חוקת נורבגיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אסיפת הנבחרים באיידסוול, 1814

חוקת נורבגיה התקבלה לראשונה ב-16 במאי 1814 על ידי אספת הנבחרים הנורבגית באיידסוול (עיירה קטנה צפונית לבירה אוסלו, שנקראה אז "כריסטיאניה"), ונחתמה ב-17 במאי. בהשוואה לנוהג במשטרים הרווחים בתקופה בה נכתבה, הייתה חוקה זו בין החוקות הדמוקרטיות ביותר בעולם. בין השאר הכריזה החוקה על עצמאותה של נורבגיה ומאז נהוג לחוג את ה-17 במאי כיום החוקה הנורבגי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנת 1536 הייתה נורבגיה חלק מממלכת דנמרק. אף על פי שהממלכה הייתה קרויה "ממלכת דנמרק-נורבגיה", ועל אף שלנורבגיה הותר לחוקק חוקים נפרדים, להטביע מטבעות ולהחזיק צבא נפרד, מוקד השלטון היה תמיד בקופנהגן. בין השנים 1807 עד 1814, בתקופת המלחמות הנפוליאוניות, לחמה דנמרק כנגד בריטניה והובסה על ידי הצי המלכותי הבריטי. עבור דנמרק המלחמה הסתיימה כאשר כוחותיו של נפוליאון הובסו בקרב לייפציג באוקטובר 1813. בחוזה קייל שנחתם בינואר 1814 התחייבה דנמרק להעביר את נורבגיה לשלטון שבדיה.

בתגובה יסד כריסטיאן פרדריק, נסיך הכתר של דנמרק-נורבגיה והמשנה למלך הדני שמקום מושבו בנורבגיה, את תנועת העצמאות הנורבגית. ככל הנראה הייתה מטרתו הסופית של נסיך הכתר הצעיר להגיע בסופו של דבר לאיחוד מחדש עם דנמרק. היוזמה של הנסיך הייתה מוצלחת והוחלט לקרוא לאסיפה לאומית באיידסוול. הנציגים שהוזמנו לאספה מונו בהצבעות בכנסיות (הערוץ הבלתי ממשלתי היחיד שהיה זמין באותה עת) שהתנהלו בכל רחבי נורבגיה.

כתיבת החוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Eidsvollsbygninen, האתר בה נוסחה החוקה

חוקת נורבגיה נכתבה במהלך שלהי החורף והאביב של 1814. החוקה אושרה על ידי האסיפה הלאומית ב-16 במאי ונחתמה למחרת, ה-17 במאי 1814, המקובל מאז כ"יום החוקה הנורבגית". כותבי החוקה הנורבגית קבלו השראה מהכרזת העצמאות של ארצות הברית ב-1776, מהמהפכה הצרפתית ב-1789 ומהחוקות האמריקנית והצרפתית שנוסחו עקב אירועים אלו. בתקופה בה נכתבה נחשבה חוקה זו כרדיקלית באופייה הדמוקרטי. לעם הנורבגי הובטח פרלמנט נבחר וחופש דיבור. הסמכויות שעמדו לרשותו של השליט במדינה קוצצו באופן ניכר וניטלה ממנו יכולת הטלת וטו על חוקים. גם עיקרון הפרדת הרשויות בין הגוף המחוקק, המבצע והשופט קיבל השראה ממערכות השלטון בצרפת ובארצות הברית. יחד עם זאת, ההחלטה להשאיר מלך כשליט על המדינה הייתה סטייה מהחוקות הרפובליקאיות של צרפת ושל ארצות הברית. יבוא של רפובליקניזם נראה היה כניסיון לחקות ישירות את המשטרים של צרפת וארצות הברית, דבר שהמחוקקים באידסוול שאפו להימנע ממנו. הבחירה במונרכיה כצורת שלטון גם איפשרה איחוד מחדש עתידי בין נורבגיה לדנמרק, אפשרות שלא רק נסיך הכתר תמך בה. עם זאת סמכויות המלך קוצצו באופן משמעותי. אפשרות הטלת וטו אבסולוטי על חקיקת חוקים ניטלה ממנו, וממשלתו הייתה חייבת להתמנות על ידי האסיפה העממית.

שלא במפתיע בחרה האסיפה באיידסוול את נסיך הכתר כריסטיאן פרדריק כמלך, אלא שלא כמקובל בשאר מדינות אירופה הוא היה מלך נבחר בחסד העם ולא בחסד אלוהים. הזכות להצביע הורחבה לכל הגברים שהיו איכרים שעיבדו את אדמותיהם, עובדי ציבור, או עירונים בעלי רכוש. החלטה זו הקנתה לכמחצית מהגברים בנורבגיה את זכות הבחירה.

האיחוד עם שבדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלך הצעיר ונציגי ציבור נורבגים פעלו במטרה לקבל תמיכה בינלאומית בניסיון של נורבגיה להפוך למדינה עצמאית. אלא שבריטניה, שהייתה מחויבת לחוזה קיל על פיו התחייבה דנמרק להעביר את נורבגיה לשלטון שבדיה, לא תמכה בעצמאותה. שבדיה, שלא ויתרה על הטריטוריה שקיבלה בחוזה קיל, ניהלה בשלהי קיץ 1814 מלחמה קצרה נגד שכנתה, המכונה "המערכה כנגד נורבגיה" שהסתיימה בתבוסת נורבגיה. לא נותרה ברירה למלך נורבגיה הטרי והוא חתם על הסכם מוס, ועל פיו הוא התפטר מתפקידו כמלך ונורבגיה נאלצה להיכנס לאוּ‏ניה פרסונלית עם שבדיה תוך יצירת האיחוד השבדי-נורבגי. קרל יוהאן, נסיך הכתר השבדי שהיה בעבר המרשל הצרפתי ז'אן-בטיסט ברנדוט ועתיד למלוך על שבדיה כקרל הארבעה עשר, שעמד בראש הצבא השבדי החליט לפייס את הנורבגים והסכים להשאיר את החוקה הנורבגית על כנה. ב-4 בנובמבר 1814 תוקנה החוקה על מנת לשקף את השלטון החדש.

מהאיחוד עם שבדיה ועד ימינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיקונים אלו לחוקה בוטלו לאחר שהאיחוד בן התשעים ואחת שנים פורק ב-1905. מספר תיקונים נוספים לחוקה אומצו מאז 1814, האחרון שבהם ב-20 בפברואר 2007. לאחר מלחמת העולם השנייה והשבת השלום והשלטון החוקתי, התקיימו דיונים רבים כיצד להתמודד עם מה שאירע בחמש שנות הכיבוש הגרמני. אך דיונים אלו לא גרמו לשינויים בחוקה, והיא עמדה במבחן הזמנים הקשים.

התפתחות החוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוקה של 1814 הייתה תוצר של זמנה, וככל שהדמוקרטיה הנורבגית התפתחה, נראו חלקים ממנה מיושנים יותר ויותר. כך למשל סמכויות הרשות המבצעת, המשויכות בחוקה בעקביות למלך, עברו בהדרגה למועצת המדינה שלו (statsråd). באופן דומה, במקור הייתה למלך הסמכות הבלעדית למנות את חברי המועצה, והם היו כפופים לו בלבד, ולא ניתן היה לבוחרם מבין חברי הסטורטינגפרלמנט הנורבגי). עם ייסוד הדמוקרטיה הפרלמנטרית בשנות ה-70 של המאה ה-19, נבחרה המועצה בפועל בבחירות כלליות, משום שהמלך מינה למועצה רק את חברי המפלגה או הקואליציה שלה היה רוב בסטורטינג. יותר מכך, המועצה הוכפפה למעשה לסטורטינג במובן זה שכישלון בהצבעת אמון גרם לממשלה להתפטר. תהליך זה התרחש לאחרונה במרץ 2000, כאשר החברים בקואליציה השלטת חשו כי אינם מסוגלים לקבל את הקמתן של תחנות כוח הפועלות על גז טבעי (משום שחשבו כי הן מהוות סכנה לסביבה), החלטה שבה תמכו רוב החברים בסטורטינג.

בנוסף לשינויים שחלו בפועל, נעשו שינויים ותוספות רבים לנוסח המקורי של החוקה. השינוי המפורסם ביותר הוא כנראה הסרת "סעיף היהודים", שריד מתקופת השלטון הדני. במקור היה כתוב בפסקה 2:

הדת הלותרנית אוונגלית תישאר הדת הציבורית של המדינה. התושבים, המצהירים על שייכותם לאמונה זו, מחויבים גם לחנך את ילדיהם כך. לא תותר פעילות ישועים ומסדרי נזירים. נאסר על יהודים להיכנס לממלכה.

– פסקה 2 החוקה הנורבגית של 1814

המשפט האחרון נמחק ב-1851, וב-1897 נמחק גם המשפט הקודם לו. סעיף 12 לחוקה עדיין מצהיר כי מעל למחצית מחברי מועצת המדינה חייבים להשתייך לכנסייה של המדינה, פסקה הנתונה במחלוקת יותר ויותר [1]. ב-1898 ניתנה זכות בחירה כללית לגברים בלבד, וב-1913 היא הורחבה לזכות בחירה כללית באמצעות תוספות לחוקה.

שפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאורעות של 1814 והחוקה שהתקבלה באותה שנה תופסים מקום מרכזי בזהות הנורבגית. מסיבה זו, ועל מנת לשמר את הטקסט עקבי ככל האפשר, נכתבו השינויים בשפה הקרובה ככל האפשר לשפת המקור. ב-1814 הייתה עדיין הדנית שפת הכתיבה האוניברסלית. שתי הצורות הכתיבה השולטות כיום בנורבגיה, נורבגית ספרותית ונורבגית חדשה התפתחו רק לקראת שלהי המאה ה-19. ב-1903 נעשו בחוקה שינויים לשוניים קלים מאוד, תוך שינוי האיות של כמה מילים שהכתיב שלהם השתנה מאז 1814, אך תוך שמירה על הדנית המסורתית של המאה ה-19.

כל התוספות האחרונות ניסו לחקות את השפה של 1903, וכך נוצרו מבנים לשוניים מוזרים. המילה "סביבה" כתובה באיות העתיק "milieu", ובכך היא שונה הן מהאיות הנורבגי והן מהאיות הדני המודרניים שהוא "miljø", עם זאת, ההקשר המודרני של המילה לא היה קיים במאה ה-19. "הקבוצה האתנית של הסאמים" היא "den samiske Folkegruppe", אף כי המילה "סאמי" (samisk) לא הייתה נפוצה עד לשנות ה-70 של המאה ה-20. ב-1814 או 1903 היה בוודאי נעשה שימוש במילה לאפים (lappisk), אך כיום היא נחשבת ביטוי מעליב.

כיוון שאת התוספות כותבים פוליטיקאים שאינם בקיאים בשפה הדנית של תחילת המאה ה-19, התגנבו לחוקה כמה איותים מנורבגית. הוצעו כמה גישות כיצד לשכתב את שפת המסמך:

  • להעביר את שפת המסמך לנוהג ולכתיב העכשוויים.
  • להשתמש בתקן של 1903, אך לתקן פסקאות שונות שבהן התוספות החדשות אינן תואמות לתקן.
  • להחזיר את השפה בחוקה לתקן של 1814. ההתנגדות לכך נובעת מהעובדה שרוב הנורבגים של ימינו יתקשו עוד יותר לקרוא את חוקתם.
  • לעדכן את השפה בחוקה לאחת מרפורמות האיות, זו של 1917, או 1938, או 1959. השפה עדיין תהיה שמרנית, אך קרובה יותר לשפת הדיבור העכשווית.

העדכון החוקתי של 20 בפברואר 2007 נועד לתקן 16 שגיאות איות קלות על מנת להתאים את המסמך לאיות של 1903.

ניתן אפוא לומר שנורבגיה היא כנראה המדינה היחידה בעולם שחוקתה כתובה בשפה זרה. היא בוודאי המדינה היחידה שמחברת חקיקה חדשה תוך שימוש בשפה מתה, למעט הוותיקן העושה שימוש בלטינית. אפילו שמה הרשמי של ממלכת נורבגיה (בנורבגית ספרותית וחדשה :Kongeriket Norge/Kongeriket Noreg) מופיע בחוקה בצורתו הדנית, Kongeriget Norge.

מגמות נוכחיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפעם לפעם עולה הצעה להפריד את הדת מהמדינה, שמשמעותה שינוי סעיף 2 לחוקה. הצעה זו לא זכתה מעולם לתמיכת הרוב בסטורטינג, אך היא מהווה נושא מתמשך לוויכוח.

קיומו של "בית המשפט העליון של הממלכה" הובטח בחוקה ונעשה בו מדי פעם שימוש (לעתים לרעה) על ידי הסטורטינג על מנת לשלוט על הממשלה במאה ה-19, אך מאז 1927 לא נעשו ניסיונות להדיח את הממשלה. ב-2004 הוגש דו"ח פרלמנטרי והועלתה הצעה לשנות את הבסיס החוקי על פיו פועל "בית המשפט העליון של הממלכה" ולצמצם את ההטייה הפוליטית. ההצעה עברה בהצבעה פה אחד בסטורטינג ב-20 בפברואר 2007. הרכב בית המשפט העליון של הממלכה יכלול, על פי התיקון, את חמשת השופטים הוותיקים המכהנים בבית המשפט העליון של נורבגיה ועוד שישה שופטים רגילים שימונו על ידי הסטורטינג, במקום שכל בית המשפט העליון של הממלכה ימונה על ידי הסטורטינג והלגטינג (כרבע מהסטורטינג).

כמה מומחי חוקה טוענים כי חובה לשנות את החוקה על מנת לאפשר את הצטרפות נורבגיה לאיחוד האירופי. אך הוויכוח הציבורי בנושא האיחוד האירופי השתתק יחסית מאז משאל העם של 1994, כך שלא צפוי שינוי בנושא בשנים הקרובות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]