חוטמית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןחוטמית
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: חלמיתאים
משפחה: חלמיתיים
סוג: חוטמית
שם מדעי
Alcea
‏ליניאוס, 1753
חוטמית בצבעים שונים בעין כרם

חוֹטְמִית (שם מדעי: .Alcea L) היא סוג של צמחים עשבוניים חד-שנתיים או רב-שנתיים או בני-שיח ממשפחת החלמיתיים. לסוג חוטמית משויכים כ-79 מינים ו-3 תת-מינים[1][2], שנפוצים באזורים הממוזגים של העולם הישן ממזרח מרכז אירופה למזרח התיכון ולמרכז אסיה. בישראל גדלים 7 מיני בר ומין תרבותי (זר) אחד, שהובא כצמח נוי ומוצאו מסין.

מאפיינים מורפולוגיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרדת של חוטמית תרבותית

מיני החוטמית הם צמחים עשבוניים, חד-שנתיים, דו-שנתיים או רב-שנתיים, שעירים לרוב, בדרך כלל זקופים ולא מסתעפים לכמה גבעולים.

הגבעולים גבוהים וארוכים, שעירים כמעט בכל חלקיהם בשערות כוכביות, לפעמים מעורבבות שערות פשוטות.

העלים מסורגים, מחולקים או מאונים כעין כף יד ומעורקים ככף יד מבסיס העלה. הפטוטרת ארוכה. טרף העלה סגלגל עד כמעט מעוגל, או בעל צלעות, או כמעט ללא אונות, או מחולק לאונות ככף יד. שפת העלה עגולה או משוננת, וקודקודו חד עד קהה.

הפרחים גדולים ובולטים, קוטרם 2 עד 6 ס"מ ולעיתים רחוקות 8 ס"מ. הפרחים דו-מיניים, נכונים, חיקיים, בודדים או ערוכים באשכולות ומורכבים מ-5 עלי כותרת ו-5 עלי גביע. מתחת לגביע הפרח מצוי גביעון מאוחה בבסיסו ובעל 6 עד 9 אונות מאוחים בבסיסם.

עלי כותרת ורודים, לבנים, סגולים או צהובים, לרוב ברוחב של יותר מ-3 ס"מ, קודקודם מפורץ.

במרכז הפרח נמצא צינור אבקנים קירח (מעין ענבל שעליו אבקנים מרובים ומאוחים כמעט עד למאבקים), שבחלקו העליון מקבץ של מאבקים צהובים וקומפקטיים, ובקודקודו צלקות דקיקות וכפופות.

השחלה עילית מרובת מגורות מ-15 או יותר, ביצית זקופה בכל מגורה. עמודי העלי כמספר השחלות.

הציר המרכזי של המצעית גלילי בחלקו התחתון ומתרחב ומסתיים למעלה בצורת גגון משונן למעלה המסתיים בגוף דמויי חרוט.

פרי החוטמית היא מפרדת שמורכבת מפרודות רבות. הפרודות, דמוי דיסק שטוח עם קודקוד מפורץ, אינן נפתחות, ומסודרות סביב עמוד מרכזי קצר (המשך מצעית הפרח), מורחב בראשו למקור חרוטי, שצורתו מזכירה צורת חוטם (אף), ומכאן שמו של הסוג. כל פרודה מורכבת משתי מגורות בלתי משוכללות, אך מכילה רק זרע אחד. המגורה הקיצונית עקרה.

מיני החוטמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיני החוטמית הידועים בארץ ישראל הם:

  1. חָטְמִית זִיפָנִית (.Alcea setosa (Boiss.) Alef) - עשב רב-שנתי, גובה התפרחת עד 2 מ', צבע הכותרת ורוד, לילך או סגול. העלים כמעט ואינם מחולקים או בעלי אונות קצרות. אורך הגביעון שווה כמעט לאורך הגביע. חוטמית זיפנית נפוצה באזור השרון, יהודה, הכרמל, הגלבוע, הגליל, עמק הירדן והגלעד.
  2. חוטמית צהובה (.Alcea rufescens (Boiss.) Boiss) - נפוצה בעמק יזרעאל, בגליל העליון, הרי מואב ובגלעד.
  3. חוטמית עין הפרה (.Alcea acaulis (Cav.) Alef) - נפוצה בכל הארץ. ראה ערך.
  4. חָטְמִית קֵרַחַת (Alcea dissecta (Baker f.) Zohary) -  צמח עשבוני רב-שנתי שגובהו 2 עד 3 לעיתים רחוקות מטר אחד ופרחיו ורודים וגדולים ועליו העליונים מחולקים-מאוצבעים לאונות ארוכות[3]. מין זה תואר לראשונה למדע בידי החוקר הישראלי מיכאל זהרי בשנת 1963. הגבעול עגול ארוך, זקוף וכמעט אינו מסתעף, קירח (או לעיתים רחוקות בעלי זיפים בודדים או בעלי אגודות של זיפים)[4]. הלוואים קיימים הפטוטרת ארוכה יחסית. העלים מסורגים, לפחות חלק מהעלים גזורים-כפניים לאונות בעלות שיניים גסות או אונות קטנות. העלים התחתונים, שקוטרם 15 ס"מ מפורצים או שסועים ל-7 עד 10 אונות. עלי הגבעול העליונים מחולקים, מאוצבעים לאונות ארוכות. הפרחים דו-מיניים, ורודים, קוטרם עד 10 ס"מ, יוצאים מחיק העלים ונישאים על עוקץ קצר יחסית (מלבד הזן בחרמון). הפרח פתוח ובמרכזו צלקות דקיקות, הנישאות על עמודי שחלה ארוכים, שמוקפים בצינור אבקנים צהוב. הגביעון, שמאוחה בבסיסו, בעל 6 עד 9 אונות קצרות הרבה מהגביע וכולן או קצותיהן אדמדמות או ירוקות[3]. אורך הגביעון אינו מגיע לחצי מאורך הגביע, וזאת בשונה מחוטמית זיפנית שאורכו של הגביעון אצלה שווה כמעט לאורך הגביע. הגביע בן חמש אונות. עלי הכותרת 5, ורודים, מפורדים ומעורים בבסיסן אל צינור האבקנים וראשם מפורץ מעט. האבקנים רבים, זיריהם מאוחים כמעט עד למאבקים ויוצרים צינור שבולט במרכז הפרח. המאבקים צהובים דמוי כליה בעלי לשכה אחת הנפתחת בראשה. האבקה דביקה. השחלה עילית, מרובת עלי שחלה ומרובת מגורות. בכל עלה שחלה 2 מגורות. בכל מגורה ביצית זקופה אחת. עמוד השחלה מחולק בקצהו לצלקות מרובות שמספרן כמספר עלי השחלה. עוקץ הפרי ארוך. פרי החוטמית היא מפרדת שמורכבת מפרודות רבות ועטופה בגביע ובגביעון משתיירים. הפרודות, דמוי דיסק שטוח עם קודקוד מפורץ, בלתי נפתחות, ומסודרות סביב עמוד מרכזי קצר, (המשך מצעית הפרח) מורחב בראשו למקור חרוטי, שצורתו מזכירה צורת חוטם, ומכאן שמו של הסוג. גבן של הפרודות הבשלות עשוי בצורת מרזב עמוק ששוליו מורחבים לכנפיים סביב (בשונה מחוטמית זיפנית שגבן של הפרודות מקומר או שטוח וחלקות. או הפרודות בעלות שערות פשוטות[4]. צדדיה של הפרודה בעלי קמטים רדיאליים בולטים. כל פרודה מורכבת משתי מגורות בלתי משוכללות, אך מכילה רק זרע אחד. המגורה הקיצונית עקרה. טיפוס התפוצה: מזרח ים-תיכוני. התפוצה העולמית משתרעת באזורים הסוב-טרופיים, ים-תיכוניים ממזרח טורקיה עד ישראל וצפון מערב איראן[5]. היא גדלה בבתי-גידול טבעיים בלבד בקרקעות כבדים ולחים ובגדות נחלים ובבתות. חוטמית קירחת מצויה בחרמון (ברום 300 עד 2,100 מ') ובבקעת החולה; נדירה בגולן ובגליל העליון ונדירה מאוד בגליל התחתון. חוטמית קירחת פורחת בסוף האביב, מתחילת אפריל עד תחילת אוגוסט, ובמרומי החרמון מיולי עד אוגוסט[6].
  5. חוטמית מאוצבעת - נפוצה בשומרון ובכרמל.
  6. חוטמית משורטטת - נפוצה בעמק הירדן ובנגב.
  7. חוטמית הגליל (Alcea galilaea Zohary) - עשב רב-שנתי (בן קיימא) נמוך או שרוע, ים-תיכוני נדיר ותת-אנדמי צפון מערב סוריה, לבנון וישראל. בישראל הוא בבתי-גידול טבעיים בלבד, בבתות ובשדות בור. הוא מצוי בגליל העליון ובערבות הירדן; נדיר בגולן; נדיר מאוד בבקעת חולה, בבקעת כנרות, בשומרון, במדבר שומרון ובגלעד. מין זה תואר לראשונה למדע בידי החוקר הישראלי מיכאל זהרי בשנת 1963. הצמח מסתעף, הגבעולים שרועים אורכם 30 עד 60 ס"מ. העלים מסורגים, פשוטים, מאוצבעים, מפורצים עמוקות, בעלי 3 עד 5 אונות ארוכות שאורכן גדול מס"מ אחד ושפתם משוננת באורח בלתי סדיר. הלוואים נעדרים. הפרחים לבנים עד צהובים ולעיתים רחוקות ורודים. הגביעון בעל 6 עד 9 עלים שאורכם כמעט כאורך הגביע. הכותרת עם 5 אונות ארוכות בהרבה מהגביע ומפורצות בראשן. צינור האבקנים קצר ובנוי מאבקנים רבים מאוד שזיריהם קצרצרים. בגבה של פרודת הפרי מצוי חריץ עמוק. הצמח משיר את נופו בקיץ ומחדש את העלווה בחורף. הפריחה מסוף מרץ ועד תחילת יוני. חוטמית הגליל גדלה פה ושם במפוזר בבתה בצפון הארץ ובמרכזה, בעיקר ברצועת הסְפָר, במעבר בין החבל הימתיכוני לחבל הערבתי. תפוצתה העולמית מצומצמת לצפון ארץ-ישראל ודרום לבנון. בסוג 60 מינים, בעיקר בדרום-מערב אסיה. בארץ 8 מינים. בגינות הנוי מקובלים גם מינים נוספים, לא-מקומיים, ולהם מגוון צבעים. מקורם בסין.
  8. חוטמית תרבותית (Alcea rosea) - עשב דו-שנתי, זקוף, שגובהו על פי רוב 2 מטר. נפוץ במדינות רבות בעולם.

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חוטמית
ויקימינים טקסונומיה בוויקימינים: Alcea

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חוטמית בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ .Alcea L, WFO: World Flora Online. Published on the Internet
  2. ^ .Alcea L, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
  3. ^ 1 2 נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 436
  4. ^ 1 2 מיכאלי זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1998, עמ' 303
  5. ^ Alcea dissecta (Baker f.) Zohary, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
  6. ^ חוטמית קירחת, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=חוטמית&oldid=36351328"