חום לבן

חום לבן
White Heat
	ג'יימס קאגני כקודי ג'ארט
בימוי	ראול וולש
הופק בידי	לואי אדלמן
תסריט	איוון גוף, בן רוברטס, וירג'יניה קלוג
עריכה	אוון מרקס
שחקנים ראשיים	ג'יימס קאגני; וירג'יניה מאיו; אדמונד או'בראיין
מוזיקה	מקס שטיינר
צילום	סידני היקוקס
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	האחים וורנר, Warner Bros. Pictures
חברה מפיצה	האחים וורנר
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	2 בספטמבר 1949
משך הקרנה	114 דק'
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	סרט פשע, פילם נואר, סרט כלא
	דף הסרט ב־IMDb

ערך זה עוסק בסרט קולנוע אמריקאי בסוגת הסרט האפל. אם התכוונתם לספר בישול שנכתב בידי השף מרקו פייר וייט, ראו חום לבן (ספר).

חוֹם לבן (באנגלית: White Heat) הוא סרט קולנוע בסוגת הסרט האפל ונחשב לסרט גנגסטרים וכלא קלאסי^[1]. הסרט הופק ב-1949 בכיכובם של ג'יימס קאגני, וירג'יניה מאיו ואדמונד או'בראיין בבימויו של ראול וולש. בשנת 2003 נבחר הסרט לארכיון הסרטים הלאומי של ארצות הברית בספריית הקונגרס. הסרט היה מועמד לפרס אוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר. באתר Rotten Tomatoes זוכה הסרט ל-100% ביקורות חיוביות^[2] ברשימת "מאה שנים... עשרת הגדולים" של מכון הסרטים האמריקאי ניצב במקום הרביעי בין סרטי הגנגסטרים.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארתור "קודי" ג'ארט (ג'יימס קאגני) הוא גנגסטר מסוכן הנשוי לוורנה (וירג'יניה מאיו), אך משפחתו האמיתית, פרט לאמו, עמה יש לג'ארט יחסים אדיפליים-כמעט היא כנופיית הפשע שהוא מנהיג ללא רחמים. בשלב מאוחר בסרט מתברר כי אביו של ג'ארט מת בבית חולים לחולי נפש.

הכנופיה של ג'ארט שודדת רכבת בשוד אלים במסגרתו נורים למוות ארבעה מחבריה, לאחר שהמשטרה ורשויות המס עולות על עקבותיו של ג'ארט הוא מוודה על פשע אחר שאירע בדיוק בעת שוד הרכבת, והמשמש לו אליבי, בשל כך נשפט לשלוש שנים בכלא. אולם, חוקר מחלקת האוצר של ארצות הברית, פיליפ אוונס, בו ירה ג'ארט מוקדם יותר, אינו הולך שולל אחר הרשעתו ושותל בתאו של ג'ארט מדובב (אדמונד אובריאן) המזדהה בשם ויק פרדו. מטרתו של פרדו היא לחשוף את מלבין הכספים של כנופייתו של ג'ארט.

בינתיים, בעולם החופשי, מנצל יד-ימינו של ג'ארט "ביג אד" סומרס, את המצב על מנת להשתלט הן על ההנהגה והן על וורנה ג'ארט ויוצר קשר עם אסיר בבית הכלא בו אסור ג'ארט על מנת שירצח אותו בכלאו. שעה שהאסיר מנצל את עבודתו בצוותא עם ג'ארט בבית המלאכה של הכלא ומפיל עליו מכונה כבדה, דוחף פרדו (המדובב) את ג'ארט ומציל את חייו. לאחר ביקור אמו, בו היא מבטיחה "לטפל" ב"ביג אד", נודע לג'ארט מפי אסיר אחר כי היא מתה. עם הוודע דבר מותה מתפרע ג'ארט בחדר האוכל ומובל לבית החולים של הכלא, שם הוא מאובחן כלוקה בפסיכוזה ונכפת בכותונת משוגעים.

ג'ארט ופרדו מארגנים בריחה, כאשר פרקר, האסיר שניסה להרוג את ג'ארט מושלך אל תא המטען של רכב הבריחה, בהמשך מחסל ג'ארט את פרקר, כאשר בידו האחת הוא מכרסם עוף. כאשר ג'ארט מגיע לעיר הוא תופס את אשתו, ורנה, שניסתה להימלט מפניו ותוקף אותה באלימות, היא מצליחה לשכנעו ש"ביג אד" ירה באמו (אף על פי שהייתה זו ורנה שירתה בה בגבה). עד מהרה הוא יורה בביג אד. הכנופיה מקדמת את פניו של ג'ארט בברכה, כולל פרדו, שהפך לידיד אמת של ג'ארט. ג'ארט מכריז שאת המשך מעללי הכנופיה הוא יקדיש לאמו.

כאשר הכנופיה מתכנסת במקום מחבוא מגיע למקום גבר זר, לכל נדמה כאילו ג'ארט עומד לחסל אותו, אך להפתעתו של פרדו הוא מוצג בפני מלבין הכספים אותו נשלח למעשה לגלות.

ג'ארט מתכוון לשדוד כספי משכורות של מפעל כימי בלונג ביץ', קליפורניה, תוך שימוש במכלית כ"סוס טרויאני" שיוכנס אל שערי המפעל. פרדו מצליח להעביר הודעה למפעילו, אוונס. מיד לאחר הכניסה למפעל הכימי מזהה נהג המכלית את פרדו כשוטר בשם פאלון ומזהיר את ג'ארט מפניו. פרדו/פאלון נוטל מיד רובה לידיו ומאיים על ג'ארט, לתדהמתו המוחלטת של האחרון. אנשיו של ג'ארט משתלטים על פאלון אך אינם יורים בו כיוון שהמשטרה מקיפה את המשרד. אוונס קורא לג'ארט להיכנע וממלא את המשרד בגז מדמיע. ג'ארט לא נכנע וממשיך לברוח.

כל אנשיו של ג'ארט נורים על ידי המשטרה או על-ידו, שעה שהם מסכימים להיכנע. בתמונה האחרונה ג'ארט נמלט אל מערכת מיכלים ענקית, מלווה בזרקורי המשטרה, פאלון יורה לעברו ברובה וג'ארט מתחיל לירות באקדח שבידיו מטווח קצר לכיוונו של מיכל חומר דליק. כאשר המיכל נדלק בלהבת ענק קורא ג'ארט "Made it, Ma! Top of the world!‎" (בתרגום חופשי: "עשיתי זאת, אמא! סוף העולם!"), ציטוט זה ניצב במקום ה-18 ברשימת "מאה שנים... מאה ציטוטים". מיד לאחר מכן מתלקח המיכל ומתפוצץ.

השפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמותו של ג'ארט מבוססת על הרוצח הניו יורקי Francis "Two Gun" Crowley (פרנסיס "שני אקדחים" קראולי)^[3] שהוצא להורג בגיל 21 בשנת 1932 ומילותיו האחרונות היו "שלחו את אהבתי לאמא". מקור השראה נוסף היה ארתור באנקר, בנה של הפושעת "אמא בארקר" משנות ה-30 של המאה ה-20.