חוק דתיים שלובים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חוק דתיים שלובים (מוכר גם בשם חוק הדתיים השלובים) הוא ביטוי המשמש בעיקר בפי חלק מהמגזר הדתי-לאומי בישראל לתיאור האמונה הפופולרית לפיה בין כל שני אנשים דתיים זרים קיימים מקסימום שני מכרים שמקשרים ביניהם.

לאמונה זו אין ביסוס מחקרי, והיא מייצגת תחושה קהילתית בקרב חלק מסוים מציבור זה, בדומה לתחושות דומות בקהילות אחרות. "חוק דתיים שלובים" הוא מעין גרסה מקומית של רעיון "שש דרגות ההפרדה", לפיו בין כל שני אנשים בעולם מקשרת שרשרת של לא יותר מחמישה מכרים. מקור השם "חוק דתיים שלובים" הוא במושג חוק הכלים השלובים.

גאוגרפיה יהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

היהודים בארצות הברית מכנים את החוק "גאוגרפיה יהודית". הוא מתבסס על אותם עקרונות - מוסדות ומקומות שבהם יהודים עוברים ולכן יש סבירות שהם יכירו מכרים אחד של השני.

בתרבות הפופולארית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2004 יצר אילן אשכולי סרט בשם "חוק הדתיים השלובים" שבו יש אזכור רב של חוק דתיים שלובים. הסרט זכה במקום הראשון לסרטי סטודנטים בפסטיבל חיפה.

בסרט לרקוד עם טייסים, כאשר טופר הארלי (צ'רלי שין) נכנס בפעם הראשונה לבסיס שדה התעופה, החיילים משחקים בגאוגרפיה יהודית כדי לגלות את הקשר שלהם לאבא של הארלי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]