חוקי חמורבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המצבה שעליה נמצאו חוקי חמורבי אשר מוצגת היום במוזיאון הלובר בפריז
טקסט החוקים
Hammurabi's Babylonia-he.svg

חוקי חַמוּרָבִּי הוא קודקס החוקים הנודע והמקיף בחוקי המזרח הקדום, והראשון שנתגלה בעת החדשה. הקובץ חובר ונחקק באבן בשנת שלטונו האחרונה‏[1] של חמורבי מלך בבל, השליט השישי בשושלת הבבלית הראשונה, במאה השמונה עשרה לפנה"ס. אוסף החוקים, אשר כלל במקור כ־300 חוקים, פורסם לקראת סוף תקופת שלטונו של חמורבי, אך לא ניתן לקבוע בוודאות אם הם אמנם יושמו בפועל‏[2]. הקודקס נכתב בכתב יתדות בשפה האכדית אשר הייתה, בהשפעת חמורבי, לשפה הרשמית בבבל.

המקור החשוב ביותר לחוקי חמורבי הוא אסטלה עשויה דיוריט אשר הייתה מוצבת במקדש האל הבבלי מרדוך. גובהה של האסטלה 2.25 מטר והיקפה באזור הבסיס 1.90 מטר. בראשה תבליט ובו מוצג חמורבי בעמדו לפני שַׁמַ‏שׁ, אל המשפט, ומקבל מידיו את השרביט ואת הטבעת, שני סמלי השלטון. מתחת לתבליט חקוקים 250 סעיפי החוק ב-46 טורים. בזמנו היו כנראה 5 טורים נוספים אשר נמחקו על ידי המלך העילמי שֻתְּרְךְּ-נַחֻנְתֶּ‏ כדי לאפשר את חקיקת שמו. שורות אלה שוחזרו מהעתקים של החוקים שנמצאו במקומות אחרים בבבל ובאשור. במאה ה-12 לפנה"ס, עם כיבוש בבל הכשית על ידי העילמים, נלקחה המצבה כשלל לבירתם, שושן. בשנת 1901 היא נתגלתה בידי משלחת חוקרים צרפתים בראשות ז'אק דה מורגן, והובאה למוזיאון הלובר בפריז. עותק של חוקי חמורבי שנמצא בעיר ניפור נמצא באוסף המוזיאונים לארכאולוגיה של איסטנבול[3]

מבנה הקודקס ותכנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוסף לסעיפי החוק, כולל הקובץ פרולוג ואפילוג. הפרולוג מתאר את מינויו של חמורבי בידי האלים אנו ואנליל להנהיג את עמו, "לפרסם צדק בארץ, לאבד את הרע והמזיק, למנוע את שיעבוד החלש לחזק"‏[4] ולפעול לרווחת נתיניו. חמורבי מוצג כשליט חזק והוגן, המגן על החלשים ודואג לצרכים הפולחניים של האלים הפטרוניים בערים שתחת שלטונו. האפילוג מציג את חמורבי כמנהיג צבאי, שמונה על ידי האלים להבטיח את שלום נתיניו. הוא מציין שהחוקים נחקקו באבן והוצבו במקום פומבי כעדות לשלטון הצדק שלו וכדי לשמש דוגמה לשליטים שיבואו אחריו. הוא מסתיים בברכה לשומרי החוק וברשימה ארוכה של קללות שעתידים האלים להביא על מפיריו.

החוקים גופם הם בעלי מבנה קזואיסטי. כתוצאה מכמה לקונות בטקסט, לא ניתן לקבוע את מספרם המדויק, אך הם מנו במקור קרוב ל-300 חוקים, שמתוכם השתמרו (ושוחזרו באופן חלקי) 282. החוקים עוסקים בתחומים רבים, בהם הליכי משפט, עבירות רכוש, דיני עבדות, נכסי מלכות, אריסות, נזקי תבואה, השקיה ונזקי מים, הסגת גבול ופשעי רועים, כריתת עצים, שכירת בתים, מסחר ורוכלות, מזיגת יין ופונדקאות, הלוואות, פיקדונות, שמירת נכסים ושומרים, הוצאת דיבה, אירוסין, נישואים, עגינות, גירושים, אמה ופילגש, עבירות מין, גילוי עריות, דיני ירושה, נישואי עבד ובת-חורין, מעמד האלמנה ובנותיה, דיני אימוץ, תקיפה וחבלה גופנית, אחריות מקצועית, נזק לבעלי-חיים, שור שנגח, הנהלה ומשק, שכירים בחקלאות, דמי שכירות של בהמות, עגלות וספינות.

אף כי קשה לקבוע אם החוקים יושמו בפועל, ניתן ללמוד מהם רבות על המציאות החברתית ששררה בבבל במאה ה-18 לפנה"ס. החוקים מבחינים בין שלושה מעמדות שונים: החופשיים (awīlī), בהם גברים נשים וקטינים; בני המעמד הנמוך (muškenī – קשור למילה העברית "מסכן"), גברים ונשים שזכויותיהם פחותות בעניינים מסוימים מאלה של החופשיים; ועבדים ושפחות (wardī ו-amātim) הנמצאים בבעלות החופשיים, בני המעמד הנמוך או היכל המלך.

בחוקים נזכרות קבוצות חברתיות נוספות, בהן אריסים, חיילים, סוחרים, כוהנוֹת, ובעלי מלאכה שונים. נשים נכללות בכל אחד מן המעמדות, והחוק מבחין בין נשות חופשיים, נשות עניים ונשות אריסים‏[5].

חוקי התורה וחוקי חמורבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקי חמורבי נחקקו מאות שנים לפני שניתנה התורה על פי הכרונולוגיה המקראית, וכאלף שנים לפני שנכתבה לפי מבקרי המקרא. חוקרים רבים עמדו על הדמיון הניכר בין חוקי התורה לחוקי חמורבי, הן מבחינת תכנם ולעתים אף מבחינת לשונם. להלן כמה דוגמאות, הממחישות דמיון זה:

עדות שקר

חמורבי: אם יצא איש אל עדות סרה במשפט, ואת אשר אמר לא הוכיח, אם הדין ההוא דין מוות, האיש ההוא יומת: אם יצא אל עדות השעורה או הכסף, את עונש הדין ההוא יישא: (חוקים 4-3)
תורה: כִּי יָקוּם עֵד חָמָס בְּאִישׁ לַעֲנוֹת בּוֹ סָרָה: וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לָהֶם הָרִיב לִפְנֵי יְהוָה לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים וְהַשֹּׁפְטִים אֲשֶׁר יִהְיוּ בַּיָּמִים הָהֵם: וְדָרְשׁוּ הַשֹּׁפְטִים הֵיטֵב וְהִנֵּה עֵד שֶׁקֶר הָעֵד שֶׁקֶר עָנָה בְאָחִיו: וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו: (ספר דברים, פרק י"ט, פסוקים ט"ז-י"ט)

חטיפה

חמורבי: אם גנב איש את בנו הקטן של רעהו - יומת: (חוק 14)
תורה: וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ מוֹת יוּמָת: (ספר שמות, פרק כ"א, פסוק ט"ז)

ניאוף

חמורבי: אם אשת איש נתפסה במשכב עם איש אחר, יתפסו את שניהם ואל המים ישליכום (חוק 129)
תורה: כִּי יִמָּצֵא אִישׁ שֹׁכֵב עִם אִשָּׁה בְעֻלַת בַּעַל וּמֵתוּ גַּם שְׁנֵיהֶם: (ספר דברים, פרק כ"ב, פסוק כ"ב)

הדמיון בין חוקי חמורבי לחוקי התורה (ובייחוד לסדרת החוקים בספר שמות[6]), הוביל כמה מן החוקרים לטעון להשפעה ישירה של חוקי חמורבי על חוקי התורה. אך טענה זו, שהייתה מקובלת מאוד עם גילוי החוקים, אינה רווחת עוד בספרות המחקר‏[7]. השינוי בעמדת החוקרים נבע הן מן הקושי להוכיח השפעה ספרותית ישירה, הן מגילויים של קובצי חוק אחרים מאזור מסופוטמיה, ובייחוד חוקי אשנונה, המקיימים אף הם זיקות לחוקי התורה. בניגוד לחוקי חמורבי, חוקי אשנונה לא הועתקו ונלמדו לאורך הדורות, וקשה מאוד להניח שהחוק המקראי הושפע מהם ישירות‏[8]. כיום מעדיפים רבים מן החוקרים להסביר את הדמיון בקיומן של מסורות אוראליות קדומות, שהיו משותפות לעמים שונים במזרח הקדום, ואילו אחרים טוענים שמדובר בהתפתחויות מקבילות, שהדמיון ביניהן מקרי בלבד.

חרף הדמיון, קיימים גם הבדלים ניכרים בין קובצי החוק, וברי כי הם משקפים מציאות חברתית שונה, ולעתים אף עקרונות מוסריים נבדלים. אחד ההבדלים העקרוניים בין חוקי חמורבי לחוקי התורה נעוץ בתחומי העיסוק של כל אחד מקבצי החוק. אף כי שני הקודקסים מבססים את סמכות החוק על מקורו השמימי, הרי שחוקי חמורבי מתמקדים בהסדרת היחסים שבין אדם לחברו, ואילו חוקי התורה עוסקים בהרחבה גם בכללי הפולחן וביחסים שבין האדם לאלוהים (או בניסוח ארכאי: "בין אדם למקום").

הבדל בולט נוסף הוא השימוש הנרחב שנעשה בחוקי חמורבי בענישה גופנית ובעונש מוות. מקרים מסוימים של גנבה וגזל כרוכים בחוקי חמורבי בעונש מוות (למשל, חוקים 7 ו-9), ואילו התורה, בדומה לחוקי אשנונה, נמנעת מהטלת דין מוות על עבירות ממון.

דוגמה המיטיבה להמחיש הן את הדמיון הן את ההבדל בין שתי מערכות החוק, הם חוקי "מידה כנגד מידה". החוק המקראי קובע:

עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן יָד תַּחַת יָד רֶגֶל תַּחַת רָגֶל: (ספר שמות, פרק כ"א, פסוק כ"ד)

בדומה לכך קובעים חוקי חמורבי:

אם השחית איש את עין רעהו – את עינו ישחיתו (חוק 196).
אם שיבר את עצם רעהו, את עצמו ישברו (חוק 197).
אם הכה איש את שן רעהו, את שִׁנּוֹ יכו (חוק 201).

ואולם, חוקי חמורבי כוללים אבחנות מעמדיות שאינן קיימות בתורה:

אם השחית את עינו של בן המעמד הנמוך או שיבר את עצמו של בן המעמד הנמוך, ישלם מנה אחד כסף (חוק 198).

הרב קוק כתב שככל שישנו בסיס לדמיון בין חוקי התורה ל"דברים שבכתבי היתדות", ניתן לייחסו להשפעתם התרבותית של "הראשונים יודעי דעת אלהים" כמתושלח, חנוך, שם ואחרים. מאחר "שהנבואה מתנהגת עם טבעו של אדם", כל היסודות המוסריים אליהם התחנך עוד לפני מתן תורה "והיה אפשר להעלותם למעלה מוסרית נצחית ומתפתחת, השאירתם התורה האלהית."‏[9]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קובצי הדינים ואוספים משפטיים אחרים מן המזרח הקדום, מאיר מלול. פרדס הוצאה לאור, חיפה תש"ע עמ' 101
  2. ^ יש המשערים שאוספי החוקים דוגמת חוקי חמורבי, אשר נחקקו על אסטלות ציבוריות וכללו פרולוג ואפילוג, שימשו בעיקר לצרכים תעמולתיים ולא יושמו בפועל. ר' <K. L. Sparks, Ancient Texts for the Study of the Hebrew Bible, Peabody MA, 2005, p.429K.
  3. ^ חוקי חמורבי באתר המוזיאונים לארכאולוגיה של איסטנבול
  4. ^ mīšaram ina mātim ana šūpîm/raggam u ṣēnam ana ḫulluqim/dannum enšam ana la ḫabālim (I: 27-49)
  5. ^ M. T. Roth et al., Law Collections from Mesopotamia and Asia Minor, Atlanta Ga, 1997, pp. 71-73.
  6. ^ ספר שמות, פרק כ', פסוקים כ"ב-כ"ג ופרק כ', פסוק ל"ג
  7. ^ אחד הניסיונות האחרונים להוכיח השפעה ספרותית ישירה הוא מחקרו של רייט: D. P. Wright, Inventing God's Law: How the Covenant Code of the Bible Used and Revised the Laws of Hammurabi, Oxford, 2009.
  8. ^ Eckart Otto, Review of John Van Seters, The Edited Bible: The Curious History of the “Editor” in Biblical Criticism, Review of Biblical Literature (2007).
  9. ^ (אדר היקר ד) (עמ' מ"ב בהוצאת מוסד הרב קוק)