חוק גלאס-סטיגל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חוק גלאס-סטיגל נחקק בשנת 1933, וייסד את התאגיד הפדרלי לביטוח פקדונות (FDIC) בארצות הברית, וכלל רפורמות בבנקאות, מטרת חלק מהן הייתה לווסת ספקולציה במניות.‏[1] חלק מהרפורמות היו בחקיקה, וכללו לדוגמה את התקנה הפדרלית, שהסמיכה את הבנק הפדרלי להגבלת גובה הריבית, אשר בנקים יכולים לגבות על חוב (Regulation Q).

תקנה זו בוטלה על-די החוק להסרת הפיקוח של הבנק הפדרלי על מוסדות פיננסיים (Depository Institutions Deregulation and Monetary Control Act) אשר חוקק בשנת 1980, חוק זה קבע כי בנקים יכולים לקבוע באופן עצמאי את הריבית על הפקדות והלוואות, כלומר, חוק זה הפך את מחירו של הדולר האמריקאי לנגזרת של פעילות השוק החופשי, ללא פיקוח.

חוק גלאס –סטיגל כלל תקנות שאסרו על חברה שהחזיקה בבנק להחזיק בחברות פיננסיות אחרות מתוך ניגוד עניינים, תקנות אלו בוטלו ב-1999 על ידי חוק גראם-ליצ'-ביילי. חוק זה תוקן בקונגרס האמריקאי ברוב של 346 על 86 בבית הנבחרים, זאת לפני שנשלח לוועדת החקיקה של בית הנבחרים; בהצעת החוק הסופית, אשר הוגשה על ידי שתי מפלגות הבית. תוצאות ההצבעה של חוק גראם-ליצ'-ביילי היו: סנאט: 90-8-1, בית הנבחרים 362-57-15 ונחתמו על ידי הנשיא המכהן ביל קלינטון. ‏‏‏‏‏‏[2][3]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

חבר הסנאט הדמוקרטי מוירג'יניה, קרטר גלאס, וחבר הסנאט הדמוקרטי מארקנסו, ג'וזף ט. רובינסון אשר לקחו תחת חסותם את הצעת החוק שהפכה לחוק גלאס-סטיגל, מספרים:

Cquote2.svg

מר גלאס: כאן [פסקה 21] אנחנו מונעים מהבנקים הפרטיים הגדולים, אשר עוסקים בהשקעות, מלקבל הפקדות. אנחנו מפרידים אותם מהבנקים שעוסקים בהפקדות.

מר רובינסון: מזה משתמע שאם הם מעוניינים לקבל הפקדות הם חייבים להפריד את המוסדות למטרה זו? [להקים בנק נפרד להשקעות ובנק נפרד להפקדות].

מר גלאס: כן.

Cquote3.svg

בית המשפט אף דחה את הטיעון שניתן להתייחס אל בנק ואל חברת האחזקות שלו כישות אחת למטרות שמצוינות בפסקאות 16 ו-21. בית המשפט מציין בקביעתו כי חוק גלאס-סטיגל מציין את ההפך:

Cquote2.svg

למרות שבית המשפט העליון קבע בפסק הדין של "מועצת נגידי הבנק הפדרלי נגד המוסד לחברות השקעות" כי פסקה 21 אינה מתייחסת לבנק ולחברות הבת שלו, אנחנו בדעה שמסקנת בית המשפט אודות פסקה 21 וסניפי חברות האחזקה ניתנת ליישום במקרה זה. כלומר, התוכנית הפדרלית לביטוח פקדונות לא מאמינה כי היא תהיה אחראית להרחבת האיסורים של פסקה 21 בחוק גלאס-סטיגל, כך שיחולו על חברות בת של בנקים שאינם חברים בבנק הפדרלי של ארצות הברית אך מבוטחים. למרות זאת, התוכנית הפדרלית לביטוח פקדונות מתכוונת להמשיך ולפקח מקרוב על התפתחויות הקשורות לפעולות ניירות הערך של חברות הבת של הבנק.

Cquote3.svg
FDIC Statement of Policy on the Applicability of the Glass-Steagall Act to Securities Activities of Subsidiaries of Insured Member Banks.

שני חוקים נפרדים בארצות הברית נודעים כחוק גלאס-סטיגל. שני החוקים היו תגובה של ממשלת ארצות הברית לשם התמודדות עם קריסתם של בנקים מסחריים אמריקאיים בתחילת 1933. בזמן שרבים מהמחקרים ההיסטוריים והכלכליים משייכים את קריסת הבנקים לבעיות כלכליות שהגיעו בעקבות המשבר הכלכלי בוול סטריט של 1929, ניכר שקריסת מערכת הבנקאות האמריקאית של 1933, שהגיעה 3 וחצי שנים מאוחר יותר, היו רק בחלקן כתוצאה ממשבר שוק המניות של 1929.

הנשיא הרפובליקני הרברט הובר הפסיד את הבחירות בנובמבר 1932 לפרנקלין דלאנו רוזוולט, אבל המנהלה שלו לא עזבה את המשרדים עד למרץ 1933. מנהלתו של הובר והמנהלה החדשה של רוזוולט לא תקשרו ביניהן ולא תיאמו פעילות כדי לעצור את משיכת היתר של הציבור מבנקים הממוקמים בדטרויט, מישיגן בינואר 1933. בנקים שהיו בבעלות משפחת פורד. יו"ר הבנק הפדרלי של ארצות הברית יוג'ין מאייר היה גם הוא חסר אונים.

שני החוקים נלקחו תחת חסותם של חבר הסנאט קרטר גלאס, שהיה בעבר שר האוצר בממשלת ארצות הברית תחת וודרו וילסון, וכמו כן על ידי חבר הקונגרס הנרי ב. סטיגל, יו"ר ועדת הקונגרס לענייני בנקאות ומטבע.

תקציר שירותי המחקר של הקונגרס:[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, קשה היה להבדיל בין בנקאים וסוכני ניירות ערך. כתוצאה מכך, בזמן השפל הגדול אחרי 1929, הקונגרס האמריקאי בחן את השילוב בין בנקים מסחריים ובנקים להשקעות שקרתה בזמן שנות ה-20. שימועי הקונגרס חשפו ניגודי עניינים והונאות בחלק מפעולות ניירות הערך של מוסדות הבנקאות. מחסום ברור לשילוב בין פעולות פיננסיות אלו הוגדר על ידי חוק גלאס-סטיגל.‏[4]

חוק גלאס-סטיגל השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוק הועבר ב-16 ביוני 1933, ונקרא באופן רשמי "חוק הבנקאות של 1933", החוק הביא להפרדת הבנקים לפי סוג הבנקאות שהם מקיימים: מסחרית או בנקאות השקעות, ולהקמת התאגיד הפדרלי לביטוח פקדונות.

בין ההשפעות של החוק:

  1. חוקי הבנק הפדרלי בנוגע לפיקוח על ריבית על אג"ח מסחריות עברו ליברליזציה.
  2. יותר מ-750 מיליון דולר משווי הזהב שבידי הבנק הפדרלי, נהיה זמין לשימוש בשביל הלוואות לעסקים ותעשייה הנזקקים לאשראי.

השפעה על מדינות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לחוק גלאס-סטיגל הייתה השפעה על מערכות פיננסיות של מדינות אחרות כמו סין, שמפרידה בין בנקים מסחריים ובנקים להשקעות.‏[5][6] בישראל, בשנת 2005, אושרה רפורמת בכר. עיקרי הרפורמה היו סיום הבעלות של הבנקים על קופות הגמל וקרנות הנאמנות, עידוד התחרות בתחומי השקעות אלה, הגברת התחרות בתחום החסכון הפנסיוני, והגברת הגיוון של אמצעי המימון במשק. זאת במטרה ליצירת תחרות לתחומים המוצעים על ידי הבנקים.‏[7]

ביטול החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביטול החוק היה במספר שלבים:

  1. החוק להסרת הפיקוח של הבנק הפדרלי על מוסדות פיננסיים שנחקק ב-1980.
    • כלל הבנקים היו מחויבים לחוקי הבנק הפדרלי.
    • בנקים הורשו להתמזג.
    • הוסרה השפעתו של הבנק הפדרלי בקביעת שער הריבית על חשבונות חיסכון.
    • הביטוח על הפקדות בחברות אשראי ובנקים גדל פי 2.5.
    • חברות אשראי ובנקים להשקעות הורשו להציע חשבונות עובר ושב.
    • מוסדות יכלו קבוע את גובה הריבית על-פי רצונם וללא פיקוח ממשלתי.
  2. חוק גארן וסט. ג'רמיין על מוסדות פיננסיים שנחקק ב-1982 – חוק שהסיר את הפיקוח על מוסדות ההלוואה והחיסכון, ביניהם גם מוסדות העוסקים במשכנתאות. החוק הוא מן הגורמים שתרמו למשבר ההלוואות והחסכונות האמריקאי שהתרחש בסוף שנות ה-80.

חוק גראם-ליצ'-ביילי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצעת החוק אשר ביטלה סופית את חוק גלאס-סטיגל הוצגה לסנאט על ידי פיל גראם, רפובליקני מטקסס, ועל ידי ג'יימס ליצ' הרפובליקני ב-1999. הצעות החוק נתקבלו ברוב רפובליקני בסנאט‏[8]54-44, וברוב של 343-86 בבית הנבחרים‏[9]. אחרי ההצבעה בנובמבר 1999, החוק הועבר לוועידת החקיקה לאמוד על ההבדלים בין הצעות החוק השונות שהועלו בסנאט ובבית הנבחרים. ביל קלינטון חתם על החוק הסופי, שעבר בתמיכת שתי המפלגות ולכן היה נחשב כמוגן מוטו,: 362-57-15 בבית הנבחרים ו-90-8-1 בסנאט‏[10].

תעשיית הבנקאות חיפשה את ביטולו של חוק גלאס-סטיגל מאז שנות ה-80. ב-1987, רשות המחקרים של הקונגרס הכינה דו"ח שחקר את האם יש לשמר או לבטל את חוק גלאס-סטיגל.‏[4]

ביטול החוק נתן לבנקים מסחריים כמו סיטיגרופ, הבנק המסחרי הגדול ביותר בארצות הברית לפי נכסים, לסחור בנכסים כמו הלוואות, לערוב לחובות ולהקים קרנות אשראי להשקעות, שיקנו את ניירות הערך הללו‏[11]. לסיטיגרופ היה תפקיד עיקרי בביטול החוק. אז נקראה סיטיקורפ, החברה התאחדה עם התאגיד הפיננסי קבוצת טרבלרס שנה לפני, והשתמשה בנקודות תורפה בחוק גלאס-סטיגל שנתנו לה פטור זמני ואיפשרו את האיחוד.

עם שדולה שהובלה על ידי רוג'ר לוי, "התעשיות הפיננסיות, תעשיות הביטוח והנדל"ן יחדיו הן התורמות הגדולות ביותר לקמפיין והמממנות הגדולות ביותר של השדולה מכל הסקטורים העסקיים [ב-1999]. הם הוציאו יותר מ-200 מיליון דולר לשדולה בנושא ב-1998, לפי המרכז לפוליטיקה אחראית..." תעשיות אלו הצליחו במאמצם שנפרש על שני העשורים האחרונים לבטל את חוק גלאס-סטיגל. ‏[12]

הטענות לשימור חוק גלאס-סטיגל (כפי שנכתבו ב-1987)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ניגודי עניינים בנוגע לריבית יקבעו את מדינות הענקת האשראי כהשאלה, ואת השימוש באשראי כהשקעה, מה שיגרום לזילות של החוק.
  2. בנקים לחסכונות יהיו בעלי כוח פיננסי רב, על ידי שליטתם בהון של אנשים אחרים; על היקף ההון שבידיהם להיות מוגבל, על מנת ליישם תחרותיות וחוסן לשם יצירת שוק הלוואות והשקעות.
  3. פעולות בניירות ערך יכולות להיות בעלות סיכון, ולהוביל להפסדים בקנה מידה גדול. הפסדים כאלו יכולים לאיים על שמן הטוב של הפקדות בבנק. בתורה, הממשלה מבטחת הפקדות, ויהיה עליה להוציא הון רב אם בנקים לחסכונות יקרסו כתוצאה מנפילת ערכן של ניירות ערך.
  4. על מוסדות העוסקים בניירות ערך להתנהל בסיכון נמוך להון שברשותם. מכאן, שעל המנהלים של הקרנות אין לעסוק בהימורים כלכליים הנוגעים לעסקי ניירות ערך. דוגמה לכך היא קריסת קרנות הנדל"ן שמומנו על ידי חברות אחזקה בבנקים (בשנות ה-70 וה-80).

הטענות בעד ביטול החוק (כפי שנכתבו ב-1987)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. בנקים לחסכונות מעתה יפעלו בשווקים פיננסיים "שאינם מפוקחים". בשווקים אלו הבחנות בין הלוואות, ניירות ערך והפקדות הן ברורות יותר. בשל החוק, הבנקים לחסכונות מפסידים את חלקם בשוק לתאגידים העוסקים בניירות ערך ושאינם כה מפוקחים, וכן למוסדות פיננסיים זרים שאינם מוגבלים משום חוק סטיגל-גלאס.
  2. ניתן להימנע מניגודי עניינים הנוגעים לקביעת שער הריבית, על ידי אכיפת חקיקה כנגדם, וכן על ידי הפרדה של הפעולות הכלכליות של נתינת אשראי לחברות בת של תאגידים פיננסיים.
  3. פעולות ניירות הערך שבנקים לחסכונות מחפשים הן בדרך כלל בעלות סיכון נמוך מטבען, ולכן מורידות את הסיכון בפעילות ארגונים שמציעים שירותי ניירות ערך - על ידי גיוון ופיזור השקעות.
  4. ברוב שאר העולם, בנקים לחסכונות פועלים בסמיכות ובהצלחה, הן בשירותי הבנקאות והן בשוק ניירות הערך. מחקרים מראים מניסיונם יכולים להיות מיושמים על הפיקוח והמבנה הפיננסי הלאומי שלנו.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]