חופש העיתונות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אינדקס חופש העיתונות 2023:[1]
  מצב טוב: 85–100 נקודות
  מצב משביע רצון: 70–85 נקודות
  בעיות בולטות: 55–70 נקודות
  מצב קשה: 40–55 נקודות
  מצב חמור מאוד: >40 נקודות
  לא מסווג / אין נתונים

חופש העיתונות או חופש התקשורת הוא ערך יסוד במדינה דמוקרטית לפיו יש לצמצם את התערבות השלטון בעיתונות ובתקשורת המונים (לרבות אמצעי תקשורת מודפסים ואלקטרוניים) ולהבטיח את אי־תלותה בשלטון. שמירה על חופש העיתונות נעשית על ידי הגנה עליו בחוקה או הגנה חוקית אחרת וכן יש מנהג חוקתי ונורמות נגד פגיעה בחופש העיתונות. מנגד, פגיעה בעצמאות ובחופש של גופי תקשורת או עיתונאים היא אחד מסימני ההיכר הבולטים של שלטון דיקטטורי ואחד השלבים החשובים בתהליכים כמו שחיקה דמוקרטית והפיכה עצמית.

הנימוק המרכזי לחופש העיתונות הוא שהאינטרס של כל שלטון הוא להמשיך ולשלוט ולכן גורמי מפתח בשלטון ירצו למנוע השמעה של ביקורת או פיקוח עליו, ולעודד הפצה של הסברה, מידע מוטה, פייק ניוז או תעמולה בעד השלטון. עיתונות עצמאית עשויה לספק מידע על המתרחש במדינה ובעולם, לחשוף מידע מביך, מקרי צנזורה, שחיתות וכן לְהָזֵם אי-דיוקים או תעמולה מטעם השלטון ובכך היא ממלאת פונקציה של פיקוח על השלטון. בנוסף, עיתונות עצמאית מספקת במה להעלאת דעות, רעיונות והצעות חלופיות לשלטון ולמדיניות, ולחשוף מידע על מחאות נגד השלטון, ובכך היא ממלאת פונקציה של ביקורת. חופש התקשורת הוא אמצעי חשוב כדי להבטיח את חופש הביטוי. כדי שהעיתונות תוכל למלא את תפקידיה ביותר יש להבטיח את עצמאותה. חופש עיתונות בא לידי ביטוי בשני אופנים עיקריים: היכולת לכתוב ביקורת על השלטון ללא חשש מצנזורה או מפני התנכלות לעיתונאי או למערכת העיתון, והחיסיון העיתונאי - אפשרות שמירה על זהותו של מקור מידע חסויה.

בשנת 1993 קבע האו"ם את 3 במאי כיום חופש העיתונות כדי להדגיש את חשיבות הנושא.

חופש העיתונות בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריאת עיתונים בהודו

ברבות ממדינות הדמוקרטיות חופש העיתונות מעוגן בחוקה, ובהן:

יש מדינות שבהן חופש העיתונות נרמס, למשל באמצעות כליאתם של עיתונאים. בשנת 2022 נכלאו באיראן 62 עיתונאים, בסין 43, במיאנמר 42 ובטורקיה 40. באותה שנה נרשם ברחבי העולם גם מספר שיא של עיתונאים שנהרגו, חלקם נרצחו על רקע תפקידם.[2]

מדד חופש העיתונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדד חופש העיתונות הוא מדד שמפרסם מדי שנה ארגון עיתונאים ללא גבולות, המדרג את מדינות העולם. במדד 2023 דורגו במקומות האחרונים וייטנאם, סין וקוריאה הצפונית. בארבעת המקומות הראשונים דורגו נורווגיה, אירלנד, דנמרק ושוודיה. ישראל דורגה במקום 97 מתוך 180 - ירידה של 11 מקומות מהשנה הקודמת.[3] מחברי הדו"ח כתבו בראש העמוד המתייחס לישראל, כי "התקשורת הישראלית התערערה בעקבות עלייתה לשלטון של ממשלה המאיימת על חופש העיתונות".[4]

התנגשויות של חופש העיתונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במדינות רבות קורה לא אחת שזכויות אדם עשויות להיפגע על ידי זכויות אחרות המתנגשות עמן. חופש העיתונות מתנגש לא אחת עם זכויות יסוד וחירויות אחרות שיש המזהים עם דמוקרטיה, למשל במקרים הבאים:

חופש העיתונות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חופש העיתונות בישראל אינו מעוגן בחקיקה ראשית או משנית. בניגוד למדינות דמוקרטיות רבות, בישראל אין חוקה ואין בה גם חוק יסוד ייעודי להגנת חופש העיתונות או חופש הביטוי. ההגנה הרשמית היחידה שיש בישראל היא בפסיקות בית המשפט העליון, למן ההכרעה בבג"ץ קול העם שניתנה בשנת 1953.

עד לשנת 2017, הייתה לממשל בישראל, בניגוד לרבות מהדמוקרטיות האחרות, סמכות לסגור עיתונים. סמכות הסגירה הייתה על פי פקודת העיתונות משנת 1933 אשר חייבה לקבל רישיון ממשלתי לפני הוצאה לאור של עיתון, ואפשרה לסגור עיתונים כמעט ללא התראה. - פקודת העיתונות בוטלה בעקבות עתירה לבג"ץ שהוגשה על ידי האגודה לזכויות האזרח[5] והחלטת הכנסת מיום 29 במאי 2017.[6]

בנוסף, תקנות ההגנה (שעת חירום) משנת 1945 כוללות, בין היתר, הענקת סמכויות רחבות לצנזורה הצבאית. כדי למנוע חיכוכים בלתי פוסקים בין אמצעי התקשורת לצנזורה, התקבל בשנת 1949 "הסכם הצנזורה" בין נציגי התקשורת לנציגי צה"ל. על פי הסדר זה, כלי התקשורת החתומים על ההסכם ביצעו מעין צנזורה עצמית בנושאים הקשורים לביטחון המדינה. בתמורה הצנזורה הצבאית התחייבה שלא להפעיל את הסמכויות הנרחבות שמקנה לה החוק, אם הדבר לא היה נחוץ. הסכם זה עודכן כמה פעמים, האחרונה שבהן בשנת 1996. בעקבות פרשת "שניצר" בשנת 1988, שבה חידד בג"ץ את מטרתה של הצנזורה למנוע פרסום של ידיעות רק כאשר יש "ודאות קרובה" לפגיעה בביטחון המדינה, נכלל כלל ה"ודאות הקרובה" שקבע בג"ץ גם בהסכם הצנזורה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רוברט אלבין, כרוניקה של דלדול התבונה: אתיקה בפרקטיקה העיתונאית, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2004.
  • מתן סטמרי, "זכות הסיקור לדעת", אתר משפט ועסקים (2017).
  • משה נגבי, חופש העיתונאי וחופש העיתונות בישראל: דיני תקשורת ואתיקה עיתונאית, רעננה: למדא, מהדורה מעודכנת, 2020

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חופש העיתונות בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 2023 World Press Freedom Index
  2. ^ Arlene Getz/CPJ Editorial Director, Number of jailed journalists spikes to new global record, Committee to Protect Journalists, ‏14 בדצמבר 2022 (באנגלית אמריקאית)
  3. ^ אורן פרסיקו, מדינת ישראל ירדה 11 מקומות במדד חופש העיתונות, באתר העין השביעית, 3 במאי 2023
  4. ^ Israel | RSF, rsf.org, ‏2023-04-26 (באנגלית)
  5. ^ האגודה לזכויות האזרח בישראל | ביטול פקודת העיתונות, באתר www.acri.org.il
  6. ^ אושר סופית: ביטול פקודת העיתונות, באתר כנסת ישראל, ‏29 במאי 2017