חופי ישראל

אנשים משחקים מטקות בחוף בישראל

על חופי ישראל נמנים החופים לאורך הים התיכון - 196 ק"מ, חוף סובב כנרת - 56 ק"מ, החוף המערבי של ים המלח - 40 ק"מ (בגבולות הקו הירוק) וחופי מפרץ אילת - 14 ק"מ. מרבית שטחי החופים בישראל הם בבעלות ציבורית.

חופי ישראל מתאפיינים במגוון ביולוגי ובמערכות טבעיות ייחודיות, בנופים תת-ימיים מרשימים בעלי ערכים אקולוגיים ואסתטיים. עם זאת, חופים אלה מאוימים תדיר מזיהום שמקורו בים וכזה שמקורו ביבשה.

שטח הסביבה החופית בישראל, שנותר לרווחת התושב - למטרות נופש, חינוך, מדע ומחקר, לאחר שהופקעו ממנו שטחים לצורכי תשתיות וצורכי ביטחון הוא מן המצומצמים בעולם, כדי 2 ס"מ לתושב.

חופי הים התיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

רצועת חופי הים התיכון לאורך ישראל היא רצועת החוף הארוכה ביותר בישראל, והיא משתרעת לאורך 196 ק"מ. כ-50 ק"מ מתוכם סגורים בפני הציבור לצורכי נמלים, תחנות כוח, תשתיות וביטחון. אורך החופים המוכרזים כחופי רחצה (עם מציל) הוא כ־17 ק"מ, ובכל עונת רחצה נמנים בחופים עשרות מיליוני ביקורים^[^{דרוש מקור]}.

יישובים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רצועת הים התיכון כוללת בין היתר את חופי היישובים (מדרום לצפון): חופי מועצה אזורית חוף אשקלון, חופי אשקלון - 12 ק"מ, חופי מועצה אזורית באר טוביה, חופי אשדוד - 8 ק"מ, חופי מועצה אזורית חבל יבנה, חופי מועצה אזורית גן רווה (חוף פלמחים - 8.8 ק"מ), חופי ראשון לציון - 8 ק"מ, חופי בת ים - 3.5 ק"מ, חופי תל אביב - 14 ק"מ, חופי הרצליה - 9 ק"מ, חופי מועצה אזורית חוף השרון (חופי ארסוף, חופי געש), חופי נתניה - 13.5 ק"מ, חופי מועצה אזורית עמק חפר (חופי בית ינאי), חופי מכמורת, חופי חדרה - 7 ק"מ, חופי שדות ים, חופי קיסריה, חופי ג'סר א-זרקא, חוף דור הבונים - 4.5 ק"מ, חוף עתלית - 3 ק"מ, חופי טירת הכרמל - 2.5 ק"מ, חופי חיפה, חופי קריית ים - 2.5 ק"מ, חופי עכו, חופי בוסתן הגליל, חופי שבי ציון, וחופי נהריה^[1].

אתרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך חופי הים התיכון בישראל נמצאים אתרים רבים הסוגרים רצועות חוף שונות בפני הציבור הרחב. בין האתרים השונים בחופי ישראל נמצאים:

נמלי ים - נמל חיפה, נמל מספנות ישראל, נמל המפרץ, נמל הקישון, נמל חדרה, נמל תל אביב (אינו פעיל יותר), נמל הדרום, נמל אשדוד ונמל אשקלון.
מרינות - נמל עכו, מעגן מכמורת, מרינה הרצליה, מרינה תל אביב, נמל יפו, מרינה אשדוד ומרינה אשקלון.
מתקנים צבאיים וביטחוניים - בסיס חיפה, בסיס אשדוד, בסיס עתלית, בה"ד חיל הים, מספנת חיל הים, מטווח 24, בסיס פלמחים, בסיס ציוד ותובלה של צה"ל ומכון דוד של רפאל. לפי בדיקה שנעשתה, כ-30 קילומטרים מחופי הים התיכון סגורים על ידי מתקנים צבאיים וביטחוניים^[2].
תחנות כוח - תחנת הכוח אורות רבין, תחנת הכוח דוראד, תחנת הכוח רוטנברג, תחנת הכוח אשכול ותחנת הכוח רדינג.
מתקני התפלה - מתקן התפלה אשקלון, מתקן התפלה פלמחים, מתקן התפלה חדרה, מתקן התפלה שורק ומתקן התפלה אשדוד.
גנים לאומיים - גן לאומי אשקלון וגן לאומי אפולוניה.
שמורות טבע - ראש הנקרה.
אחרים - המכון הלאומי לאוקיינוגרפיה, אשדוד ים, פארק צ'ארלס קלור, פארק מדרון יפו ומבצר עתלית.

פעילויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך כל רצועת החוף עובר שביל הים.

החי והצומח[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

חופי הכנרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם – חוק הסדרת הטיפול בחופי הכנרת

הכנרת מהווה אתר נופש ובילוי פעיל. עשרות חופי רחצה מוסדרים קיימים לחופיה. בחלק מהם מתקיימת פעילות אתגרית כמו שיט סירות ואופנועי ים, סקי מים ורחיפה. כמו כן מתקיימת פעילות של תנועת הנוער צופי ים בחוף המושבה כנרת, שם נמצא שבט "צופי ים כנרת". החניכים עוסקים בפעילות ימית ובשיט, ובפעילות חברתית, חינוכית וערכית.

מעט מהחופים פתוחים לקהל הרחב ללא תשלום, על אף החוק שבעניין שמתיר גביית תשלום רק בעבור הסדרת חניה. מבקר המדינה, בדו"ח מיוחד, מצא, כי מעשית הכניסה חינם רגלית מנועה בחלק גדול מהחופים. בדצמבר 2006 לאחר מאבק משפטי של החברה להגנת הטבע וגופים ירוקים נוספים, הוסרו מחופי הכנרת עשרות גדרות בצו בית משפט, ונפתחו לציבור הרחב עשרות חופים, שהיו עד אז מגודרים שלא כחוק. חלק מהחופים גם הונגשו לנכים.

פעילויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שביל סובב כנרת אותו יזמה החברה להגנת הטבע, הוא פרויקט אשר מטרתו יצירת שביל, תוך כדי הסרת גדרות ומכשולים אחרים, ואשר יאפשר הליכה מסודרת ובאופן חופשי סביב אגם הכנרת. השביל מסומן בסימון שבילים לבן-סגול-לבן. נכון לשנת 2010 הוכשרו שבילים באורך של כ-30 קילומטר סביב האגם, שהיקפו הכולל מגיע לכ-60 ק"מ.
באפריל 2011 נפתח שביל הליכה בגליל שנקרא שביל ישו. אורכו של השביל הוא 65 ק"מ, והוא מתחיל בנצרת ומסתיים בכפר נחום. שביל זה מהווה רשת של שבילי הליכה, דרכי עפר ושבילי אופניים שמחברים מקומות מרכזיים הקשורים בתולדות ישו והנצרות.

מדי שנה, בעונת הסתיו, מתקיים בכנרת אירוע שחייה עממי הנקרא צליחת הכנרת. השם צליחה מעט מטעה, שכן מדובר במשחה באורך 1.5, ו-3.5 ק"מ (עד 4.2 ק"מ, תלוי במפלס) ולא חציית מרכזו של האגם. צליחת הכנרת היא אירוע השחייה העממי הגדול בישראל. אחת לשנה בחודש ינואר מתקיים מרתון הכנרת. מסלולו מטבריה עד סמוך לקיבוץ עין גב וחזרה. בינואר 2010 התקיים האירוע בפעם ה-33. אחת לשנה מתקיימת גם הקפת הכנרת באופניים.

חופי מפרץ אילת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – רצועת חוף אילת

רצועת חוף אילת לאורך מפרץ אילת בגבולות ישראל משתרעת לאורך 14 ק"מ. כיום, אילת היא היישוב היחיד בישראל לחופי המפרץ, והיא משמשת כעיר נמל ותיירות מרכזית.

חופי ים המלח[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – חוק זיכיון ים המלח

חופי ים המלח לאורך ישראל כוללים את החוף המערבי של ים המלח לאורך אגנו הצפוני ואגנו הדרומי. כמו כן, כיום, אורך חופי ים המלח לאורך האגן הצפוני מצטמצם באופן עקבי בעקבות ייבושו של הים.

רצועת אגן ים המלח הדרומי כוללת בין היתר את חופי היישובים ומתחמי התיירות: חופי נווה זוהר, חופי חמי זוהר, חופי עין בוקק, - כולם שייכים למועצה אזורית תמר. כמו כן, רצועת אגן ים המלח הצפוני כוללת בין היתר את היישוב עין גדי (השייך למועצה אוזרית תמר).

חוק שמירת הסביבה החופית של הים התיכון, הכנרת ומפרץ אילת אינו עוסק סוגיית שיקום ים המלח וחופיו שאמורה לבוא על פתרונה במסגרת תמ"א 13 לים המלח וחופיו^[3] וחוק זיכיון ים המלח.

מאבק על הסביבה החופית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנייה ופיתוח בסביבת החוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטח הסביבה החופית נתון ללחצי בנייה, כרייה^[4] ופיתוח מצד יזמי נדל"ן, רשויות מקומיות והמדינה מחד, ולמאמצי שימור והנגשה לכלל התושבים באמצעות פיתוח בר קיימא, מצד הגופים הרשמיים האמונים על הגנת הטבע והסביבה ואלו של החברה האזרחית, מאידך.

עיקרה של סוגיית הסביבה החופית הניצבת בפני מועצות התכנון ברמה המקומית, המחוזית והארצית היא ניגוד עניינים שנוצר בין תוכניות בנייה ופיתוח, על קרקע בבעלות פרטית או על קרקע בבעלות מינהל מקרקעי ישראל, שראשיתן עשרות שנים לאחור, ומועד שיווקן טרם פג תוקפו, או במקרה הגרוע לאחר שפג תוקפו, לבין חוקים עדכניים להגנת הסביבה שנחקקו בשנים האחרונות. ניגוד העניינים מקורו בתובנות חברתיות ואקלוגיות חדשות הרואות במשאבי הטבע נכס השייך לכלל הציבור ולא ככזה שיכול להיות מופקע להנאתם של בעלי יכולת מעטים ומעלות על נס שימור מגוון ביולוגי ונופי.

עולה טענה נגד מינהל מקרקעי ישראל ש"היה יכול לנצל את העובדה שבישראל מרבית שטחי החופים הם בבעלות ציבורית ולא פרטית כמו ברבות ממדינות האזור...כדי לבטל תוכניות בנייה ישנות בחופים, שלא מומשו"^[5]. בחודש פברואר 2019, למרות הביקורת, הטענות וההתנגדות של המשרד להגנת הסביבה, אושרה תוכנית מתאר ארצית להקמת חמש מרינות חדשות לאורך חופי ישראל (נהריה, חיפה, נתניה, חדרה ותל אביב) וכן להרחבת מרינות קיימות. בסך הכל, צפויה תוספת של כ-5000 מקומות עגינה נוספים. תוכנית המתאר אמורה לתת מענה לביקוש הצפוי למקומות עגינה עד שנת 2040 על פי תחזיות גידול אוכלוסייה ושיקולים דמוגרפיים אחרים^[6].

דו"ח מבקר המדינה 2013[עריכת קוד מקור | עריכה]

דו"ח מבקר המדינה^[7] הורה למינהל מקרקעי ישראל כבר ב-2009: "על מינהל מקרקעי ישראל (ממ"י) ליזום דיון מקיף במדיניות הראויה בנושא פיתוח הסביבה החופית, ולהתאימן לרוח השינויים שחלו מאז הוכנו"..."העקרונות שאמורים להנחות את מדיניותו של ממ"י אינם נוגעים רק לשיקולים כלכליים ולרווחים שיופקו משיווק תוכניות ישנות, אלא גם - ואולי קודם כל - לשיקולים הנוגעים לרווחת הציבור, לאיכות הסביבה, לנדירות הקרקע ולצורכי החברה"^[8]. דו"ח המבקר חזר על הוראה זו גם ב-2013 משום שהמינהל התעלם מהבקשה עד כה.

חוקים סביבתיים ותוכניות מתאר ארציות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק שמירת הסביבה החופית 2004, וביתר שאת ההצעה לתיקון חוק שמירת הסביבה החופית, התשס"ד-2004 לצד תמ"א 35 הקובעת כי תוספת שטח לפיתוח צריכה להיות ממוקמת ככל האפשר בשטחים שאינם בעלי רגישות נופית-סביבתית גבוהה, ולצד תמ"א 13/4 (בהליכי תכנון סופיים) המחייבת כי תוכנית החלה בשטח המצוק החופי תכלול מסמך הגנה על המצוק, מספקים כלים בידי הנאבקים לשימור הסביבה החופית.

זיהום[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – זיהום ימי בישראל

זיהום ימי בישראל הוא בעיה אקולוגית חמורה ושכיחה במקורות מים בישראל. זיהום ימי משפיע על מי השתיה, משום מיקומם של מתקני התפלה בישראל לחופי הים התיכון, על המגוון הביולוגי, תיירות, נופש ועל ענף הדיג. זיהום ימי בישראל מתייחס לעיתים גם לזיהום של חוף הים עצמו, ולא רק למי הים. שטח הים התיכון הוא רק 0.7% משטח כלל הימים בעולם, אך תנועת הדלק בים התיכון כוללת 30% מהנפח העולמי. כמו כן, הים התיכון הוא אגן סגור, במיוחד בחלקו המזרחי ולכן קצב יציאת המזהמים מהים התיכון ומיהולם באוקיינוס הוא קטן.

ב-17 בפברואר 2021 נגרם אסון סביבתי לחופים, לים ולטבע לאורך כל חופי ישראל בים התיכון. במהלך האירוע נפלטה לחופי ישראל פסולת ימית של זפת שמקורה בנפט גולמי. מעריכים שזהו אחד האסונות האקולוגיים החמורים ביותר שפגעו בישראל מאז הקמתה.

הפרת איזון תהליך פיזור החול הבונה את רצועת החוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

עליית מפלס הים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגבול הימי של ישראל (שבתחומי הקו הירוק): ניתן לראות את גבולות רצועות החוף בים התיכון, בים המלח ובמפרץ אילת
שקיעה בים התיכון בישראל
חוף הים התיכון בצפון ישראל