חוקי הכפייה
חוקי הכפייה או החוקים הבלתי נסבלים (באנגלית בריטית: Coercive Acts, באנגלית אמריקנית: Intolerable Acts) הם ארבעה חוקים שחוקק הפרלמנט הבריטי בשנת 1774 בתגובה למרד שפרץ בעיר בוסטון בשנת 1773, הידוע בכינויו "מסיבת התה של בוסטון". חוקים אלה נועדו לדכא את ההתקוממות שהתחוללה בקולוניה מסצ'וסטס, והביאו להתרעמות מצד תושבי מדינה זו וכן מצד כלל 12 הקולוניות האחרות כנגד הכתר הבריטי. החוקים היוו זרז ותשתית איתנה לחיזוק ההתקוממות של המתיישבים בקולוניות הבריטיות ביבשת אמריקה הצפונית, מה שהוביל לאחר מכן לפריצת מלחמת העצמאות האמריקאית.
הרקע לחקיקת החוקים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בימים שבין הסכם פריז ב-1763 ועד הכרזת העצמאות ב-1776, הטילה בריטניה על מושבותיה באמריקה גזרות כלכליות שונות במסגרת "חוקי הסוכר", "חוקי האדמה", "חוקי הבולים" ויתר החוקים המרקנטיליסטיים. חוקים אלה עוררו את זעמם של המתיישבים האנגלים באמריקה, ואלה הגיבו בפעולה שכונתה "מסיבת התה של בוסטון". אמריקאים מחופשים לאינדיאנים השליכו את מטענה של ספינת תה של חברת הודו המזרחית הבריטית למימי האוקיינוס האטלנטי. בעקבות האירועים סערו הרוחות בבריטניה והציבור הבריטי דרש מהפרלמנט לחוקק חוק שיעניש את המתיישבים במסצ'וסטס ובעיקר את תושבי העיר בוסטון.
מבנה החוקים[עריכת קוד מקור | עריכה]
חוקי הכפייה הם סדרה של ארבעה חוקים:
- חוק הממשל של מסצ'וסטס - ביטול חוקת מסצ'וסטס. החוק ביטל את חוקת המושבה והפך את משרתי הציבור שלה (שופטים, שריפים וכדומה) לממונים ישירים של הכתר הבריטי ולא לממונים של מנהל המושבה. כמו כן החליף החוק את המושל האזרחי במושל צבאי והגביל את כינוס המועצות העירוניות.
- חוק נמל בוסטון הורה על סגירת הנמל לשיט עד החזרת תמורה שוות ערך לתה שהושמד.
- חוק השיפוט - קבע שמשרת ציבור שיואשם בעברה חמורה יועמד לדין מחוץ למסצ'וסטס. חוק זה בא להבטיח "משפט הוגן". עד אז תביעה של תושב המושבה כנגד כל משרת ציבור נידונה במושבתו של אותו תושב, פעמים רבות מי שישב בחבר המושבעים היה חבר או מכר של התושב שהיה בדרך כלל חדור שנאה לבריטים ועל כן התקשה לפסוק באופן אובייקטיבי. החוק בא למנוע מצב זה.
- חוק האכסון - חייב כל אזרח במסצ'וסטס לאכסן בביתו חיילים על פי דרישה של השלטונות. האכסון כלל הקצאת חדרים על פי דרישת הצבא וסיפוק מזון.
בנוסף נחקק גם חוק קוויבק. חוק זה, שנספח לסדרת "חוקי הכפייה" הרשה לצרפתים הקתוליים בקנדה להחזיק במנהגיהם ובמרבית המערכת המשפטית שלהם. כמו כן החוק העביר לפרובינציה של קוויבק שטח שבין נהר המיסיסיפי לנהר אוהיו. למעשה היה מדובר בהענקת מונופול כלכלי על סחר הפרוות הרווחי שרווח מאוד באזור זה.
הפגיעה באמריקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפגיעה המרכזית של החוק הייתה פגיעה כלכלית בתושבי מסצ'וסטס בכלל, ובתושבי העיר בוסטון בפרט. באותה תקופה הייתה כלכלת בוסטון מבוססת על הנמל, שנסגר על-פי החוקים החדשים. חוק קוויבק שנלווה ל"חוקי הכפייה" עורר תגובה חריפה במיוחד שכן משמעותו הייתה הענקת פריבילגיות מיוחדות למי שנחשבו בעבר לאויבי המושבות, זאת בזמן שפריבילגיות דומות נשללו מתושבי מסצ'וסטס שנחשבו אזרחים בריטים. בנוסף, נתן "חוק קוויבק" למתיישבים הצרפתים מונופול על המסחר בפרוות, ענף שהיה רווחי מאוד באותה תקופה.
תגובת המושבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
"חוקי הכפייה" נתפסו במושבות האמריקניות כהכרזת מלחמה עליהן. בשלב הראשון סירבו המושבות לתת לספינות הבריטיות לעגון בנמליהן. הממשלה הבריטית הניחה שהספינות שלא יכלו להגיע לנמל בוסטון הסגור ייקלטו בנמלי המושבות האחרות, אך הן מנעו זאת לאות סולידריות עם מצבה של מסצ'וסטס, בבחינת "היום מסצ'וסטס מחר אנחנו".
"חוקי הכפייה" היו הגורם המרכזי שהביא לכינוס הקונגרס הקונטיננטלי הראשון ב-5 בספטמבר 1774. הכינוס הזה בישר את תחילת ההתנתקות של המושבות ממדינת-האם בריטניה, ואת רצונם של האמריקנים בעצמאות.
ב-1 במאי 1774, לאחר קבלת חוקי הכפייה, התפרסמה ב"לונדון מגזין" (The London Magazine) קריקטורה המבקרת בחריפות את מדיניות ממשלת בריטניה כלפי מושבותיה באמריקה. בוסטון נראית בקריקטורה בדמות אישה אינדיאנית שמקבלת "טיפול רפואי", שהוא למעשה התעללות, מידי שרי ממשלת בריטניה. ראש הממשלה, לורד פרדריק נורת' מנסה בכוח להשקות את האישה בתרופה מתוך קנקן תה המסמל את חוקי הכפייה. שר המשפטים, לורד ויליאם מוריי, הרוזן ממנספילד, כופת את ידיה של האישה, בעוד ג'ון מונטגיו, הרוזן מסנדוויץ', שהיה ידוע כרודף שמלות, מציץ מתחת לשמלתה. מאחורי האישה עומדת אִמהּ, המייצגת את בריטניה, ובוכה בחוסר-אונים. על ה"רופאים" מגן חייל בריטי שעל חרבו כתוב "הממשל הצבאי". מתחת לקריקטורה נכתב באירוניה: "הרופא המוכשר, או אמריקה בולעת את התרופה המרה". הקריקטורה הופצה במושבות על ידי פול רוויר, תושב בוסטון שהיה פעיל במהפכה האמריקנית. שמו של צייר הקריקטורה אינו ידוע.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרטי הקריקטורה שהופיעה ב"לונדון מגזין"
- חוקי הכפייה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)