חוקי חמורבי

המצבה שעליה נמצאו החוקים

טקסט החוקים

חוקי חַמוּרָבִּי הינו קודקס החוקים הנרחב ביותר בין חוקי המזרח הקדמון, 282 חוקים החרוטים על אסטלה מאבן מהמאה השמונה עשרה לפני הספירה.

חמורבי היה מלך בבל שחי במאה השמונה-עשרה לפנה"ס (1792–1750 לפנה"ס), מהשושלת הבבלית הראשונה, ובתקופת מלכותו הוא חוקק והנהיג קובץ חוקים זה. המצבה עשויה דיוריט, גובהה 2.25 מ' והיקפה באזור הבסיס הוא 1.90 מטר. האסטלה הייתה מוצבת במקדש האל הבבלי מרדוך. בראשה תבליט ובו מתואר חמורבי כשהוא עומד לפני שַ‏מַ‏ש אל המשפט ומקבל מידיו את השרביט והטבעת שני סמלי השלטון. מתחת לתבליט חקוקים 250 סעיפי החוקים ב-46 טורים. בזמנו היו כנראה 5 טורים נוספים אשר נמחקו על ידי המל העילמי שֻתְּרְךְּ-נַחֻנְתֶּ‏ כדי לאפשר את חקיקת שמו. שורות אלה שוחזרו מהעתקים אחרים של החוקים שנמצאו במקומות אחרים בבבל ואשור. קודקס החוקים נכתב בכתב יתדות בשפה האכדית אשר הייתה, בהשפעתו של המלך חמורבי, לשפה הרשמית בבבל. במאה ה-12 לפנה"ס עם כיבושה של בבל הכשית על ידי העילמים, המצבה נלקחה כשלל לבירתם, שושן. בשנת 1901 היא נתגלתה בידי משלחת חוקרים צרפתים בראשות ז'ק דה מורגן, והובאה על ידם למוזיאון הלובר בפריז.

המתרגם הראשון של חוקי חמורבי לעברית, שהשווה אותם לחוקי התורה, היה פרופ' דוד צבי מילר, מרצה לאשורולוגיה, תרבות ערב ולשונות קדם באוניברסיטת וינה.

דוגמה לחוקי חמורבי

	איש כי ישחית את עינו של איש אחר – הם את עינו ישחיתו. אם שיבר עצם של איש אחר, הם את עצמו ישברו. אם השחית את עינו של אדם מן המעמד הנמוך או שיבר את עצמו של אדם מן המעמד הנמוך, ישלם מנה אחת כסף. אם השחית את עינו של עבד איש אחר או שיבר את עצמו של עבד איש אחר, ישלם חצי ערכו. איש כי יכה איש גדול ממנו על הלחי, בשוט זנב הפר שישים יכו בו לפני העדה. וכי יכה בן איש את בן איש אחר השווה לו על הלחי – מנה אחד כסף ישלם. וכי יכה אחד העם את אחד העם אחר על הלחי – עשרה שקלים כסף הוא ישלם.

נושאי החוק

הליכי משפט, גניבה, עבד בורח, שוד מבית בוער, נכסי מלכות, חובות וזכויות של אריסים, נזקי תבואה, השקיה ונזקי מים, הסגת גבול ופשעי רועים, כריתת עץ, גננים, שכירת בתים, מסחר ורוכלות, מזיגת יין ופונדקאות, סוכן מסחרי, מלווה ולווה, פיקדון, שמירת נכסים ושומרים, הוצאת דיבה, אשת-איש, ניאוף וקנאה, עגינות, גירושים, אמה ופילגש, אישה חולה, מתנות הבעל לאישה, חובות הבעל והאישה, רצח בעל על ידי אישה סוטה, גילוי עריות, ביטול אירוסין, ירושת אישה, ירושת נכסי אב/בעל, הדרת בן מירושה, ירושה בני-אמה, ירושת אלמנה, נישואי עבד ובת-חורין, אלמנה ובנותיה, ירושת הבנות, אימוץ, מכה אביו, מידה כנגד מידה, רופא מנתח, וטרינר, גלב, בנאי, ספנות, בניין ספינות, בהמות עבודה, נזק לבעלי-חיים, שור שנגח, הנהלה ומשק, שכירים בחקלאות, גניבת כלי-עבודה, רועה ושכרו, דמי שכירות בהמות עגלות וספינות, עבדים.

חוקי התורה וחוקי חמורבי

חוקי חמורבי מתוארכים לכחמש מאות שנה ויותר לפני שניתנה התורה על פי הכרונולוגיה המקראית.

חוקרים רבים עמדו על הדמיון שבין חוקי התורה לחוקי חמורבי, ועל הדמיון בתהליך של סיתות חוקים על גבי אבן ולא חרסים או פפירוסים, בשל הרצון שישתמרו לדורות.

אמנם ישנם הבדלים רבים ועקרוניים המצביעים על שונותם של הטקסטים. דוגמה בולטת הוא ההבדל בדינו של אדם ששורו הרג ילד או ילדה של אדם אחר. בעוד שבחוקי חמורבי דינו הוא המתת בנו או בתו, הרי שבתורה נאמר בפירוש: "או בן יגח או בת יגח כמשפט הזה (=כפשוטו: המתת השור ובעליו, לפי חז"ל: תשלום פיצויים כספיים) יעשה לו" – כלומר, עונש ממוני ולא הריגת ילדי המזיק.

חוקי חמורבי מכילים התייחסות רחבה לתחומי החיים השונים. לעתים ניכר דמיון לחוקי התורה ולעתים יש שוני גדול במוסר שמשקפים החוקים, כמו הענישה החמורה והלא פרופורציונית לחטאי האנשים. גם בולט ההבדל שבין המעמדות, בעוד שחוקי התורה מתעלמים מהם, והרבה יותר שוויוניים.

הבדל אחד עקרוני בין שני החוקים, שבעוד שחוקי חמורבי היו ברובם חוקים שבין אדם לחברו, חוקי התורה היו חוקים מעורבים, שבהם ציווים בין בני אדם וגם בין בני אדם לאל, כמו למשל איסור על עבודת אלילים או שבת.

ראו גם

• חוקי אשנונה

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חוקי חמורבי

• מרדכי כוגן, חוקי התורה וחוקי המזרח הקדום, לא לבדד ישכון: ישראל ושכניו בימי הבית הראשון, ישראל-משרד החינוך והאוניברסיטה העברית בירושלים, 2000, בספרייה הווירטואלית של מטח
• חמורבי, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• חוקי חמורבי באתר חופש
• הרב אורי שרקי, חוקי חמורבי וביקורת המקרא באתר מכון מאיר
• יוסף ניצן ויהושפט נבו, חוקי חמורבי - השוואה לחוקי התורה
• תל חצור: נחשפה תעודת חוקים בסגנון חוקי חמורבי, אתר ynet