חוכמת ההמונים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: חוסר דיוק, שפה מעט מסורבלת, ניסוח לא מספק של ההגדרות. זהו ערך חשוב במיוחד בהקשר של ויקיפדיה..
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

רעיון "חכמת ההמונים" גורס שחכמתו של ההמון גדולה, בתנאים מסוימים, מחכמתו של המומחה היחיד. על פי רעיון זה, שקלול התשובות שתפיק קבוצה גדולה של אנשים שאינם מתואמים ביניהם יהיה כמעט תמיד מדויק יותר מהתשובה הטובה והמלומדת שיפיק מומחה עצמאי. העיקרון הנ"ל הוכח‏[1] באוכלוסיות שונות ובניסויים מתחומי חיים שונים, אך עיקרון זה אינו מבטל את מקומו של המומחה. חשוב להיות מודע לבעיות העלולות לנבוע מאמונה עיוורת בדעתו של יחיד, גם אם הוא בעל ידע רב, כגון: הטיות ושגיאות. דוגמאות לשימוש בחכמת המונים:

  • אומדן אפונים בצנצנת, משקלו של אדם, טמפרטורה נוכחית בחדר, מועמד שיזכה בבחירות קרובות.
  • חיזוי איך ינהג השוק ביציאת מוצרים חדשים, איך ינהג ביחס למניות, ואילו מדינות בארצות הברית יצביעו בעד איזה מועמד.
  • בחירת מקום בילוי, רכישת מוצרי צריכה שונים

חוכמת המונים - הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מושג חוכמת ההמונים, תוך התמקדות בעולם העסקים, תואר בהרחבה על ידי העיתונאי האמריקני ג'יימס סורוביצקי, בספרו "חוכמת ההמונים" - רב מכר שיצא לאור בשנת 2004.

במרכזו של הספר מתואר מחקר המוכיח כי דווקא קבוצות מגוונות, נטולות היררכיה ומורכבות מאנשים שלא מכירים זה את זה ייתנו את התוצאות הטובות ביותר לארגון. לטענתו, ב-91% מהמקרים ההמונים מספקים תשובה נכונה לבעיה המוצגת בפניהם, בעוד ששיעור ההצלחה של מומחים בעלי השכלה רלוונטית הוא רק 65%. דוגמה מובהקת לכך ניתן לראות בשעשועון "מי רוצה להיות מיליונר?". שם, לפי הסטטיסטיקות, כששאלה הופנתה לקהל למעלה מ-90% מהתשובות היו נכונות, אך כאשר שאלה הופנתה למומחים תשובותיהם היו נכונות בפחות מ-60% מהמקרים.

תנאים לקיום חכמת המונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדי שחוכמת המונים תהיה אפקטיבית בצורה מיטבית, עליה לקיים את כל התנאים הבאים:

  • מגוון דעות (הטרגוניות) להבטחת חשיבה שונה - לכל אדם תהיה דעה אישית ופרספקטיבה שונה. בזכות קיומו של המגוון, ניתן לקבל חלופות, גם אם טובות פחות, המסייעות בעת קבלת החלטה. כל עוד יישמר האיזון בין המידע והידע המשותפים לכלל הקבוצה לבין ידע פרטי נוסף שמוחזק באופן אישי על ידי הנוכחים נוכל לראות פרספקטיבות שונות המאפשרות את קיומה של החוכמה.
  • עצמאות (אי תלות בין אנשים) - קהל חכם הנו קהל מגוון, שמצליח לשמור על עצמאות ואי תלות בין האנשים. יש לקחת בחשבון שחלק מהדעות יהיו מוטות או מחקות דעות של אחרים ויחד עם זאת מצב זה אינו מהווה הפרעה כל עוד ההטיה היא מגוונת.
  • אגרגציה (צבירה) – קיום מנגנון האוסף את כל מגוון הדעות בתחום מסוים ומציג אותו באופן המאפשר קבלת החלטות.

סוגים של חוכמת המונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סורוביצקי מתייחס לשלושה סוגים של חוכמת המונים:[2]

  • קוגניציה - חשיבה ועיבוד מידע, שיפוט של השוק, שלטענותו יכול להיות מהיר יותר, אמין יותר ופחות מושפע מפוליטיקה, כפי שדיונים וועדות מומחים יכולים להיות.
  • קואורדינציה - היכולת לתמרן בגמישות וללא התנגשויות בתנועה זורמת בדומה להולכי רגל רבים על מדרכות שאינם מתנגשים.
  • שיתוף פעולה - היכולת של קבוצת אנשים ליצור יחסי אמון ללא מערכת השולטת בהתנהגותם.

חוכמת ההמונים לפי חוקרים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לסורוביצקי, הוקמה באוניברסיטת MIT מחלקת "המרכז לאינטליגנציה קבוצתית" ובראשה תומאס מלון אשר ביחד עם שותפיו הוביל מחקר המתייחס למשתנים המשפיעים על מנת המשכל הקבוצתית.

משתנים המשפיעים על מנת המשכל הקבוצתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

וולי, מלון ושותפיהם זיהו שלושה משתנים עיקריים שהשפיעו על מנת המשכל הקבוצתית, ואף אחד מהם לא נגע ליכולת חשיבה שכלתנית.[3]

  • המשתנה המשפיע ביותר לא היה שיקול דעת של מנהיג, חלוקת תפקידים מסודרת או קביעת נוהלי עבודה אלא - מכל המשתנים בעולם - אמפתיה, "רגישות חברתית", כפי שכינו זאת במאמר. הקבוצות שזכו להצלחה הרבה והעקבית ביותר בכל סוגי המשימות השונות היו אלה שחבריהן הקשיבו זה לזה בלי לקטוע אנשים במהלך דבריהם וגילו רגישות להבעות הפנים של זולתם ולשפת הגוף שלו. הרגישות החברתית השפיעה על ביצועי הקבוצה יותר מהרכב החברים, מנת המשכל הממוצעת או המצרפי שלהם וכל משתנה אחר. צמד הניסויים גילה שהקשבה בתוך הקבוצה, לכל החברים באשר הם, מסייעת יותר מכל גורם אחר להצלחת הקבוצה בכל אתגר, מהרכבת פאזל ועד דרך ניהול משא ומתן עם קבוצה אחרת.
  • גם המשתנה השני שמשפיע על איי-קיו קבוצתי היה חברתי - השוויוניות. המחקר גילה מתאם גבוה בין הצלחה במשימות לבין חלוקה שוויונית, מתמטית כמעט, של תורות דיבור וזמן ההתבטאות של חברי הקבוצה. קבוצות שבהן התבלט מנהיג דומיננטי הפגינו ביצועים ירודים יותר, וככל שהשיחות כללו יותר סבבי דיבור בהשתתפות יותר חברים שזכו לתורות דיבור דומים יותר באורכם, כך הקבוצה הראתה תוצאות טובות יותר במשימות השונות. "זה היה אחד הממצאים שהחלישו את ההנחה שהמנהל הוא הגורם הדומיננטי בהצלחת קבוצה. לא משנה מה היו תכונותיהם האישיות והשכליות של המנהיגים הספונטניים - היכן שהם צמחו, התבונה הקולקטיבית פחתה", אומרת וולי.
  • המשתנה המובהק השלישי והאחרון שהתגלה בניסוי של וולי ומלון - המשתנה שהשפעתו היא הרבה ביותר אחרי האמפתיה והשוויוניות - היה שיעור הנשים בקבוצה. בין אם הקבוצות מנו שניים, שלושה, ארבעה או חמישה חברים, ככל ששיעור הנשים גדל, האינטליגנציה הקבוצתית עלתה - "וגם כאן, זה לא קשור לאייקיו של הנשים שהשתתפו, אלא לרגישות החברתית שלהן", אומרת וולי. "נשים מתאפיינות ביותר רגישות ואמפתיה, ולרוב לא נוטות להשתלט על דיונים. נשים גם נוטות יותר מגברים להודות שהן לא מבינות בנושא כלשהו ולבקש הסברים, וכך מעודדות שיתוף של מידע. גברים מסתירים את חוסר הידע שלהם, וזה פוגע בביצועי הקבוצה.

חוכמת ההמונים ברשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מייקל נילסן, בעברו פיזיקאי קוואנטי, גייס את תופעת חוכמת ההמונים וייצר את המחקר המדעי האזרחי. המטרה היא לפתח כלים שיאפשרו לאנשים לשתף את הידע והרעיונות שלהם, על מנת לפתח את המדע מהר יותר מאשר שיעשו זאת המומחים לבדם. פלטפורמת הוב 2.0 היא זאת שמאפשרת להמונים מכל קצוות העולם להביע את דעתם בתחום ועל ידי כך לקדם את המדע.[4] נילסן מציג את הרעיון על ידי סיפורו של המתמטיקאי טים גאוורס שהשתמש בבלוג שלו כדי להעלות בעיות מתמטיות קשות במיוחד והזמין אנשים לנסות ולפתור אותן. תוך 37 ימים בלבד הבעיות נפתרו במלואן והשיטה הוכחה כיעילה.[5]

גם חוקרי החלבונים פרופסור דיוויד בייקר ופרופסור זורן פופוביץ' גייסו את ההמונים לטובת המדע כאשר פיתחו את משחק המכונה "Foldit" (קפל אותו). הם הפיצו את המשחק ברשת, כשהם מעודדים את המשתתפים לשחק בו בחינם, ולהתחרות זה בזה בקיפול חלבונים. המשחק עזר לפענח את מבנהו של חלבון מורכב במיוחד, שיכול להוביל לפיתוח תרופות במלחמה כנגד מגפת האיידס. מבנהו של חלבון זה נותר כתעלומה עבור החוקרים בתחום למשך יותר מעשר שנים, אך הגיימרים הצליחו לפתור את הבעיה תוך שלושה שבועות בלבד. בטווח הארוך, התקבלה הוכחה חשובה בנוגע לדרך בה יכולים שחקנים מן השורה לתרום את כוח החישוב של מוחותיהם לטובת המדע.‏[6]

לא רק בתחום המדע רואים את הפוטנציאל של שימוש בתשתית האינטרנט ליצירת חוכמת ההמון. דוויין ספרדלין, מנכ"ל חברת אינוסנטיב, עשה מהלך דומה כאשר שילב בין הרשת החברתית למעבדת ענק. הוא השתמש בזירה האינטרנטית כדי להפגיש בין גופים שנתקלו בבעיה שאינם מצליחים לפתור לבין אנשים שרוצים להשכיר את שירותי החשיבה שלהם. במקביל לתאוריית חוכמת ההמונים נעשה שימוש ברעיון מיקור ההמונים. הארגונים שפונים לחברה מפרסמים באתר את בעיותיהם ומציעים פרסים כספיים למי שיצליח לפתור אותן.[7]

רשת האינטרנט מהדור השני מבוססת ברובה על אתרי שיתוף תוכן כמו הYouTube והבלוגים, בהם הגולשים הם שיוצרים את התוכן ויכולים לשתף, להגיב ולערוך. היא כוללת את ארבעת התנאים ליצירת המון חכם מה שאיפשר את הקמת המיזם של ויקיפדיה שרותמת את הידע של ההמונים על מנת ליצור את מאגר המידע הגדול ביותר. גם האלגוריתם של גוגל, שנעשה מנוע החיפוש המועדף על משתמשי האינטרנט,‏[8] בגלל שהוא מוצא את הדף הנכון במהירות רבה יותר, מבוסס על חוכמת ההמונים. האלגוריתם המכונה PageRank מוצא את דפי האינטרנט בעלי הערך הגבוה ביותר ומציב אותם בראש רשימת התוצאות המחוזרת כנגד החיפוש. הרעיון שעומד בבסיס האלגוריתם הוא ספירה של מספר הפעמים בהם מגיעים אל הדף בשיטוט רנדומלי ברשת וכך מגדיל את הסיכויים של מנוע חיפוש להפנות לערך הרצוי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על-פי ספרו של ג'יימס סורוביצקי: Wisdom of the Crowds
  2. ^ ראיון עם סורוביצקי באתר randomhouse (באנגלית)
  3. ^ איתי להט, כמה טיפשים צריך כדי לערוך ישיבה טובה, 3 בפברואר 2011, באתר כלכליסט
  4. ^ שיזף רפאלי, האם הגולשים הם עתיד המדע? 10 בנובמבר 2011 באתר כלכליסט
  5. ^ המדע האזרחי TED
  6. ^ ד"ר רועי צזנה, ‏כשהגיימרים ניצחו את המדענים… במדע, באתר "הידען", 1 באוקטובר 2011
  7. ^ עידו קינן, המוח הגדול 4 במרץ 2010 באתר כלכליסט
  8. ^ דניאל נלסון, ‏Search Engine Trends in 2008, באתר wiliam.com‏
ניהול ידע

ניהול ידע - ניהול תוכן - מבחן אמילי - למידה ארגונית - פער העשייה-ידיעה - עובד ידע - תרבות ארגונית
נושאים משלימים: נתונים - מידע - ידע - מדעי המידע - מערכת מידע - מידענות - מידען - מערכת תומכת החלטה - עיבוד נתונים
אישים: לורנס פרוסאק