חול צהוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חול צהוב, הוא קרקע בעלת כושר חלחול גבוה.

גרגרי החול הצהוב עפים בקלות עם הרוח ולכן נקראים "נודדים", את החול הצהוב ניתן למצוא לאורך חוף הים.

בישראל, בדרום הם יוצרים רצועה רחבה שהולכת ונעשית צרה ככל שמצפינים. החול נוצר מבליה של סלעי גרניט מהרי אתיופיה אשר מוסע על ידי הנילוס עד הים התיכון ועל ידי זרמים לחופי הארץ. החול הצהוב השתקע בחופי ישראל, מה שיצר רצועות חוף חוליות ונעימות לרחצה. אפרים סידון מתייחס לכך בספרו ״התנ״ך בחרוזים: מלכים״ על סיפור שלמה המלך ומלכת שבא, הוא כותב ״כאשר סיימה היא לחוד לו חידות והוא אותה ריצה, נתנה לו המלכה חול נעים לרחצה״. רכס הכרמל מהווה מחסום פיזי עבור החול הצהוב, ועל כן רצועת החוף מצפון לו היא רצועת כורכר סלעית, נטולת חול צהוב. הרוח מעיפה אותו לפנים הארץ.


ערך זה הוא קצרמר בנושא גאולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.