עוזבים את הקן בגיל 14-13 ימים מבקיעתם, כשהם אינם מסוגלים לעוף. הם רוכשים את יכולת התעופה בהדרגה במהלך השבוע הראשון שלהם מחוץ לקן, ולומדים לאכול בכוחות עצמם רק בגיל 6 שבועות. לחוחיות המקננות בארץ שלושה מחזורי קינון בשנה.

הצעירים מגיעים לבגרות מינית בסביבות גיל שנה. תוחלת חיים בטבע היא פחות משנתיים, אך בשביה החוחיות מאריכות ימים, פרטים שחיו יותר מ- 20 שנה מוזכרים בספרות.

מחוץ לעונת הרבייה חיות החוחיות בלהקות של עשרות ואף מאות פריטים. להקות אלה משוטטות בחיפוש אחר מזון, ובהן גם נוצר הקשר בין בני הזוג לקראת הקינון.

יחסי גומלין עם האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרבית מדינות העולם, לרבות כל מדינות מזרח ומערב אירופה, ארצות הברית, קנדה ואוסטרליה, מגדלים את החוחיות בשביה למטרות מחמד ונוי. חלק מאותן המדינות מתירות ציד של מין זה, ובחלקן כל ציפורי הנוי הן מגידול שביה מסחרי. במדינת ישראל אין מאשרים את גידולה בשביה של ציפור זו.

European Goldfinch.jpg

בנצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעתים מצויר הילד-ישו עם ציפור החוחית בידו, המסמלת את הקוצים שיחבוש עם צליבתו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חוחית בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]